DANIEL ASSA
Israel. Givatayim, 90 Shenkin Menahem St. 5330801
Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999
Fax. 972 -3- 5353258
Israel. Givatayim: August 15, 2018
"בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים" כתב בנימין זאב הרצל ביומנו, לאחר קיום הקונגרס היהודי הראשון בשנת 1897.
לאחר עיון והשוואה בין עקרונות הדמוקרטיה המערבית הליברלית לבין עקרונות האידיאולוגיה הפאשיסטית כפי שמפורטים באנציקלופדיה האינטרנטית "ויקיפדיה", ולאחר חשיבה על המציאות בה נמצא עם ישראל, הגעתי למסקנה להלן:
"במדינת היהודים ייסדתי את הדמוקרטיה הפאשיסטית הראשונה בעולם" יכתוב בנימין נתניהו ביומנו 121 שנים מאוחר יותר, אחרי שהצליח להעביר בכנסת ישראל שורה של חוקים שמטרתם הבחנה והפרדה בין גזע עליון שנבחר על ידי האל והמנהיג לבין גזעים אחרים נחותים. מדינת ישראל, תחת שלטונו של בנימין נתניהו, מקיימת מספר עקרונות דמוקרטיים חשובים ולכן זכותה לקרוא לעצמה "דמוקרטיה", אך מצד שני המדינה מתעלמת מעקרונות דמוקרטיים חשובים אחרים ובמקומם מאמצת עקרונות מתוך האידיאולוגיה הפאשיסטית ולכן "זוכה" גם לקרוא לעצמה "מדינה פאשיסטית".
- מדינת ישראל מקיימת את "עקרון שלטון העם" הדמוקרטי, שמשמעותו בחירות חופשיות וכן קיום הזכות לבחור ולהיבחר למוסדות השלטון העיקריים. מתקיים גם העקרון הדמוקרטי "עקרון הכרעת הרוב" אך לצערי הוא נלקח לקיצוניות שסותרת עקרונות דמוקרטיים אחרים.
- "עקרון הפרדת הרשויות" בדמוקרטיה הישראלית מתקיים רק במובנו הטכני. יש רשות מחוקקת, יש רשות מבצעת ויש רשות שופטת, אך אין במובהק מספיק בלמים ואיזונים בין הרשויות, לכך אתייחס שוב בהמשך.
- א. "עקרון שלטון החוק" בדמוקרטיה, שמשמעותו היא מתן מעמד מיוחד ומוגן לרשות המחוקקת ולרשות השופטת, מופר ברגל גסה. הרשות המבצעת שולטת באופן מוחלט ברשות המחוקקת ע"י המצאה מופלאה ששמה "משמעת קואליציונית", ע"י שיטה של איומים על חברי כנסת וגם ע"י כפל תפקידים – אדם יכול להיות גם שר וגם חבר כנסת – סגן שר אף חייב להיות חבר כנסת. הרשות השופטת (שחבריה ממונים ע"י ועדה בה יש ייצוג נכבד לרשות המבצעת), ששואבת את כוחה רק מאהדה וכבוד שרוחש לה העם, נמצאת תחת מתקפה אכזרית מצד הרשות המבצעת, שאינה סובלנית בכלל כלפי כל מי שאינו חושב כמותה. רק לאחרונה צפינו בשרת המשפטים מאיימת על בית המשפט העליון לבל יעז להתערב בהחלטות הרשות המחוקקת שהן בעצם החלטות הרשות המבצעת. האיום כלל "הכרזת מלחמה" על המערכת השיפוטית.
ב. התנהגות הממשל הנוכחי מצביעה על נטייה לכיוון אימוץ אחד מעקרונות האידיאולוגיה הפאשיסטית "עקרון ההתנגדות לדמוקרטיה". משמעות העקרון היא ששוויון, חירות וחופש דעה נוגדים את רצון השליט ולכן יש לדכאם. לפי התנהלותם של מנהיגיה הנוכחיים של המדינה, שמתבטאת בעיקר בדריסת זכויות של אזרחים מסוגים שונים והעדפת זכויות של אזרחים "משלנו", הדמוקרטיה רק מפריעה להם לבצע את רצונם ולכן עליה (הדמוקרטיה) להיזהר פן שמא תפגע.
ג. משמעות נוספת לעקרון שלטון החוק היא שצריך להתקיים שוויון מלא של כל האזרחים בפני החוק. משמעות זו אינה מקיימת אצלנו – רק לאחרונה נחקקו ביוזמת השלטון חוקי הלאום והפונדקאות שעוסקים בקיבוע אי השוויון בין אזרחים "אחרים". "מבחן בוזגלו" (השוואת תנאי הנחקרים ללא תלות בייחוסם) שנקבע ע"י נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק (אז היועמ"ש), מזמן אינו מתקיים. במקרים של חקירות השחיתות של ראשי הממשלה האחרונים, רוחו של המבחן לא התקיימה כלל, אך כן מתקיימת עודף התחשבות והעדפה של המושחתים השולטים לעומת אפליה של פשוטי העם נעדרי "זכויות יתר".
