מטרת החיים

דניאל אסא DANIEL ASSA

ישראל, רחוב פריימן יעקב 13 ראשל"צ 7535843 Israel, 13 Fraiman Jacob St. Rishon Le Zion 7535843 Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-655399 Email: AssaDany@Gmail.com

ישראל, ראשון לציון: 6 באוגוסט 2026

מטרת החיים

מדענים ביולוגים מגדירים את מושג החיים כחומר בעל מאפיינים ייחודיים (כאלה שמוגדרים על ידם) שמבדלים אותם מחומרים אחרים שחסרים את מרבית אותם מאפיינים. כלומר: חיים מוגדרים על ידנו כתכונה של חומר. חיים כוללים כמובן את אלו שנקראים חיות, וגם מינים שונים של חד תאים, צמחים, פטריות ועוד. למעשה, ניתן להסיק מכך שהחיים הם חומר שהוא בעלים של ידע ומידע. החומר הזה הצליח במשך השנים לשמר את הידע והמידע, להשתמש בהם, לפתח ולשפר אותם לצרכיו, וגם להעביר אותם הלאה לחומר אחר שהחיים משתתפים ביצירתו.

לדעתי: לחיים אין מטרה משלהם או יעד אותו הם אמורים להשיג, לבד מעצם קיומם. הגופים נושאי החיים קובעים בעצמם את מטרותיהם, בין במודע ובין שלא. המטרות נקבעות על ידי נשאי החיים ולא על ידי החיים עצמם, שמהותם אינה מוגדרת כיאות ואינה ברורה די הצורך, למרות קיומו של ניסיון, כאמור בפתיח, להגדיר את החיים מדעית.

לחיים כן יש כוח מניע, מעין דחף, והוא משותף לכל סוגי החיים, יש שיאמרו שזו אולי מטרת החיים, אך כאמור, לדעתי זהו דחף ולא מטרת החיים, כוח זה הוא הרצון לקיום המשכי. מסיבה זו בעלי החיים כמו חיות רבות למשל, מוכנים להגן בחייהם על חיי הצאצאים, ופרחים דואגים למשוך אליהם מאביקים (כמו דבורים ופרפרים) לפני שהם נובלים. יש גנטיקאים שטוענים שמטרת החיים היא שמירה על הגנום של אותו חי על ידי העברתו לדור הבא באמצעים שונים. העברת הגנום לדור ההמשך היא בהחלט אמצעי חשוב ומהותי על מנת לשמר את הקיום ההמשכי, אך אמצעי הוא רק כלי להשגת מטרה ואיננו המטרה עצמה. על מנת לקיים את החיים צריך למשל גם אמצעים להגנה על קיומו של נשא החיים ולא רק יכולת להעביר תכונות לדור הבא. הצורך בקיום המשכי מתקיים ברמות שונות של קירבה. החל מדור המשך ישיר, עבור דרך משפחה מורחבת, דרך קהילה מסוגים שונים עד כדי אומה וכלה בגזע, כמו האדם מסוג הומו ספיאנס אליו אנו משתייכים.

יש לציין שעקב שינויים דרמתיים שמתרחשים לאורך זמן ביקום כולו, (בעיקר התפשטות המרחב ואיתו היקום כולו) יגיע הסוף לחיים כפי שמוכרים לנו כיום. האם ייווצרו צורות חדשות של חיים? או האם קיימים כבר כאלו בכוכבים רחוקים? אינני יודע.

שאלה מעניינת בהקשר לקיום חיים היא האם הנפש קיימת אצל בעלי החיים כיש נפרד? אם כן אז מדוע היא קיימת רק אצל חלקם, חיות למשל, ולא אצל אחרים כמו עצים? ומה קורה לנפש עם מות נשא החיים? לצערי לי אין תשובות לשאלות אלו.

ברצוני לרמוז לכיוון אפשרי לפתרון השאלות: הנפש היא כנראה אוסף עצום של ידע ומידע שנאגר במערכת העצבית של בעל חיים, ומכאן שלנפש אין קיום עצמאי. מוות לדעתי, הוא ניתוק מוחלט של הקשרים החשמליים בין החומרים שיוצרים את מערכת העצבים. קשרים אלו הם הנפש ומוות פירושו ניתוקם.

Information and Knowledge

דניאל אסא DANIEL ASSA ישראל, רחוב פריימן יעקב 13 ראשל"צ 7535843Israel, 13 Fraiman Jacob St. Rishon Le Zion 7535843 972-52-6553999 Blog: DanielAssa.com Cell. Email: AssaDany@Gmail.com

August 4, 2026

Information and Knowledge

Information – My definition of Information is: a collection of signs and signals that are saved in any unit of Matter. These signs and signals are capable to being read and understood by the unit of Matter itself and are capable to being transfer to other units of Matter which has been in contact.

Knowledge – My definition of Knowledge is: the ability of any group to use the data Information that are kept by the group.

These data Information are capable to being read, understood and translated to acts by the group itself and by other groups with whom a contact has been made.

Transfer of Information – is a transfer of the signals and signs of the snapshot of a sending Matter to a receiving Matter. The action is performed by a messenger carrying Information who "reads" the Information from the sender and transmits it to the receiver for "reading". Along the way, the messenger itself undergoes changes in its situation and thus improves the quality of the Information provided (e.g., distance between the two matirials, the sender and the receiver). The transfer of Information between units of Matter is done by means of direct contact ofthe messenger, first between it and the sending Matter and later between it and the receiving Matter. Information transmitted affects the situation of the receiving Matter. Because of the dependence in Matter for transferring information, the velocity of this action is limited to the speed of light.

Force – My definition of Force is: a transfer of Information between matirials by creating a Force field of carriers.

Force carriers – are particles (photons, gravitons and so, according to the type of the Force) that were sent from a source of Force, fills some volume in Space and carries Information that was sent from the sender Force to material that was caught in the influence of the Force field.

Force field – is a collection of Force carriersthat have come out of the source of the Force, and are arranged in Space in a spherical geometric form of curved layers whose surface area is increasing, from the center of the Force and out.

Strength of the Field – After supplying by pulse a dose of carriers, the source of the Force carriers no longer has control over them. Therefore, due to the spherical structure of the field, the number of carriers in each curved layer will be the same as in the other layers, and only the distance between the carriers (density) will be different. The strength of the field in a particular place in Space-Time will be determined by the number of Force carriers per unit of volume around the body that was caught in the field. An increase of the distance from the center of the source will affect the reduction of field's strength. A reduction in the distance will, of course, have the opposite effect.

Science recognizes four types of Forces and of some carriers through which they influence on others:

Gravity Force – activated by matirials with mass that creates Higgs field and affects by using gravitons (their existence has not yet been physically discovered) Space-Time.

Electromagnetic Force – activated by electrically charged particles like Electrons and Protons. Creates electric and magnetic fields and affects, by using Photons, electrically charged bodies or matirials with magnetic abilities that were caught in the Electro-magnetic field.

Strong nuclear Force – activated by sub particles in the atomic nucleus (Quarks). Affects, by using Gluons, the cohesion of the atomic nucleus.

Weak nuclear Force – like the strong nuclear Force it is activated by sub particles in the atomic nucleus (Quarks). Affects, by using W+, W- and Z bosons, elementary particles and allows them to invert from one particle to another While substituting features.

Life – Biological Scientists define the concept of Life, as a Matter with special characteristics (defined by them) that segregate them from another Matter lacking the majority of those characteristics. Actually, one can conclude that Life is Matter with Information and knowledge. This Matter succeeded thru the years, to preserve them, to use them, to develop and improve them for its own needs, and also to transfer them further on to another Matter, which life participates in its creation.

Energy

August 4, 2026

Energy

Energy is defined in Wikipedia as: "A scalar physical magnitude that indicates the amount of work that can be done by force". A correct and accurate definition for practical physics needs, but does not explain the essence of Energy and its source.

My hypothesis claims that in essence: Energy is motion of Matter.

(Motion, for our purpose, is a change in the state or location of Matter relative to another. The change can be, in relation to other Matter, in relation to Space-Time, or in relation to different components within the Matter itself.) The source of Energy in the Universe is the outburst of the Big Bang, which scattered all the Matter and Space that was concentrated in an ancient primordial lump into a primordial void. This action created the Universe.

In my opinion, there are only two basic types of Energy in Nature:

Kinetic Energy which is a type of Energy where the motion of Matter is in Space-Time. Due to the motion, we can identify and measure the change in the Matter’s position in Space-Time. Kinetic Energy exists in phenomena that occurs outside of the Matter itself. For example: the motion of a ball that has been kicked, or the fall of Matter from a high place, or Heat (Originating from movement of particles in Space), or electricity (which is the movement of Electrons along the length of a conductor). All of these are motions of Matter in Space-Time as a result of motion (Energy) transferred to the Moving-Matter from an external source.
Internal Energy which is a type of Energy in which motion occurs within the particles of the Matter, so there is no change in the Matter’s position in Space-Time. This type of Energy is stored within the particles of Matter and is essentially potential Energy. Internal Energy is an active and dominant participant in giving properties to Matter (in addition to other variables like size, shape, density and more.). Internal Energy exists, for example, as wave motion back and forth in a constant cycle along the length of Matter. or alternatively, a circular wavy movement in a closed coil. In addition to this, it is likely that there are other forms of Internal Energy as well. For example, there must be some type of Internal Energy that determines the magnitude and direction of Spin, or some type of Internal Energy that determines the Electric charge of a particle.

It is customary to define various types of Energy as if they are types that stand on their own (like Electrical Energy, Heat Energy, etc.). In my opinion, they are actually the same type of Energy but in different forms. For example, it turned out that Heat, which was once considered a type of Energy in itself, originated from the movement of particles. In fact, Energy is a motion created by the Big Bang. Moreover, Einstein’s famous equation E=M· C², which originated in the theory of Special Relativity, has been given a far-reaching interpretation according to which Energy is capable of becoming Matter, and Matter is a kind of “frozen Energy”. In my opinion, there is no transformability of Matter into motion (Energy). Mass is an acquired property of Matter, that originates in the Higgs field, and is not a type of Mattering itself. Therefore, Einstein’s equation is absolutely correct, but it describes conversion between different forms of Energy, not between Matter and Energy.

The transformation from one type of Energy to another type can be expressed mathematically by a conversion formula, in which one side of the equation represent one type of Energy, and the other side represents another type of energy, plus a conversion factor. For example: the equation mentioned above, E=M· C², describes the conversion of Mass M (the Energy stored in subatomic particles in form of Mass) into Energy E (kinetic and Internal Energies), with the square of the speed of light in vacuum C² serving as the conversion factor.

In my opinion, kinetic Energy acting on a particle of some type may change one or more of the Internal Energy types of that particle (by converting Energies) and thus cause the particle to become a different type of particle.

Time

August 4, 2026

TIME

My Definition of Time is: Time is a measurement of delay.

Time is a dimension in the Universe that expresses the degree to which the Space delays the movement of the Matter.

Time is measured by using a clock.

This article does not deal with the essence of Space, but it is based on two important assumptions regarding its properties.

One is that Space has the ability to delay the movement of Matter in it, otherwise every movement in space would be infinitely fast. In my opinion, this property derives from the fact that Space is made of kind of substance (the essence of this substance is unknown; I will further call it "Space-objects"). The second assumption is that Space is discrete (non-continuous). The discreteness the of material Space explains the Achilles and the Turtle paradox. The paradox claims that the mythical Achilles, the fastest of humans, will never be able to catch up with a turtle that started a race a little before him, because Achilles will always have to pass half the distance and half the time between him and the turtle, in a repetitive and endless process. The fact that Space-Time is discrete causes the Space between Achilles and the turtle to be finite, thus allowing Achilles to get the turtle. This assumption is not a mandatory condition for time creation.

In order to create Time, two components must be involved: Matter in motion and Space-objects that delay Matters movement. Albert Einstein’s theory of Relativity states that Time is subjective, that is, its measured value depends on the observer looking at the Moving-Matter (including observer who is inside the Moving-Matter). Below, I will refer to Time measured by us as observers in four out of many possible cases:

1. Universe Time. – Space itself expands, apparently within a primordial void whose essence we do not know. In such a case, Space itself is parallel to Moving-Matter (according to my definition of Time), and since it is also the delaying factor in the creation of Time in the first place, Time (according to my definition) does not exist. My conclusion is this that we cannot measure the age of the Universe, that includes Space inside, in the ordinary Time terms that we use (years, days, hours, etc.).

2. Cosmic Time. – The known Universe is composed of visible and invisible Matter – galaxies, stars, dark Matter, and more. Each one of these, together and separately, are delayed in their movement by the Space, and therefore they have their own Time separately. I will call the Time of their collective movement in Space – "Cosmic Time". This Time, as observed by us, represents the age of Matter in the Universe (excluding Space), in terms of conventional Time. In my opinion, Cosmic Time itself changes as the Universe ages. The reason for this is, that due to the spherical geometric structure of the expansion of Space (which originated in the Big Bang), the density of Space-objects decreases as Matter expands progresses, and therefore the degree of Matter's delay by Space decreases. As a result, the speed of the expansion of Matter increases. This phenomenon has a significant impact on measurement of the age of the Universe.

3. Earthly Time. – This is the Time according to which the clocks are set on Earth. Our Earthly Time is created by the delay of Earth's motion by Space, in addition to the essential influenced of the Cosmic Time.

4. Private Time. – This is the Time that each and every one of us experiences separately. Private Time is similar to Earthly Time and in addition, it is also influenced by two other factors, as determined in the theory of Relativity – the speed of our movement in relation to the environment, and the strength of Gravity in our location. It is this Time that gives us as humans the sense of Time, and also influences the aging process of all life, whether zoological or botanical.

A distinction must be made between elapsed Time (hereinafter – "Time"), which expresses the degree to which the movement of Matter is delayed by Space, and Timing, which is a location on the axis of motion of Matter in Space-Time. Different substances experience different degrees of delay (hereinafter – Delay-portions) when interacting with Space-objects. The differences in Delay-portions between different materials are due to their different properties such as size, density, or geometric structure.

Time is actually a measurement by clock of the number of Delay-portions that has affected the Matter during its motion. The definition of a single Delay-portion would be therefor: the rate of the minimum possible delay, by which Space-objects effects on a unit of Matter in the Universe. One Delay-portion is the one that creates the smallest unit of Time in the Universe which is Planck Time, approximately that is equal to 10 to the power of minus 43 seconds. Since in my opinion Time arises from the delay of Matter by discrete Space-objects, Time itself is also discrete.

Timing is the place of the Moving-Matter in Time (a specific hour, a specific minute), which is identical to its location in Space. When Matter moves between Space-objects but out of contact with them, Time is not measured

A mere quantitative measurement of Time by ticking a clock will give a scalar result, meaning directionless. As mentioned, Time is the result of motion, and motion has a direction, Time also has a direction. This direction is precisely the opposite direction to the motion of Matter in Space. Therefore, Time is a vector, it has a magnitude and direction that changes according to the circumstances. It should be noted here that the relativistic equation that describes the place of an event in the overall fabric of Space-Time denotes, not coincidentally, the spatial position of the event by means of positive mathematical signs and the Time location of the event in a negative sign (meaning., in the opposite direction of Space).

The following is the equation that describes the relative location of events in Space-Time:

(dS) ² = (dX)² + (dY)² + (dZ)² – C² (dT)²

Where: dS is the difference in Space-Time coordinates between two events that occur in two different places in Space-Time, C is the speed of Light, dT is the Time difference between the events, and dX, dY, dZ are the spatial coordinate difference between the two places.

The theory of Relativity is based, among other things, on the assumption that the maximum permissible and possible speed in the Universe is the speed of Light in a vacuum. In my opinion, Nature has a more fundamental motion that cannot be measured by humans, which is the movement of Matter in the Universe at an Instantaneous speed (or alternatively, infinite speed). In other words, the basic movement is actually a transition from place A to place B without any Time elapsing, because there is no delay in the movement of Matter by the Space-objects. For example: Electrons pass between the Energy shells of an Atom without any Time elapsing during the operation. this action is done at an instantaneous speed without encountering Space-objects, and therefore Time is neither created nor measured.

In my opinion as mentioned, Time is a function of a movement of Matter delayed by Space-objects. The amount of delay (elapsed Time) depends on four factors:

1. The velocity of the Matter in motion (originating from the force exerted on it in the first place).

2. The magnitude of the minimum Delay-portion (the portion that creates the Plank Time).

3. The specific Delay-coefficient of the Matter (a function of its properties – size, shape etc.).

4. The quantity and density of the Space-objects that the Moving-Matter will encounter in its movement during the measurement.

For all the reasons listed above, the equation that describes relationship between Speed, Time and Distance should be corrected by adding the delay components.

The basic equation of motion for an object moving in equal velocity motion is S = V· T where S is the spatial distance passed by the Moving-Matter, V is its measured velocity and T is its Earthly Time. To this we add an equation that describes Time as a function of Delay-portions T = M°· D· E. where M° is the magnitude of the minimum Delay-portion in the Universe, D is the specific Delay-coefficient of the Moving-Matter and E is the number of Space-objects that have delayed the Moving-Matter during the measurement of its motion.

M° and D are numbers smaller than 1, since they reduce the distance passed by the Moving-Matter during the measurement.

The unified equation would look like this: S = V· T = V· M°· D· E

Where: M° ≤ 1 Where: D ≤ 1

In other words, the spatial distance passed by a substance is a function of its spatial velocity, limited by the multiplication of the minimum Delay-portion in its specific Delay-coefficient, and as a function of the number of Space-objects it encounters in its motion during the measurement.

In the equation developed above, the spatial distance S, the size of the minimum Delay-portion M° and the Delay-coefficient of the Moving-Matter is D, are a given number and constant for our purpose. The variable numbers are, velocity V and the number of Space-objects E encountered by the Moving-Matter. Increasing the velocity V (by any Force) will reduce the number of Space-objects E which the Moving-Matter will meet, thereby slowing down Time up to 0 in the photons

When a Matter with a large amount of Mass is in Space, it interacts with it (using the Higgs field), causing Space to bend to a sphere around the center of Mass of the Massive Matter (in my view – it rearranges the Space-objects around the center of Mass of the Massive Matter). Thus, as Einstein said, Matter with a large amount of Mass actually determined the path of motion for Moving-Matter (the Moving-Matter itself does not have to have Mass —for example photons of Light). The stronger the Gravity, the more extreme the curvature of Space will be, and the more Moving-Matter will move toward the center of Mass of the Massive Matter. This action is actually parallel to the application of force, and this causes the acceleration of the Moving-object and increases the speed of its movement. From here we returned to the previous paragraph – the higher the speed, or alternatively, the stronger the Gravity, the greater the slowdown of Time.

A special and extreme case is the Black-hole. Its Gravity is so strong that a Matter in motion that gets caught in it reaches almost the speed of Light, so Time hardly elapses inside the Black-hole itself.

Similar to what happens in a Black-hole (only with greater intensities), the Matter in that primordial block (which erupted as the Big Bang) was subjected to such enormous Energy pressures that the movement within the primordial Mass was in Instantaneous-velocity. Space as a delaying factor has not yet been created, and therefore Time has not yet been created, and this is why the question– what was before the Big Bang? is meaningless.

The position and movement of an object in Space-Time are expressed in the language of mathematics in terms of a combination of two types of dimensions:

1. A spatial dimension, which has a longitudinal axis, a lateral axis and a depth axis. The spatial dimension has a minimum measuring dose, which is determined by the size of the smallest unit of Matter, probably of a similar magnitude along Planck's length, which is 1.62 m multiplied by 10 to the power of minus 35. Movement in the Space is free and unlimited in all directions.

2.A temporal dimension, in which the axes are identical to the axes of the spatial dimension, only the direction of movement in the axes is always opposite to the direction of movement in the spatial axes. The temporal dimension makes it possible to determine the relative position of points in Time (Timing). The temporal dimension has a minimum measuring dose – a Planck Time that is equal to 10 to the power of minus 43 seconds. The movement in Time is free, and unlimited in all directions.

In my opinion, there is no theoretical prevention that as a result of any external influence on the Milky Way Galaxy (or on the Solar System, or on Earth), it will move in Space in any angular direction X in relation to the direction of its spatial motion today. In this situation, our future will be in a different direction and place than is currently predicted today.

The problem arises in the movement to the past, which allegedly creates paradoxical phenomena such as the grandfather and grandson paradox. In my opinion, for two reasons, there is no fear of moving into the past which would supposedly allow us to change the future:

A: Due to the expansion of the Universe and the movement of the Space-objects themselves, those Space-objects to which it would theoretically be possible to return to, will no longer be in the same place, and in fact we will not be able to find them.

B: If some magical imaginary creature, who wants to reach the past and change it, succeeds miraculously in locating the place in the past of a Space-object is seeking, then the event that happened in it at the past is no longer there and cannot be changed.

In conclusion: in my opinion it is important to remember that the movement in Time is possible in principle in any direction, including angular combinations of directions, and it depends only on the direction of movement of Matter in Space. Therefore, movement is also permitted in the direction of the past – a past is a place in Space-Time where an event took place. In fact, Matter is allowed to move in all directions of Time, as described for example, in the book by Nobel price winer – Richard Feynman, "Light and Matter". Feynman permits motion in all directions when measuring the possibilities of motion of Photons or Electrons in order to determine the probability of their modes of action. In fact, the two great physical theories – the theory of Relativity and the Quantum mechanics – would not exist if they did not permit backward movement in Time in their equations. My hypothesis about the essence of Time, only explains why I think Feynman was right in his approach.

מידע וידע

‏4 באוגוסט 2026

מידע וידע

מידע – ההגדרה שלי למידע (Information) היא: אוסף של אותות וסימנים ששמורים ביחידת חומר כלשהי. סימנים ואותות אלו ניתנים לקריאה והבנה על ידי יחידת החומר עצמה, וכן ניתנים להעברה ליחידות חומר אחרות עמן נוצר מגע.