- א. "עקרון חילופי שלטון" בדמוקרטיה, שמשמעותו יצירת תלות של הממשל בבוחר והגבלת משך כהונתו של הנבחר מתקיים רק בחלקו. מצד אחד עד כה לא סירב אף שליט לפנות את מקומו לאחר שנוצח בבחירות, אך מצד שני, מכיוון שאין בחוק מגבלה על משך כהונתם של נבחרי ציבור, נפגם העקרון קשות ומהווה מקור חשוב להתפתחות שחיתות שלטונית במדינת ישראל. במובן זה אין הבדל בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי – שלטון ללא החלפה לעולם יהיה מקור לשחיתות.
ב. אי קיומו של עקרון דמוקרטי חשוב זה, וכן התנהגות אי-רציונאלית של אסופת תומכים שוטים של השליט, שמסרבים לקבל כל ערעור על מידת יושרו או כישוריו ותומכים בו (לפחות לפי הסקרים) בעיוורון מוחלט, מצביעים בבירור על קיומו במדינת ישראל של עקרון חשוב ומרכזי באידיאולוגיה הפאשיסטית, הוא "עקרון עליונות המנהיג". משמעות עקרון פאשיסטי זה היא, שהמנהיג מורם מעם וסמכותו אינה מוגבלת. העם חייב להאמין בו ולציית לו ללא ערעור.
- "עקרון החוקה" הדמוקרטי אינו מתקיים בארץ. משמעות העקרון הוא שיש להגדיר היטב את מבנה השלטון ולהגביל את כוחו באמצעות חוקה ובאמצעות בית משפט לחוקה ובכך לתמוך ביצירת איזונים ובלמים שקשה לבטלם. היעדר חוקה בישראל מוסבר בטעמים תיאולוגיים וקואליציוניים. תרומה נכבדה למצב זה יש להיעדר הפרדת הדת מהמדינה כמקובל במדינות נאורות. – חומר למחשבה: במאמר שפרסמתי בעבר קראתי ליצור חוקה לישראל, אך לקרוא לה "מיסדה" (מלשון "יסודי") ובכך אולי לבטל את ההתנגדות הדתית ל"תחליף" לתורת משה.
להיעדרה של חוקה יש גם להוסיף את היעדר קיומם של בית עליון ובית תחתון ברשות המחוקקת כמקובל בדמוקרטיות המערביות. קיום שני בתי מחוקקים תורם רבות לאיזונים בין השלטון למחוקק.
- "עקרון הגבלת השלטון" בדמוקרטיה, שמשמעותו העיקרית היא יצירת מנגנוני בקרה ופיקוח על השלטון, מתקיים טכנית בלבד. מעשית, אין למנגנוני הבקרה למיניהם, ובראשם מבקר המדינה השפעה של ממש. – הערה: ראה מאמר מוקדם שלי שבו הצעתי למסד את מנגנוני הביקורת, בקרה ופיקוח לכדי "רגל רביעית" לדמוקרטיה.
- א. "עקרון המדינה כערך עליון" הפאשיסטי טוען בפשטות שהמדינה היא מהות הכול והפרטים בה מעניקים לה את חירותם מרצון. לצערי כי רב, נראה שמאז השלטון הנוכחי קיום שלמות המדינה – המדינה המורחבת שכוללת את כל שטחי "ארץ ישראל" הנשלטים על ידנו – גובר על קיומו של הפרט ועל זכויותיו, בעיקר אם הפרט שונה בזהותו מהרוב. העדפה זו מלווה במניעים לאומניים חזקים ויונקת את כוחה ממניעים תיאולוגיים, בראשם ההבטחה האלוהית לשליטתו של "העם הנבחר" על "הארץ המובטחת".
ב. המדינה שולטת כמעט בכל הקרקעות (אפילו כאשר המדינה מעבירה לאזרחיה קרקע למגורים, היא עושה זאת לזמן מוגבל). המדינה גם שולטת בנתחים בלתי סבירים מההון האנושי ומההון החומרי הקיימים. נתון זה מאוד מתאים לעקרון הפאשיסטי של עליונות המדינה על הפרט ונוגד את רוחה של דמוקרטיה.
- "עקרון הפלורליזם" הדמוקרטי, שמשמעותו הכרה בזכות קיומן של דעות והשקפות שונות בחברה, אינו מתקיים אצל השליט הנוכחי. כל דעה שונה משלו מסווגת מיידית תחת עטיפה אחידה של "שמאלניות". כל בעל דעה שונה מזו של השליט מוגדר כ"אויב העם".
- "עקרון הסובלנות" הדמוקרטי, שמשמעותו היא הנכונות לקבל ולכבד את האחר והשונה. עקרון זה נושא בחובו את הרציונל של הדמוקרטיה – השלטון לרוב, הזכויות למיעוט. עקרון זה מופר ע"י השלטון הנוכחי בצורה בוטה והוא הכוח המניע שדחף אותי להשוואה המקיפה בין קיומם או אי-קיומם של עקרונות דמוקרטיים במדינת ישראל של שנת 2018 לבין קיומם או אי-קיומם של עקרונות פאשיסטיים בארצנו. התעקשות השליט שלא לכלול במכוון בחוק הלאום אזכור לשוויון זכויות המיעוט, כפיית רצונו של השליט על מפלגות שמתנגדות לחוק במצבו הנוכחי על ידי עסקאות מושחתות בסגנון "תן לי ואתן לך", אפליה מגדרית ברורה בחוק הפונדקאות, כל אלו תואמים עקרונות פאשיסטיים ולא עקרונות דמוקרטיים.