ידע – ההגדרה שלי לידע (Knowledge) היא: היכולת של קבוצה כלשהי להשתמש בנתוני המידע ששמורים אצלה. נתוני מידע אלו ניתנים לקריאה, הבנה ותרגום למעשים על ידי הקבוצה.

העברת מידע – היא העברת האותות והסימנים של תמונת המצב של חומר שולח לחומר מקבל. הפעולה נעשית על ידי שליח נושא מידע ש"קורא" את המידע מהשולח ומעביר אותו לנמען ל"קריאה". בדרך, השליח עצמו עובר שינויים במצבו ובכך משפר את טיב המידע הנמסר (למשל מרחק בין שני החומרים, השולח והמקבל). ההעברה של מידע בין יחידות חומר נעשית באמצעות מגע ישיר של השליח, בתחילה בינו לבין החומר השולח ובהמשך בינו לבין החומר המקבל. מידע מועבר משפיע על מצבו של החומר המקבל. בשל התלות בחומר לשם העברת מידע, מוגבלת מהירות פעולה זו למהירות האור.

כוח – ההגדרה שלי לכוח (Force) היא: העברת מידע בין חומרים על ידי יצירת שדה כוח של נשאים.

נשאי כוח – הם חלקיקים (פוטונים, גרביטונים וכו' בהתאם לסוג הכוח) שנשלחו ממקור כוח, ממלאים נפח כלשהו במרחב ונושאים מידע שמועבר מהכוח השולח אל חומר שנקלע להשפעת שדה הכוח.

שדה כוח – הוא אוסף של נשאי כוח שיצאו ממקור כוח, והם מסודרים במרחב בצורה גיאומטרית ספרית שלשכבות מעוקמות ששטח פניהן הולך וגדל, ממרכז הכוח כלפי חוץ.

עוצמת השדה – לאחר שסיפק בפולס מנה של נשאים, למקור של נשאי-הכוח אין יותר שליטה עליהם. מכאן, שבשל המבנה הכדורי של השדה, כמות נשאי הכוח בכל שכבה מעוקמת תהיה זהה לזו שבשכבות האחרות ורק המרחק בין הנשאים (הצפיפות) יהיה שונה. עוצמת השדה במקום מסוים במרחב-זמן תיקבע על ידי כמות נשאי הכוח ליחידת נפח שמסביב לגוף הנקלע לשדה. הגדלת המרחק ממרכז המקור תשפיע על הקטנת עוצמת השדה. צמצום המרחק ישפיע כמובן הפוך.

המדע מכיר בארבעה סוגי כוחות ובכמה נשאים שבאמצעותם הם משפיעים על אחרים:

כוח כבידה – מופעל על ידי חומרים בעלי מסה שיוצרים שדה היגס ומשפיע באמצעות שימוש בגרביטונים (קיומם טרם התגלה פיזית) על המרחב-זמן.

כוח אלקטרומגנטי – מופעל על ידי חלקיקים בעלי מטען חשמלי כמו אלקטרונים ופרוטונים. יוצר שדות חשמליים ושדות מגנטיים ומשפיע, באמצעות שימוש בפוטונים על גופים בעלי מטען חשמלי או על חומרים בעלי יכולת מגנטית שנקלעו לשדות.

כוח גרעיני חזק – מופעל על ידי תת-חלקיקים בגרעין האטום (קווארקים). משפיע , באמצעות שימוש בגלואונים על לכידות גרעין האטום.

כוח גרעיני חלש – כמו הכוח הגרעיני החזק, מופעל על ידי תת-חלקיקים בגרעין האטום (קווארקים). משפיע, באמצעות שימוש בבוזוני W+, W- ו Z על חלקיקי יסוד ומאפשר להם להפוך מחלקיק אחד לאחר תוך כדי החלפת תכונות.

חיים – מדענים ביולוגים מגדירים את מושג החיים, כחומר בעל מאפיינים ייחודיים (כאלה שמוגדרים על ידם) שמבדלים אותם מחומרים אחרים שחסרים את מרבית אותם מאפיינים. למעשה, ניתן להסיק מכך שהחיים הם חומר בעל ידע ומידע. החומר הזה הצליח במשך השנים לשמר אותם, להשתמש בהם, לפתח ולשפר אותם לצרכיו, וגם להעביר אותם הלאה לחומר אחר שהחיים משתתפים ביצירתו.

אנרגיה

‏4 באוגוסט 2026

אנרגיה

אנרגיה מוגדרת בויקיפדיה כ – " גודל פיזיקלי סקלרי שמציין את כמות העבודה היכולה להיעשות על ידי כוח". הגדרה נכונה ומדויקת לצרכים פיזיקליים מעשיים, אך אינה מסבירה את מהותה של האנרגיה ואת מקורה.

ההשערה שלי טוענת כי במהותה: אנרגיה היא תנועה של חומר.

(תנועה לענייננו, היא שינוי במצבו או במיקומו של חומר ביחס לאחר. השינוי יכול שיהיה ביחס לחומר אחר, ביחס למרחב-זמן, או ביחס לרכיבים שונים בתוך החומר עצמו). מקורה של האנרגיה ביקום הוא בהתפרצות המפץ הגדול, שפיזרה את כל החומר והמרחב שהיו מרוכזים בגוש עתיק יומין, לתוך ריק קדמוני. פעולה זו יצרה את היקום.

לדעתי, יש בטבע רק שני סוגים בסיסיים של אנרגיה:

אנרגיה קינטית שהיא סוג של אנרגיה שבה תנועת החומר היא במרחב-זמן. בשל התנועה אנו יכולים לזהות ולמדוד את השינוי במקומו של החומר במרחב-זמן. אנרגיה קינטיתמתקיימת בתופעות המתרחשות מחוץ לחומר עצמו. כמו למשל: תנועה של כדור שנבעט, או נפילה של חומר ממקום גבוה, או חום (שמקורו בתנועה של חלקיקים במרחב), או חשמל (שהוא תנועה של אלקטרונים לאורכו של מוליך). כל אלה הן תנועות של חומר במרחב-זמן כתוצאה מתנועה (אנרגיה) שהועברה לחומר-הנע ממקור חיצוני.
אנרגיה פנימית שהיא סוג של אנרגיה שבה התנועה מתרחשת בתוך חלקיקי החומר, ולכן אין שינוי במיקום של החומר במרחב-זמן. סוג זה של אנרגיה אצור בתוך החלקיקים של החומר, והוא בעיקרו אנרגיה בכוח. אנרגיה פנימית היא משתתפת פעילה ודומיננטית במתן תכונות לחומר (בנוסף להשפעתם של משתנים אחרים כמו גודל, צורה וצפיפות ועוד). אנרגיה פנימית קיימת למשל כתנועה גלית, הלוך ושוב במחזוריות קבועה לאורכו של חומר. או לחילופין, תנועה גלית בצורה מעגלית בסליל סגור. בנוסף לכך, סביר להניח שישנן גם צורות אחרות של אנרגיה פנימית. למשל, חייב להתקיים סוג של אנרגיה פנימית שקובע את ממדי הספין וכיוונו. למשל, סוג של אנרגיה פנימית שקובע את מטענו החשמלי של חומר.

נהוג להגדיר סוגים שונים של אנרגיה כאילו הם סוגים שעומדים בפני עצמם, (אנרגיה חשמלית, אנרגיית חום ועוד). לדעתי, הם בעצם אותו סוג אנרגיה רק בלבוש שונה. כך למשל הסתבר שחום, שנחשב בעבר לסוג של אנרגיה בפני עצמו, מקורו בתנועה של חלקיקים. למעשה אנרגיה היא תנועה שנוצרה במפץ הגדול. יתרה מכך, למשוואת איינשטיין המפורסמת M· C²=E , שמקורה בתורת היחסות הפרטית ניתנה פרשנות מרחיקת לכת לפיה אנרגיה מסוגלת להפוך לחומר, וחומר הוא מעין "אנרגיה קפואה". לדעתי, אין בנמצא הפיכות של חומר לתנועה (אנרגיה). מסה היא תכונה נרכשת של החומר שמקורה בשדה היגס והיא סוג של אנרגיה פנימית ואיננה סוג של חומר בפני עצמה. לכן משוואת איינשטיין היא נכונה לחלוטין, אך היא מתארת הפיכות בין סוגים שונים של אנרגיה, אך אינה מתארת הפיכות בין חומר לאנרגיה.

את המעבר מסוג אחד של אנרגיה לסוג אחר ניתן לבטא מתמטית ע"י נוסחת המרה, שבה צד אחד של המשוואה מייצג סוג אחד של אנרגיה והצד השני מייצג סוג אחר של אנרגיה בנוסף למקדם המרה. לדוגמה: המשוואה שהוזכרה לעיל, M· C²=E מתארת את ההמרה של מסה M (האנרגיה שאצורה בחלקיקים תת אטומיים בצורת מסה) לאנרגיה E (אנרגיות קינטיות ופנימיות) כשריבוע מהירות האור בריק C² משמש כמקדם המרה.

לדעתי, אנרגיה קינטית שתפעל על חלקיק מסוג כלשהו עשויה לשנות את אחד או יותר מסוגי האנרגיה הפנימית של אותו חלקיק (על ידי המרת אנרגיות) ובכך תגרום לחלקיק להיהפך לחלקיק מסוג אחר.

זמן

‏4 באוגוסט 2026

ההגדרה שלי לזמן היא: זמן הוא מדידה של עיכוב.

זמן הוא מימד ביקום שמבטא את המידה שבה המרחב מעכב את תנועת החומר.

זמן נמדד באמצעות שימוש בשעון.

מאמר זה אינו עוסק במהות המרחב, אך הוא מבוסס על שתי הנחות חשובות לגבי תכונותיו.

האחת היא שלמרחב יש יכולת לעכב את תנועת החומר בתוכו, אחרת כל תנועה במרחב הייתה במהירות אין-סופית. לדעתי, תכונה זו נובעת מכך שהמרחב עשוי מסוג של חומר (מהות חומר זה אינה ידועה, אקרא לו בהמשך "גופי-מרחב").

ההנחה השנייה היא היותו של המרחב בדיד (בלתי רציף). בדידות המרחב החומרי פותרת את פרדוקס אכילס והצב. הפרדוקס טוען שאכילס המיתולוגי, המהיר בבני האנוש, לא יוכל לעולם להשיג צב שהתחיל מרוץ מעט לפניו, מכיוון שתמיד יצטרך אכילס לעבור את מחצית המרחק ואת מחצית הזמן בינו לבין הצב, בתהליך חוזר ואינסופי. עובדת היות המרחב-הזמן בדיד גורמת למרווח בין אכילס לצב להיות סופי, ובכך מאפשרת לאכילס להשיג את הצב. הנחה זו אינה תנאי חובה ליצירת הזמן.

על מנת שייווצר זמן, צריך שיתוף של שני מרכיבים: חומר בתנועה וגופי-מרחב שמעכבים את תנועת החומר. תורת היחסות של אלברט איינשטיין קובעת שזמן הוא סובייקטיבי, כלומר, ערכו הנמדד תלוי בצופה בחומר-בתנועה (כולל בצופה שנמצא בתוך החומר-הנע). להלן אתייחס לזמן הנמדד על ידנו כצופים בארבעה מקרים מתוך רבים אפשריים:

זמן יקום. – המרחב עצמו מתפשט, כנראה בתוך ריק קדמון שאת מהותו איננו יודעים. במקרה כזה, המרחב עצמו מהווה מקבילה לחומרים-בתנועה (לפי הגדרתי את הזמן), ומכיוון שהוא מלכתחילה גם הגורם המעכב ביצירת הזמן, הרי שזמן (לפי הגדרתי) איננו מתקיים. מסקנתי היא שאיננו יכולים למדוד את גילו של היקום, שכולל מרחב בתוכו, במונחי הזמן הרגילים בהם אנחנו משתמשים (שנים, ימים, שעות וכו').

זמן קוסמי. – היקום הידוע לנו מורכב מחומרים נראים ושאינם נראים – גלקסיות, כוכבים, חומר אפל ועוד. כל אחד מאלה, ביחד ולחוד, מעוכבים בתנועתם על ידי המרחב, ולכן יש להם זמן משלהם בנפרד. אכנה את הזמן של תנועת כולם יחד במרחב – "זמן קוסמי". זמן זה, כפי שנצפה על ידנו, מייצג את גילו של החומר ביקום (ללא המרחב), במונחי הזמן המקובלים. לדעתי, הזמן הקוסמי עצמו משתנה ככל שהיקום מתבגר. הסיבה לכך היא, שבשל המבנה הגיאומטרי הכדורי של התפשטות המרחב (שמקורו במפץ הגדול), צפיפותם של גופי-המרחב הולכת ופוחתת ככל שמתקדמת התפשטות החומר, ולכן גם פוחתת מידת העיכוב של החומר על ידי המרחב. כתוצאה מכך, מהירות התנועה של התפשטות החומר במרחב עולה. לתופעה זו יש השפעה מהותית על מדידת גילו של היקום.

זמן ארצי. – זהו הזמן שלפיו מכוונים השעונים על כדור הארץ. הזמן הארצי שלנו נוצר מעיכוב תנועת כדור הארץ על ידי המרחב, זאת בנוסף להשפעה המהותית של הזמן הקוסמי.

זמן פרטי. – זהו הזמן שחווה כל אחד ואחד מאיתנו בנפרד. הזמן הפרטי דומה לזמן הארצי ובנוסף הוא מושפע גם משני גורמים נוספים, כפי שנקבע בתורת היחסות –מהירות התנועה שלנו ביחס לסביבה, ועוצמת הכבידה במקום הימצאותנו. הזמן הזה הוא זה שגורם לנו כבני אדם את תחושת הזמן, וגם משפיע על תהליך ההזדקנות של כל החיים באשר הם, זואולוגיים או בוטניים.

יש להבחין בין זמן שחלף (להלן – "זמן"), שמבטא את מידת עיכוב תנועת החומר על ידי המרחב, לבין עיתוי, שהוא מקום על ציר התנועה של החומר במרחב-זמן. חומרים שונים חווים עוצמות עיכוב שונות (להלן– "מנות-עיכוב") במפגשם עם גופי-המרחב. ההבדלים במנות-העיכוב בין חומרים שונים נובעים מתכונותיהם השונות כמו גודל, צפיפות או מבנה גיאומטרי.

זמן הוא למעשה מדידה על ידי שעון של כמות מנות-העיכוב שהשפיעו על החומר במהלך תנועתו. ההגדרה של מנת-עיכוב אחת תהא לכן: שיעורו של העיכוב המינימלי האפשרי, שבו גופי-המרחב מעכבים את תנועתה של יחידת חומר כלשהי ביקום. מנת-עיכוב אחת היא זו שיוצרת את יחידת הזמן המינימלית ביקום שהיא זמן פלאנק שגודלה שווה ל 10 בחזקת מינוס 43 שניות. מכיוון שלדעתי הזמן נוצר בשל עיכוב של תנועת חומר על ידי גופי-המרחב שהם כשלעצמם בדידים, גם הזמן עצמו בדיד.

עיתוי הוא מקומו של החומר-הנע בזמן (שעה מסוימת, דקה מסוימת). מיקום זה זהה למיקומו במרחב. כאשר חומרים בתנועה נמצאים בין גופי-מרחב ומחוץ למגע אתם, זמן איננו נמדד.

מדידה כמותית בלבד של זמן על ידי תקתוק שעון תיתן תוצאה סקאלרית, כלומר חסרת כיוון. כאמור, זמן הוא תוצאה של תנועה, ומכיוון שלתנועה יש כיוון אזי גם לזמן יש כיוון. כיוון זה הוא במדויק הכיוון ההפוך לתנועת החומר במרחב. לכן, הזמן הוא וקטור, יש לו גודל וכיוון שמשתנים בהתאם לנסיבות. כאן המקום לציין שהמשוואה היחסותית שמתארת את מקומו של אירוע במארג הכולל של המרחב-זמן מציינת, שלא במקרה, את המיקום המרחבי של האירוע באמצעות סימנים מתמטיים חיוביים ואת המיקום הזמני של האירוע בסימן שלילי (כלומר הפוך לכיוון המרחבי).

להלן המשוואה שמתארת את מיקומם היחסי של אירועים במרחב-זמן:

dS) ² = (dX)² + (dY)² + (dZ)² – C² (dT)²)

כאשר: dS הוא הפרש קואורדינטות המקום בין שני מאורעות המתרחשים בשני מקומות שונים במרחב-זמן, C הוא מהירות האור, dT הוא הפרש הזמנים בין שני המאורעות ו – dX, dY, dZ הם הפרשי הקואורדינטות המרחביות בין שני המקומות.

תורת היחסות מבוססת, בין היתר, על ההנחה לפיה המהירות המרבית המותרת והאפשרית ביקום היא מהירות האור בריק. לדעתי, קיימת בטבע גם תנועה בסיסית יותר שאינה ניתנת למדידה על ידי בני אנוש, זו תנועתו של חומר ביקום במהירות-מיידית (או לחילופין, מהירות-אינסופית). במילים אחרות, התנועה הבסיסית היא בעצם מעבר ממקום א' למקום ב' בלי שיעבור זמן כלשהו, מכיוון שאין עיכוב של תנועת החומר על ידי גופי-מרחב. לדוגמה: אלקטרונים עוברים בין קליפות האנרגיה של האטום בלי שיעבור זמן במהלך הפעולה. פעולה זו נעשית במהירות-מיידית ללא מפגש עם גופי-מרחב, ולכן זמן לא נוצר ולא נמדד.

לדעתי כאמור, זמן הוא פונקציה של תנועת חומר מעוכב על ידי גופי-מרחב. כמות העיכוב (זמן שחלף) תלויה בארבעה גורמים:

1. מהירותו של החומר-בתנועה (מקורה בכוח שהופעל עליו מלכתחילה).

2. גודלה של מנת העיכוב המינימלית (המנה שיוצרת את זמן פלאנק).

3. מקדם העיכוב הספציפי של החומר (פונקציה של תכונותיו – גודל, צורה וכדומה).

4. כמות וצפיפות של גופי-המרחב בהם יתקל החומר-הנע בתנועתו במהלך המדידה.

בשל כל הסיבות שנמנו לעיל, יש לתקן את המשוואה שמתארת את היחס בין מהירות לבין זמן לבין מרחק על ידי הוספת מרכיבי העיכוב.

משוואת התנועה הבסיסית לגוף שנע בתנועה שוות מהירות היא S = V· T כאשר S הוא המרחק המרחבי שעבר החומר-הנע, V הוא מהירותו הנמדדת ו T הוא הזמן הארצי שלו. לכך נוסיף משוואה שמתארת את הזמן כפונקציה של מנות-עיכוב T = M°· D· E . כאשר – M° הוא גודלה של מנת העיכוב המינימלית ביקום, D הוא מקדם העיכוב הספציפי של החומר-הנע ו E הוא כמות גופי-המרחב שעיכבו את החומר-הנע במהלך מדידת תנועתו.

M° ו D הם מספרים קטנים מ 1, שכן הם מצמצמים את המרחק שעובר החומר במהלך המדידה.

המשוואה המאוחדת תיראה כך: M°· D· E V· S = V· T =

כאשר: 1 M° ≤ כאשר: 1 D ≤

כלומר: המרחק המרחבי שעובר חומר הוא פונקציה של מהירותו המרחבית, מוגבלת על ידי מכפלת מנת העיכוב המינימלית במקדם העיכוב הספציפי שלו, וכפונקציה של כמות גופי-המרחב בהם הוא נתקל בתנועתו במהלך המדידה.

במשוואה שפותחה לעיל, המרחק S, הגודל של מנת העיכוב המינימלית M° ומקדם העיכוב של החומר-הנע D, הם מספרים קבועים לענייננו. המספרים המשתנים הם המהירות V וכמות גופי-המרחב E בהם יתקל החומר-הנע. הגברת המהירות V (ע"י כוח כלשהו) תגרום להפחתת כמות גופי-המרחב E בהם ייפגש החומר-הנע ותגרום בכך להאטת הזמן עד ל- 0 בפוטונים.

כאשר חומר בעל כמות גדולה של מסה נמצא במרחב הוא יוצר אתו יחסי גומלין (באמצעות שדה היגס), וגורם למרחב להתעקם לספירה מסביב למרכז המסה של החומר המסיבי (בראייתי שלי – מסדר מחדש את גופי-המרחב מסביב למרכז המסה של החומר המסיבי). בכך, כאמירתו של איינשטיין, החומר בעל הכמות הגדולה של מסה קובע למעשה לחומר-הנע את מסלול תנועתו (החומר-הנע עצמו אינו חייב להיות בעל מסה – למשל פוטונים של אור). ככל שהכבידה תהיה חזקה יותר, העיקום של המרחב יהיה קיצוני יותר, והחומר-הנע יטה יותר בתנועתו לכיוון מרכז המסה של החומר המסיבי. פעולה זו מקבילה למעשה להפעלת כוח, וזה כידוע גורם לתאוצת הגוף הנע ולהגברת מהירות תנועתו. מכאן חזרנו לפסקה הקודמת – ככל שהמהירות גבוהה יותר, או לחילופין הכבידה חזקה יותר כך גם מוגברת יותר האטת הזמן.

מקרה מיוחד וקיצוני הוא החור השחור. הכבידה בו כל כך חזקה עד שחומר בתנועה שנקלע לתוכו מגיע כמעט למהירות האור, ולכן זמן כמעט ואינו עובר בתוך החור השחור עצמו.

בדומה לנעשה בחור שחור (רק בעוצמות אדירות יותר), החומר באותו גוש קדמון (שהתפרץ כמפץ הגדול) היה נתון ללחצי אנרגיה כה עצומים עד שהתנועה בתוך הגוש הקדמון הייתה במהירות מידית. המרחב כגורם מעכב טרם נוצר ולכן הזמן טרם נוצר, וזו הסיבה לכך שלשאלה – מה היה לפני המפץ הגדול ? אין משמעות.