- "עקרון זכויות האדם והאזרח" הדמוקרטי שמשמעותו מתן דרור לחופש הביטוי, לחופש להתארגן, לזכות לבעלות על קניין, לחופש דת ופולחן וגם לחופש להיעדר דת, מתקיים בחלקו בלבד. יש עדיין במדינת ישראל חופש ביטוי, למרות ניסיונות של השליט לצבוע את דעות מתנגדיו בצבעי מלחמה. החופש להתארגן קיים תחת מגבלות, – יש לזכור שאחרי שבעים שנות קיום אנחנו עדיין נמצאים תחת "תקנות לשעת חירום". חופש דת אינו קיים, דווקא פנימה בתוך היהדות. המדינה אינה מכירה ביהדות הרפורמית והיהדות הקונסרבטיבית כבעלות זכויות המוקנות ליהודים האורתודוכסים (כשרות, נישואין, הכותל המערבי ועוד). אפליה זו שהתחזקה מאוד בממשל הנוכחי אף הביאה לקרע שטרם אוחה עם יהדות הגולה – בעיקר יהדות ארצות הברית. החופש להיעדר דת ממש לא מתקיים. מטעמים של נוחות קואליציונית לא יושמה עד היום הפרדת הדת מהמדינה ולכן תלותם של אלה שאינם מאמינים בקיומו של אל – שיודע את כל השפות וגם קורא את מחשבותינו – היא עצומה. ילדיהם של מורדים בדת שכאלה עלולים להיות מוחרמים ומנודים ואף זכות בסיסית כמו להינשא ולהביא משפחה לעולם עלולה להילקח מהם ומהן.
- כנגד שלושת העקרונות הדמוקרטיים האחרונים שמניתי עומד "עקרון אי השוויון בין בני האדם" הפאשיסטי, שמשמעותו כפולה: א. לא כל בני האדם נולדו שווים ב. לא כל אחד יכול ורשאי להיות מנהיג. מרבית הטענות בגין קיום עקרון מאוס זה במדינתנו נמנו בסעיפים שמונה עד תשע לעיל שעוסקים בעקרונות הדמוקרטיים המקבילים, ברצוני להוסיף כאן שתי נקודות.
- האחת – קיומה של אפליה ממניעים פסולים בהכלת והחלת המטלות על אזרחי המדינה. למשל, חוק הגיוס הנמצא בימים אלו על שולחנה של הכנסת מתעדף בבירור את המשתמטים מטעמי דת (כן, קיים גם תעדוף מטעמי לאום – אך זו שאלה סבוכה יותר שמחייבת דיון מעמיק בהשוואת כלל המחויבויות למדינה של כל הפרטים בה) ומפלה לרעה את אזרחיה שתורמים את זמנם ולעתים את חייהם למענה (הערה: תשובה עלובה כמו "אבל זה מה שהצבא רוצה" אינה מקובלת, שכן אין זה כלל תפקידו של הצבא לקבוע ערכים של חלוקת הנטל בין אזרחי המדינה. יותר מכך, מאוד רצוי שהצבא לא יגלוש לתחומים לא לו, שכן בכך טמונה סכנה ענקית לדמוקרטיה הישראלית).
- השנייה – מתייחסת לזכות להיות מנהיג. האדרת השליט הנוכחי כרוכה בשטיפת מח שאנו חווים. ראש הממשלה דואג להפיץ ולתחזק אגדה בלתי אפשרית בדבר היותו האדם היחיד שיכול להנהיג את המדינה ולאף אחד אחר בכל מדינת ישראל אין את הכישורים הדרושים לכך. (כדאי שידע את האמרה: "בתי העלמין מלאים באנשים שלא היה להם תחליף"). אפילו בתוך מפלגתו שלו, דואג ראש הממשלה לדכא ברגל גסה כל ניסיון להתפתחות של מנהיג אלטרנטיבי. כאלו שמנסים להתרומם מעל האפרוריות המשמימה שסובבת את ראש הממשלה, הוא דואג להקפיא או לגרום לסילוקם מקרבת השלטון. מעשים אלו הם סממנים פאשיסטיים מובהקים.
לסיום, עקב גל החקיקה האנטי דמוקרטי שמקומם חלקים נכבדים מאזרחי מדינת ישראל הרשו לי לצטט מדברי חכמים ונאורים ממני. למי זה מתייחס – תחליטו לבד:
"כשכל הטיפשים לצדך, אתה יכול להיבחר לכל דבר" – מונטסקייה.
"אין עריצות איומה יותר מזו שבחסות החוק" – מונטסקייה.
"אבן שזרק טיפש אחד לבאר, אלף חכמים לא יוציאו – חז"ל.
דניאל אסא
דניאל אסא - מאמרים ודעות 