מיקומו ותנועתו של גוף במרחב-זמן מבוטאים על ידנו בשפת המתמטיקה במונחים של שילוב בין שני סוגי מימדים:

1. מימד מרחבי, שיש לו ציר אורך, ציר רוחב וציר עומק. למימד המרחבי יש מנת מידה מזערית, שנקבעת על פי גודלה של יחידת החומר הקטנה ביותר, כנראה בסדר גודל דומה לאורך פלאנק שהוא 1.62 מ' כפול 10 בחזקת מינוס 35. התנועה במרחב חופשית ובלתי מוגבלת לכל הכיוונים.

2. מימד זמני, שבו הצירים זהים לצירים של המימד המרחבי, רק כיוון התנועה בצירים תמיד הפוך לכיוון התנועה בצירים המרחביים. המימד הזמני מאפשר לקבוע את מיקומם היחסי של נקודות בזמן (עיתוי). למימד הזמני יש מנת מידה בדידה מזערית – זמן פלאנק שגודלה שווה ל 10 בחזקת מינוס 43 שניות. התנועה בזמן חופשית, ובלתי מוגבלת לכל הכיוונים.

אין לדעתי מניעה תיאורטית לכך, שכתוצאה מהשפעה חיצונית כלשהי על גלקסיית שביל החלב (או על מערכת השמש, או על כדור הארץ), היא תנוע במרחב לכיוון זוויתי כלשהו X ביחס לכיוון התנועה שלה כיום. במצב זה, העתיד שלנו יהיה בכיוון ומקום אחר מהחזוי כיום.

הבעיה מתעוררת בתנועה אל העבר, שיוצרת לכאורה תופעות פרדוקסאליות כמו פרדוקס הסבא והנכד. לדעתי, בגלל שתי סיבות, אין שום חשש מתנועה אל העבר שתאפשר לכאורה לשנות את העתיד:

עקב התפשטות היקום ותנועת גופי-המרחב עצמם, אותם גופי-מרחב אליהם ניתן יהיה תיאורטית לחזור, כבר לא יהיו באותו מקום ולמעשה לא נוכל למצוא אותם.
אם יצור דמיוני קסום כלשהו, שירצה להגיע לעבר ולשנותו, יצליח באופן מופלא לאתר את מקומו במרחב-זמן של גוף-המרחב העברי שאותו הוא מחפש, הרי שהאירוע שקרה בו בעבר כבר איננו שם ולא ניתן יהיה לשנותו.

לסיכום, לדעתי חשוב לזכור כי התנועה בזמן אפשרית באופן עקרוני לכל כיוון, כולל שילובים זוויתיים של כיוונים והיא תלויה אך רק בכיוון התנועה של החומר במרחב. לכן התנועה מותרת גם בכיוון העבר – עבר הוא מקום במרחב-זמן בו התרחש אירוע. למעשה כל כיווני הזמן מותרים בתנועה , כפי שמתואר למשל בספרו של חתן פרס נובל – ריצ'רד פיינמן, "אור וחומר". פיינמן מתיר תנועה לכל הכיוונים במדידת אפשרויות התנועה של פוטונים או אלקטרונים לצורך קביעת הסתברות דרכי פעולתם. למעשה אין קיום לשתי התורות הפיזיקאליות הגדולות – תורת היחסות ומכניקת הקוונטים – אלמלא התירו תנועה אחורה בזמן במשוואותיהן. ההשערה שלי בדבר מהות הזמן, רק מסבירה מדוע לדעתי פיינמן צדק בגישתו.

קול קורא למנהיגי המחאות

מצורפת להלן בקשתי לאיחודם של תנועות המחאה וקריאה לפעולה שונה על מנת להחליף את ממשלת ישראל.

ישראל, גבעתיים: ‏ 3 באוגוסט 2025

קול קורא למנהיגי המחאות

עם כל רצוני העז לראות את בנינו ובנותינו בבית, כאן ועכשיו וללא דיחוי, המציאות הפוליטית כופה עלינו לשנות את סדרי העדיפות של פעולות המחאה. אין צורך להסביר תחת איזו מפלצת שלטונית אנו חיים, ומולה עומדת אופוזיציה עלובה ואימפוטנטית. מחאות המונים, במיוחד כשהן מפולגות ומפוצלות במטרותיהן ובדחפיהן (כל יומיים בממוצע מתראיין/נת בטלוויזיה מקים/מה ומנהיג/ה של תנועת מחאה חדשה), אינן משיגות את מטרותיהן – החזרת חטופים? הגנה מפני הפיכה משטרית? הגנה על שלטון החוק? מניעת חוק השתמטות? הפלת משטר מושחת מהיסוד ובעל קוד מוסרי מעוות? נגד מי מפגינים קודם ובאיזו ככר?

לדעתי, על כל מנהיגי התנועות להתעלות ולהתאחד תחת ניהול משותף ומוסכם.

המטרה צריכה להיות אחת – לא חטופים, לא בחירות, לא חוק גיוס, לא הפיכה משטרית, לא ועדת חקירה ממלכתית – רק הפלת המשטר והעומד בראשותו בצורה דמוקרטית ומכובדת. נכון שלדרך הפעולה המוצעת בהמשך יש בטווח הקצר, עלות כלכלית ונפשית כבדה, אך זו חיונית לצערי להשגת המטרות לעיל שנדחקות זמנית לימים אחרים. הערה חשובה לעניין המטרות – אם ובדרך נס ישובו החטופים הביתה, נתמוך בכך כולנו, ברצון רב וללא היסוס.

האמצעים שינקטו להשגת המטרה הם לדעתי:

הפסקת כל פעולות המחאה בכיכרות ובעולם הגדול. הן אינן משיגות את המטרה.
הפסקת כל פעילות התמיכה במשק, במקום שבו המדינה אינה מתפקדת.
שיתוק כמעט הרמטי של המשק, ללא הגבלת זמן, יביא להפלת משטר הרשע ובעקבותיו השגת כל המטרות שמניתי לעיל.
יש לגייס, ומהר, את מרבית הראשים הכלכליים של המשק למשימה זו. התעשייה, המסחר, הבניין, החינוך והשירותים לציבור ייסגרו ללא הגבלת זמן. אם ניתן לגייס את השלטון המקומי ולו בחלקו לפעולה, מה טוב. מובן מאליו, שמלכתחילה יוחרגו שירותי ביטחון במלואם ושירותי בריאות יעברו למתכונת שבת.

בכבוד רב

דניאל אסא

The Universe: Chapter 2 – Space (part b)

DANIEL ASSA

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999

Israel. Givatayim: September 15, 2023

The Universe: Chapter 2 – Space (part b)

Expansion of the Universe

A distinction must be made between the expansion of Space-Time, which is actually the expansion of Space-Bodies in Primordial-Void, and the distancing galaxies from each other, since the distancing of galaxies is due to both the expansion of Space-Time and movement within Space-Time originating from inertial motion Energy that has been kept in galaxies since their creation and with the addition of the effects of gravitational rejection forces operating in Space-Time. The expansion of Space-Time is also a constant change in the scale of the Universe, since in addition to moving away from the center of the Big Bang, there is also an increase in distances between the Space-Bodies themselves, which are reference points for measuring distances. The general direction of the movement of Space itself is outward from the center of the Big Bang. Therefore, geometrically it creates an imaginal movement of mutual distancing. Assuming that the starting point of the Big Bang can be set as a reference point, or the cosmic background radiation can be viewed as a reference field, the relative speed of expansion of Space-Time with galaxies is not necessarily the same as the speed of expansion of galaxies in Space-Time.

Finality of the Universe

An interesting question that concerns astrophysicists is: Is the Universe finite or infinite?

To answer this question, we must first define the Universe itself. I think the Universe is where you can find Space-Time, Matter, Dark Matter and Dark Energy. The definition intentionally excludes the Primordial-Void into which the Big Bang event erupted. The answer accepted today by many astrophysicists to the question of the finality of the Universe is that Space-Time resembles the surface area of a sphere, that is, limited in dimensions but without defined boundaries and therefore can be seen as infinite. In my opinion, there are several good reasons to assume that the Universe is indeed finite in size. I will list some of them:

The proven expansion of the Universe means that it has a size limitation. A Universe of infinite size cannot expand because it has nowhere to go. The act of expansion of the Universe, if it is limitless, would be meaningless, as it contradicts the concept of infinity that we use to describe its magnitude. (A brief mathematical reminder: infinity is not a mathematical number by which any size can be described, but is a concept that describes the absence of limits or dimensions that can be defined or quantified). Mathematically, the absurd interpretation of the hypothesis about the Universe being infinite is that the expansion of Space-Time (i.e., its enlargement) adds nothing to the size of the Universe.
The quantities of all kinds of Matter, including the Space-Bodies that erupted in the Big Bang, were finite. The distances between particles in the Universe are limited and defined (although as a result of the expansion of the Universe, these distances are constantly changing, and consequently the size of the Universe is also changing). It is therefore unreasonable to assume that the magnitude of the Universe containing these components is not finite and limited in size.
In my opinion, the Universe has a spherical structure. There is no good reason to assume that the explosion of any components into Primordial-Void created only a shell without internal Space. It is quite reasonable to assume that the interior Space of the Universe is already empty of material content, as a result of Inertial Motion Energy that causes all kinds of Matter to move away from the place of the Big Bang event. Such an action indeed creates a kind of material shell without Matter in its center and causes the illusion of the formation of only a shell in the first place.
The sphere of the Universe is so large that its Space-Time curvature seems to be so flat that it resembles a flat as the surface of a sphere rather than as it really is, the material content of the sphere of Space-Time.

Discontinuity of the Universe

The discontinuity of the Universe is originated from the fact that it is made entirely of discrete components of minimal size or multiples. The main reason for preferring the hypothesis that the Universe is continuous over the hypothesis of being discrete is historical, and originated from the extremely limited ability of the senses and instruments to separate what is measured as continuous into its elementary and discrete components. The measured components appear to be continuous due to the limited scale that the senses and instruments can handle. History is full of dominant theories that later turned out to be wrong. Therefore, the fact that the theory of continuity prevails today does not constitute proof of its correctness.

Another reason is the illusion of continuity that comes from our biological ability. For example, eyesight – our eye catches discrete images and it is the brain that translates them into a sequence of movement. the entire film and television industry is based on this.

Einstein's General Theory of Relativity, which deals with the large scale of the Universe, embodies in it a Space-Time continuum hypothesis. When the tiniest dimensions of the Universe are reached, it is replaced by Quantum Mechanics, where discontinuity dominates. Sizes and dimensions, when very small, are measured in this theory in multiples of an elementary number in nature – Planck's constant. In my opinion, formulating General Theory of Relativity using discontinuity mathematics will greatly help bridge the two important scientific theories, a goal that has not yet been achieved.

The Space-Time discontinuity hypothesis solves, on the one hand, paradoxes created by the hypothesis of its continuity, and on the other hand does not create new problems. For example, the discontinuity feature of Space-Time explains the Achilles and Turtle paradox. The paradox claims that the mythical Achilles, the fastest of humans, will never be able to achieve a turtle that started a race a little before him, because Achilles will always have to pass half the distance and half the time between him and the tortoise, in a repetitive and endless process. The fact that Space-Time is discrete causes the Space between Achilles and the tortoise to be finite, thus allowing Achilles to obtain the tortoise.

The discontinuity of Space-Time does not contradict the theory of relativity, whose formulas hide a continuum hypothesis. This is because the velocity of Matter between Space-Bodies is at an immediate speed, and gives a sense of continuity. It is this feeling that causes, for the purposes of mathematical formulation of the Universe (as general relativity does) it is permissible to assume that the Universe is continuous. But discrete and discontinuity are essential for determining that the Universe is finite in size and amount of Energy and of Matter. On a side note, I would like to add that the great mathematician Bernhard Riemann, whose scientific work formed the basis of Albert Einstein's General Theory of Relativity, thought that "it is possible that the Universe in which we live, when viewed in full, is very different from three-dimensional Euclidean Space. It's even possible that if we use stronger and stronger magnification and look at the smallest things, it won't look like a sheet, but will be discrete, or something else entirely."

היקום: פרק 2 – מרחב (חלק ב)

DANIEL ASSA

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999

Israel. Givatayim: September 14, 2023

היקום: פרק 2 – מרחב (חלק ב)

התפשטות היקום

יש להבחין בין התפשטות המרחב-זמן, שהיא בעצם התפשטות של גופי-המרחב בריק-הקדמון, לבין התרחקות הגלקסיות זו מזו, שכן התרחקות הגלקסיות נובעת גם מהתפשטות המרחב-זמן וגם מתנועה בתוך המרחב-זמן שמקורה באנרגיית תנועה בהתמד שנשמרה בגלקסיות מאז שנוצרו, ובתוספת של השפעות כוחות דחייה וכבידה הפועלים במרחב-זמן. התפשטות המרחב-זמן היא גם שינוי מתמיד בקנה המידה של היקום, שכן בנוסף להתרחקות ממרכז המפץ הגדול יש גם גידול במרחקים בין גופי-המרחב עצמם, המהווים כזכור נקודות ייחוס למדידת מרחקים. כיוונה הכללי של תנועת המרחב עצמו היא החוצה ממרכז המפץ הגדול. לכן, גיאומטרית נוצרת תנועה לכאורה של התרחקות הדדית. בהנחה שניתן לקבוע את נקודת ראשית המפץ הגדול כנקודת ייחוס, או לחילופין לראות בקרינת הרקע הקוסמית שדה ייחוס, מהירות ההתפשטות היחסית של המרחב-זמן עם הגלקסיות אינה בהכרח זהה למהירות ההתפשטות של הגלקסיות במרחב-זמן.

סופיות היקום

שאלה מעניינת שמטרידה את האסטרופיזיקאים היא: האם היקום סופי או אינסופי?

כדי לענות על שאלה זו עלנו להגדיר תחילה את היקום עצמו. לדעתי היקום הוא המקום בו ניתן למצוא את המרחב-זמן, את החומר, את החומר האפל והאנרגיה האפלה. ההגדרה אינה כוללת, במכוון, את הריק-הקדמון אליו התפרץ אירוע המפץ הגדול. התשובה המקובלת כיום על חלק גדול מהאסטרופיזיקאים לשאלת סופיות היקום היא, שהמרחב-זמן דומה לשטח הפנים של כדור, כלומר מוגבל בממדיו אך חסר גבולות מוגדרים ולכן ניתן לראותו כאינסופי. לדעתי, קיימות כמה סיבות טובות להניח שהיקום אכן סופי בממדיו. אמנה כמה מהן:

התפשטותו המוכחת של היקום פירושה שיש לו מגבלת גודל. יקום שגודלו אין-סופי אינו יכול להתפשט כי אין לו לאן להגיע. פעולת התפשטות היקום, אם הוא חסר גבולות, תהיה חסרת משמעות, שכן היא סותרת את מושג האין-סוף בו אנו משתמשים על מנת לתאר את גודלו. (תזכורת מתמטית קצרה: אין-סוף איננו מספר מתמטי שניתן לתאר באמצעותו גודל כלשהו, אלא הוא מושג שמתאר היעדר גבולות או ממדים שניתנים להגדרה או כימות). מבחינה מתמטית, הפירוש האבסורדי של ההשערה בדבר אין-סופיות היקום, הוא שתנועת התפשטות המרחב-זמן (כלומר הגדלתו) אינה מוסיפה דבר לגודלו של היקום.
כמויות החומר לסוגיו, כולל גופי-המרחב שהתפרצו במפץ הגדול היו סופיות. המרחקים בין החלקיקים ביקום מוגבלים ומוגדרים (אם כי כתוצאה מהתפשטות היקום מרחקים אלו משתנים ללא הרף ובעקבות כך משתנה גם גודלו של היקום). מכאן שאין זה סביר לשער שממדיו של היקום המכיל את אותם רכיבים אינו סופי ומוגבל בגודלו.
לדעתי היקום הוא בעל מבנה ספירי. אין שום סיבה טובה לשער שפיצוץ של רכיבים כלשהם אל תוך הריק הקדמון יצר רק מעטפת ללא מרחב פנימי. בהחלט סביר לשער שהחלל הפנימי של היקום כבר ריק מתוכן חומרי, זאת כתוצאה מאנרגיה התמדית שגורמת להתרחקות כל סוגי החומר למיניהם ממקום אירוע המפץ הגדול. פעולה כזו אכן יוצרת מעין מעטפת חומרית ללא חומר במרכזה וגורמת לאשליה של היווצרות מלכתחילה של מעטפת בלבד.
ספירת היקום היא כל כך גדולה, עד שעקמימות המרחב-זמן שלה נדמית להיות כל כך שטוחה, עד כדי הידמות לשטוחה כפני כדור ולא כפי שהיא באמת, תוכן חומרי של ספירת המרחב-זמן.

אי-רציפות היקום

אי-רציפות היקום נובעת מעובדת היותו עשוי כולו מרכיבים בדידים בעלי גודל מזערי או כפולותיו. הסיבה העיקרית להעדפת ההשערה שהיקום רציף על פני ההשערה בדבר היותו בדיד היא היסטורית, ונובעת מיכולת מוגבלת ביותר של החושים והמכשירים להפריד את הנמדד כרציף לרכיביו היסודיים והבדידים. המרכיבים הנמדדים נראים כרציפים בשל קנה המידה המוגבל בהם מסוגלים החושים והמכשירים לטפל. ההיסטוריה מלאה בתיאוריות שולטות שהתבררו בהמשך כשגויות. מכאן שאין בעובדה שתיאורית הרצף שולטת כיום כדי להוות הוכחה לנכונותה.

סיבה נוספת היא אשליית הרצף שמקורה ביכולת הביולוגית שלנו. למשל ראייה – העין שלנו קולטת תמונות בדידות והמח הוא שמתרגם אותן לרצף של תנועה. תעשיית הקולנוע והטלוויזיה כולה מבוססת על כך.

תורת היחסות הכללית של איינשטיין, שעוסקת בקנה המידה הגדול של היקום, מגלמת בתוכה השערת רצף של המרחב-זמן. כאשר מגיעים לממדים הזעירים ביותר של היקום, מחליפה אותה מכניקת הקוונטים שבה שלטת דווקא אי-רציפות. גדלים וממדים, כשהם קטנים מאוד נמדדים בתורה זו בכפולות של מספר יסודי בטבע – קבוע פלאנק. לדעתי ניסוחה של תורת היחסות הכללית באמצעות מתמטיקה בדידה תעזור מאוד לגישור בין שתי התורות המדעיות החשובות, מטרה שטרם הושגה.

השערת בדידות המרחב-זמן פותרת מצד אחד פרדוקסים שנוצרו בשל ההשערה בדבר רציפותו, ומצד שני אינה יוצרת בעיות חדשות. למשל: תכונת אי הרציפות של המרחב-זמן מסבירה את פרדוקס אכילס והצב. הפרדוקס טוען שאכילס המיתולוגי, המהיר בבני האנוש, לא יוכל לעולם להשיג צב שהתחיל מרוץ מעט לפניו, מכיוון שתמיד יצטרך אכילס לעבור את מחצית המרחק ואת מחצית הזמן בינו לבין הצב, בתהליך חוזר ואינסופי. עובדת היות המרחב-הזמן בדיד גורמת למרווח בין אכילס לצב להיות סופי, ובכך מאפשרת לאכילס להשיג את הצב.

בדידות המרחב-זמן אינה עומדת בסתירה לתורת היחסות, שבנוסחאותיה חבויה השערת רצף. זאת מכיוון שמהירות התנועה של חומר בין גופי-המרחב היא במהירות מיידית, ואז מתקיימת תחושת רצף. תחושה זו היא הגורמת לכך, שלצורך הניסוח המתמטי של היקום (כפי שעושה תורת היחסות הכללית) מותר להניח שהיקום רציף. אך הבדידות ואי הרציפות חיוניים לקביעה שהיקום סופי בגודלו ובכמות האנרגיה והחומר. בהערת אגב ברצוני להוסיף שגם המתמטיקאי הדגול ברנהרד רימן, שעבודתו המדעית היוותה בסיס לתורת היחסות הכללית של אלברט איינשטיין, חשב ש "ייתכן כי היקום שבו אנו חיים, כשמתבוננים בו במלואו, שונה מאוד ממרחב אוקלידי תלת-ממדי. ייתכן אפילו שאם נסתייע בהגדלה חזקה יותר ויותר ונתבונן בדברים הקטנים ביותר, הוא לא ייראה כמו יריעה, אלא יהיה בדיד, או משהו אחר לגמרי".

The Universe: Chapter 2 – Space (part a)

DANIEL ASSA

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999

Israel. Givatayim: September 13, 2023

The Universe: Chapter 2 – Space (part a)

Essence

Space is a central component of the Universe, made of pieces of Matter. One of the most important situations in which Basic-Matter exist is in the form of tiny bodies, which I will name Space-Bodies. These bodies, being spread out in the Void (which I will name Primordial-Void) where the Big Bang took place, are by their very existence the Space. It is important to emphasize that they do not create Space, but are themselves the Space. The density of Space-Bodies is probably the maximum possible (absolute stiffness) and is due to their tiny size and lack of any complexity. Other Matter particles are larger, they are less perfect and their degree of density decreases accordingly.

The other pieces of Matter attach temporally to the Space-Bodies during their motion. The Space-Bodies are the only place where Matter can be found for measurement purpose. The basic motion of Matter, were it not for the existence of Space-Bodies, would have been in immediate velocity. Only the delay by Space-Bodies enables measurement of distance and measurement of time.

The entire Universe can be seen as a "Space-Time field", with the creators of the field being the Space-Bodies.

The creation of Space

Due to the lack of interaction with the basic forces in nature other than Gravity, the Space-Bodies broke through the age of darkness (which existed between the beginning of the Big-Bang and the separation of photons from the other particles) long before the rest of Matter, thus created a Space to which the rest of Matter in the Universe spread.

Explanation of astrophysical questions

These features of Space-Bodies can solve and explain a number of important astrophysical problems –

The feature of mass (interaction with Higgs-Field), and the fact that these bodies are "material" may explain the missing Matter in the Universe as compared with what is observed and calculated, as the solution of cosmological equations suggests.
The existence of Space-Bodies explains what is the curvature of Space due to the presence of Mass. The curvature, in a very picturesque way, is the transformation of relatively flat layers of Space-Bodies into spherical layers around the center of massive mass and also a change in their density. When another material (with mass) moves thru the Space-Bodies (from one body to another), its way changes (curvature of space) and so does the time (curvature of time).

A place in Space-Time

Space-Time is a Space in which time passes as a result of the movement of Matter andits delay by the Space-Bodies. More about time will be given in the next chapter.

A place in Space of a particle is the place of the Space-Body on which it is located at the time of measurement. This position changes constantly due to the expansion of Space and due to the movement of the particle itself in Space.

An absolute place in Space of a particle is measured in relation to the position of the beginning of the Big Bang in Primordial-Void, or alternatively in relation to the cosmic background radiation. This place is also subject to the various cosmic movements.

A relative place in Space of a particle is measured in relation to the place of other particles in the Universe, subject to the cosmic movements of everyone.

A place in Time of a particle is the same as the position of the Space-Bodies in which the body resides in the present, has been in the past or will dwell in the future. As stated in previous paragraphs, more about Time will be given in the next chapter devoted to Time.

Contrary to the insight derived from quantum mechanics and the uncertainty principle, in my understanding, the place of a body in Space-Time is absolute and well-defined. But due to circumstances that I will detail immediately, there is no practical way to measure their absolute place. Relativity theory prefers the term "event" to "place" and the term "interval" to "distance".

When the uncertainty principle was discovered and mathematically formulated by Werner Heisenberg, the initial thought that came to many scientists' minds was that these were technological difficulties derived from limitations of measuring instruments, problems related to wavelengths of the particle use for measuring and the measured particle, and problems of mutual influences as a result of the surveyor's contact with the measured. Later, with the development of Quantum Mechanics, scientists realized that these were not merely technological difficulties but an inherent property of particles in nature. Ther is no possibility, and it will be impossible to accurately measure simultaneously pairs of features such as the position and momentum of a particle. Moreover, even the maximum accuracy of measuring one of the features, even when the measurement of the other attribute is completely forfeited, is limited by nature to a certain level of accuracy determined by the uncertainty principal formula. This insight and the amazing advances in understanding the structure of the atom, led physicists to come up with an interpretation, which I believe is far-reaching and incorrect.

Physicists argue that a particle has no place and momentum that can be measured simultaneously, and that the particle does not have defined place in Space at all. According to physicists, the measured position of a particle is only the point at which there is the highest probability of finding it, but the particle is also present simultaneously in places where the probability of finding it is smaller. When measuring the position of the particle, all probabilities collapse to the same point where it was measured. Again, it is important to emphasize that according to physicists, this is only where we measured the particle. Its "true" place is wherever its probability curve stretches – that is, the particle has no defined place in Space. In fact, according to this interpretation, all the particles in the Universe are spread throughout the Universe. This kind of phenomenon was defined as part of the peculiarities of Quantum Mechanics, and since it – Quantum Mechanics – was found to be highly accurate and correct, it was decided that our logic – according to which a particle has a well-defined real place in Space – was wrong. This, in my opinion, is an erroneous and distorted conclusion both in terms of the existence of place for the particle and in terms of rejecting our logic as an important tool in analyzing nature.

In my humble opinion, a particle of Matter has both a defined place and momentum, as well as other features, that the common denominator of them is an absolute and defined existence while staying on the Space-Bodies, but which we cannot accurately measure. The source of the problem is that Space-Time itself is in motion, the position of Space-Bodies is unstable in itself and is subject to statistical evaluation. Maybe in future, with the development of physics and mathematics, we will be able to be more precise in calculating the place of Matter using the four known coordinates and the addition of moving coordinates that will express the spatial changes of Space-Bodies and the motion of particles in Space-Time.

It is very important to emphasize here that a state of total rest does not exist at all in our Universe. Everything moves – the measurer, the measured, the measurement tools, and the environment in which they are located, have their own internal energies, and energies acquired from the environment. They all move within Space-Time, which in itself is in an expansion motion relative to the cosmic background radiation. In addition, every measurement process is accompanied by sending and receiving information that consumes precious time during which everyone's place has changed. The constant movement of all participants in the measurement, in addition to the lack of complex dynamic mathematics, is the reason for the need to compromise with statistical determinations, which by definition contain a certain level of uncertainty.

היקום: פרק 2 – מרחב (חלק א)

DANIEL ASSA

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999

Israel. Givatayim: September 12, 2023

היקום: פרק 2 – מרחב (חלק א)

מהות

מרחב הוא מרכיב מרכזי ביקום, עשוי מפיסות של חומר. אחד המצבים החשובים ביותר שבו נמצא חומר יסוד הוא בצורה של גופים זעירים, שאקרא להם גופי-המרחב. גופים אלה, בהיותם פרושים בריק (לו אקרא בהמשך ריק-קדמון) שבו התרחש המפץ הגדול, מהווים בעצם קיומם את המרחב. חשוב להדגיש – הם אינם יוצרים מרחב אלא הם בעצמם המרחב. צפידותם של גופי-המרחב היא כנראה המרבית האפשרית (קשיחות מוחלטת) והיא נובעת מגודלם הזעיר ומהיעדר מורכבות כלשהי. חלקיקי חומר אחרים גדולים יותר, מושלמים פחות ומידת צפידותם פוחתת בהתאם.

פיסות החומר האחרות, נצמדות זמנית, במהלך תנועתן, אל גופי-המרחב. גופי-המרחב הם המקום היחיד שעליו ניתן למצוא חומר לצרכי מדידה. התנועה הבסיסית של החומר, אלמלא קיומם של גופי-המרחב, היתה במהירות מיידית. רק העיכוב ע"י גופי-המרחב מאפשר מדידה של מרחקים ומדידה של זמן.

ניתן לראות בכל היקום כאילו הוא "שדה של מרחב-זמן", כאשר יוצרי השדה הם גופי-המרחב.

היווצרות המרחב

בשל היעדר פעולת גומלין עם הכוחות הבסיסיים בטבע למעט כבידה, גופי-המרחב פרצו את עידן החושך, (התקיים בין תחילת המפץ הגדול לבין היפרדות הפוטונים מהחלקיקים האחרים) הרבה לפני שאר החומר וכך יצרו מרחב אליו התפשט שאר החומר ביקום.

הסבר לשאלות אסטרופיזיקאיות

תכונות אלו, של גופי-המרחב, יכולות לפתור ולהסביר מספר בעיות אסטרופיזיקאיות חשובות –

תכונת המסה (האינטראקציה עם שדה היגס), ועובדת היות גופים אלה "חומריים" יכולות אולי להסביר את החומר החסר ביקום לעומת הנצפה והמחושב, כפי שיוצא מפתרון המשוואות הקוסמולוגיות.
קיומם של גופי-המרחב מסביר מהו עיקום המרחב שנוצר עקב נוכחותה של מסה. העיקום, בצורה ציורית ביותר, הוא הפיכת שכבות שטוחות יחסית של גופי-המרחב לשכבות כדוריות מסביב למרכז המסה המסיבית וגם שינוי בצפיפותן. כאשר חומר אחר (בעל מסה) נע דרך גופי-המרחב (מגוף אחד לשני), דרכו משתנה (עיקום המרחב) וכך גם הזמן (עיקום הזמן).

מקום במרחב-זמן

המרחב-זמן הוא מרחב שעובר בו זמן כתוצאה מתנועת החומר ועיכובו על ידי גופי-המרחב. כאמור, הרחבות בנושא זמן יינתנו בפרק הבא.

מקום במרחב של חלקיק, הוא מקומו של גוף-המרחב עליו הוא נמצא בעיתוי המדידה. מיקום זה משתנה בעקביות בשל התפשטות המרחב ובשל תנועת החלקיק עצמו במרחב.

מקום מוחלט במרחב של חלקיק, נמדד ביחס למיקום ראשית המפץ הגדולבריק-הקדמון,או לחילופין ביחס לקרינת הרקע הקוסמית. גם מקום זה כפוף לתנועות הקוסמיות השונות.

מקום יחסי במרחב של חלקיק, נמדד ביחס למקומם של חלקיקים אחרים ביקום, בכפוף לתנועות הקוסמיות של כולם.

מקום בזמן של חלקיק, זהה למקומו של גוף-המרחב שבו שוהה החלקיק בהווה, שהה בעבר או ישהה בעתיד. כאמור בפסקאות קודמות – הרחבה בכל הקשור לזמן תינתן בפרק הבא שיוקדש לזמן.

בניגוד לתובנה הנובעת ממכניקת הקוונטים ומעיקרון אי הוודאות, להבנתי, מקומו של גוף במרחב-זמן הינו מוחלט ומוגדר היטב. אלא שבשל נסיבות אותן אפרט מיד, אין דרך מעשית למדוד את מיקומם המוחלט. תורת היחסות מעדיפה את המונח "אירוע" על פני "מקום" ואת המונח "מרווח" (אינטרוול) על פני "מרחק".

לכשנתגלה ונוסח מתמטית עיקרון אי הוודאות ע"י ורנר הייזנברג, המחשבה הראשונית שעלתה בראשם של מדענים רבים הייתה שמדובר בקשיים טכנולוגיים שנובעים ממגבלות מכשירי מדידה, בעיות הקשורות באורכי גל של החלקיק המודד והחלקיק הנמדד ובעיות של השפעות הדדיות כתוצאה מהמגע של המודד בנמדד. בהמשך, עם התפתחותה של מכניקת הקוונטים, הבינו המדענים שאין מדובר בקשיים טכנולוגים בלבד אלא בתכונה מובנית של החלקיקים בטבע. אין, ולא תהיה אפשרות למדוד בצורה מדויקת בו-זמנית צמדים של תכונות כמו מקום ותנע של חלקיק. יותר מכך, גם מידת הדיוק המכסימלית במדידה של אחת התכונות, אפילו כאשר מוותרים לחלוטין על מדידת התכונה השנייה, מוגבלת ע"י הטבע עד לרמת דיוק מסוימת שנקבעה בנוסחת עיקרון אי הוודאות. תובנה זו והתקדמות מדהימה בהבנת מבנה האטום גרמה לפיזיקאים להגיע לפרשנות, שלדעתי היא מרחיקת לכת ולא נכונה.

פיזיקאים טוענים שלחלקיק אין מקום ותנע שניתנים למדידה בו-זמנית, וגם שלחלקיק אין בכלל מקום מוגדר במרחב. לטענת הפיזיקאים, מקומו הנמדד של חלקיק הוא רק הנקודה שבה קיימת ההסתברות הכי גבוהה למצוא אותו אך החלקיק נמצא בו-זמנית גם במקומות שבהם ההסתברות למצוא אותו קטנה יותר. כאשר מודדים את מקומו של החלקיק, קורסות כל ההסתברויות לאותה נקודה שבה הוא נמדד. אך שוב חשוב להדגיש שלדעת הפיזיקאים, זהו רק המקום שבו מדדנו את החלקיק. מקומו ה"אמיתי" הוא בכל מקום שבו משתרעת עקומת ההסתברות שלו – כלומר: אין לחלקיק מקום מוגדר במרחב. למעשה, לפי פרשנות זו, כל החלקיקים ביקום פרושים בכל היקום. תופעה מסוג זה הוגדרה כחלק מהמוזרויות של מכניקת הקוונטים, ומכיוון שהיא – מכניקת הקוונטים – נמצאה מדויקת ונכונה ברמה גבוהה אזי הוחלט שההיגיון שלנו – לפיו יש לחלקיק מקום אמיתי מוגדר היטב במרחב – הוא השגוי. זו, לדעתי, מסקנה שגויה ומעוותת הן מבחינת קיום מקום לחלקיק והן מבחינת פסילת ההיגיון שלנו ככלי חשוב בניתוח הטבע.

לעניות דעתי, לחלקיק חומר יש גם מקום מוגדר וגם תנע וגם תכונות נוספות שהמכנה המשותף לכולם הוא קיום מוחלט ומוגדר בעת השהייה על חלקיק המרחב, אלא שאין ביכולתנו למדוד אותו במדויק. מקור הבעיה הוא בכך שהמרחב-זמן בעצמו נמצא בתנועה, מיקומם של גופי-המרחב אינו יציב כשלעצמו ונתון להערכה סטטיסטית. יתכן ובעתיד, עם התפתחות הפיזיקה והמתמטיקה, נוכל לדייק יותר בחישוב מקומו של חומר בעזרת ארבעת הקואורדינאטות הידועות ובתוספת של קואורדינאטות נעות שיבטאו את השינויים המרחביים של גופי-המרחב ואת תנועתם של חלקיקים במרחב-זמן.

חשוב מאוד להדגיש כאן, כי מצב מנוחה מוחלטת אינו קיים כלל ביקום שלנו. הכל זז – למודד, לנמדד, לכלי המדידה ולסביבה בה הם נמצאים, יש אנרגיות פנימיות משלהם, ואנרגיות שנרכשות מהסביבה. כולם נעים בתוך מרחב-זמן, שהוא כשלעצמו נמצא בתנועת התרחבות ביחס בקרינת הרקע הקוסמית. בנוסף לכך, כל הליך מדידה מלווה בשליחת וקבלת מידע שצורכים זמן יקר במהלכו מקומם של כולם השתנה. התזוזה הבלתי פוסקת של כל המשתתפים במדידה בנוסף להיעדר מתמטיקה דינמית מורכבת הם הסיבה לצורך להסתפק בקביעות סטטיסטיות, שבהגדרה יש בהן רמה מסוימת של אי-וודאות.

The Universe: Chapter 1 – Matter (Part b)

DANIEL ASSA

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999

Israel. Givatayim: September 11, 2023

The Universe: Chapter 1 – Matter (Part b)

Nullification

An even more extreme natural phenomenon than Invertibility is the Nullification phenomenon, in which ordinary Matter seemingly disappears after an encounter with an Anti-Matter that also supposedly disappears (Energy and other particles are also created at the encounter). Anti-Matter is an ordinary Matter, only its electromagnetic charge is the opposite of that of a parallel Matter. For example: an electron of ordinary Matter carries a charge defined as negative. An electron of Anti-Matter (called a positron) carries a charge defined as positive (like that of the proton) and it is a particle with exactly the same other features as an electron.

In my opinion, and I repeat the rule that guides me, and expands it a little – nothing is ever extinct and nothing has been created out of nothing since the Big Bang. The explanation for the transformation of one Matter into another, and the explanation for the Nullification of Matter and Anti-Matter while creating Energy and other particles, lies in the change in the features of the particles due to a violent encounter between them. In some cases, new particles are created that we can recognize, and in other cases, the newly acquired features make the particles unrecognizable by us. The Matter itself does not disappear in the process, it only acquires new features that cause us not to recognize the new particles (whether through our senses or through devices). The changes in particles are mainly changes in the built-in features, such as the amount of Elementary-Matter in the new particles, density, geometry and Internal-Energy.

Duality

An important and interesting question regarding the essence of Matter is: "Is a subatomic component, such as an electron or photon, a particle (i.e., material) or a wave (i.e., not made of Matter)? opinions on this Matter were divided for many years until a very interesting, but agreed-upon answer was given.

Here are some of the arguments for and against the possible answers:

If the subatomic component is a particle, then how is it possible that various measurements reveal typical characteristic of waves only, such as diffraction, refraction, or interference?

If the subatomic component is a wave, then how is it possible that different measurements reveal typical characteristic of materials only, such as mass or atomic weight?

The surprising solution accepted by scientists today is that atomic components are both waves and particles, and different measurements will reveal different characteristics. In fact, the dominant physical theory today in the field of the smallest (as opposed to general relativity, which deals with the largest) is the Field-Theory, for which the question of wave-particle duality as no real importance. Field-Theory distinguishes particles according to their spin – spin in an integer or spin in a partial number.

I do not wish to contradict any existing scientific theory, but I would like to further emphasize that in my opinion subatomic components are first and foremost Matter, as I defined it at the beginning of this article. The measurements of various types that we make on the subatomic components reveal the initial features and acquired features of that measured piece of material. Hence, a type A measurement, for example, would reveal a characteristic such as Mass, typical to particle, and a type B measurement would reveal a characteristic such as Interference, typical to wave, and a type C measurement would reveal a characteristic such as spin which, according to Field-Theory, determines whether the particles are Fermions or Bosons.

To this I would like to add that, in my opinion, the source of the wave-like motion of Matter is the density of the Space in which it moves. Space partially inhibits the progress of Matter and causes contraction of the course of movement. Thus, a motion that is ostensibly in a straight line becomes a wave-like motion whose direction of progress is straight (of course, straight in the relativistic sense).

Light, for example, which reaches us from the distant past, is characterized by a decrease in its intensity over time. The photon goes from a powerful motion that is blue in color to a movement whose intensity is milder and red in color (of course without a change in the measured motion velocity).The reason for this is, in my opinion, a significant reduction in the density of Space that light passes, from a large density of Space due to a relatively small spherical structure of the Universe near the Big Bang, to a relatively large spherical structure after the expansion of the Universe in the billions of years since the Big Bang.

This, of course, is in addition to the effect of galaxy distancing from each other, which is also due to the expansion of the Universe.

Dark-Matter

In my opinion, Dark-Matter is an ordinary Matter for all intents and purposes. Like all Matter in the Universe, it obtained its features from the Big Bang event or acquired some of them later. For example, Dark-Matter has a mass derived from its features that causes it to respond to the presence of the Higgs field. Dark-Matter basically has the features of other materials that are familiar to us, except for one feature – Dark-Matter does not interact with photons of light; Therefore, we do not see it, but only feel its presence as a result of its involvement in the warping of Space, and because its motion is influenced by the same Space that it contributed to its curvature.

Dark-Energy

Scientists agree that Dark-Energy, despite the similarity in name to Dark-Matter, is not Matter. Therefore, I will not address this Energy here. I will devote a paragraph to this in the chapter relating to Energy.

היקום: פרק 1 – חומר (חלק ב)

DANIEL ASSA

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999

Israel. Givatayim: September 6, 2023

היקום: פרק 1 – חומר (חלק ב)

איון

תופעת טבע קיצונית עוד יותר מהפיכות היא תופעת האיון, שבה חומר רגיל נעלם לכאורה לאחר מפגש עם אנטי-חומר שנעלם לכאורה גם הוא (כמו כן נוצרת במפגש אנרגיה וחלקיקים אחרים). אנטי חומר הוא חומר רגיל, רק שמטענו האלקטרו-מגנטי הפוך מזה של חומר מקביל. למשל: אלקטרון של חומר רגיל נושא מטען שמוגדר כשלילי. אלקטרון של אנטי חומר (נקרא-פוזיטרון) נושא מטען שמוגדר כחיובי (כמו של הפרוטון) והינו חלקיק בעל תכונות אחרות זהות לחלוטין לאלקטרון.

לדעתי, ואני חוזר על הכלל שמנחה אותי, וקצת מרחיב אותו – שום דבר אינו נכחד לעולם ושום דבר לא נוצר יש מאין מאז המפץ הגדול. ההסבר להפיכתו של חומר אחד לאחר, וההסבר לאיון של חומר ואנטי חומר תוך יצירת אנרגיה וחלקיקים אחרים נעוץ בשינוי התכונות של החלקיקים עקב מפגש אלים ביניהם. במקרים מסוימים נוצרים חלקיקים חדשים שביכולתנו לזהות ובמקרים אחרים התכונות החדשות שנרכשו הופכות את החלקיקים לבלתי ניתנים לזיהוי על ידנו. החומר עצמו אינו נעלם בתהליך, הוא רק רוכש תכונות חדשות שגורמות לכך שאיננו מזהים את החלקיקים החדשים (בין עם באמצעות החושים שלנו ובין עם באמצעות מכשירים). השינויים בחלקיקים הם בעיקרם שינויים בתכונות המובנות (Built In) – כמו כמות חומר יסוד בחלקיקים החדשים, צפידות, גיאומטריה ואנרגיה פנימית.

דואליות

שאלה חשובה ומעניינת בקשר למהות החומר היא – "האם רכיב תת אטומי כמו למשל אלקטרון או פוטון, הוא חלקיק (כלומר חומרי) או גל (כלומר אינו עשוי מחומר) ? הדעות בעניין זה היו חלוקות במשך שנים רבות עד שניתנה תשובה מאוד מעניינת אך מוסכמת.

להלן חלק מהטיעונים בעד ונגד התשובות האפשריות:

אם הרכיב התת אטומי הוא חלקיק, אזי כיצד ייתכן שבמדידות שונות מתגלות ברכיב תכונות אופייניות לגלים בלבד, כמו עקיפה, שבירה או התאבכות ?

אם הרכיב התת אטומי הוא גל, אזי כיצד ייתכן שבמדידות שונות מתגלות ברכיב תכונות אופייניות לחומרים בלבד, כמו מסה או משקל אטומי ?

הפתרון המפתיע שמקובל כיום על המדענים הוא שהרכיבים האטומיים הם גם גלים וגם חלקיקים, ומדידות שונות יגלו תכונות שונות. למעשה התיאוריה הפיזיקלית השלטת כיום בתחום של הקטן ביותר (בניגוד לתורת היחסות הכללית שעוסקת בגדול ביותר) היא תורת השדות, שמבחינתה אין חשיבות של ממש לשאלת הדואליות גל-חלקיק. תורת השדות מבחינה בין החלקיקים לפי הספין שלהם – ספין במספר שלם או ספין במספר חלקי.

אינני בא לסתור אף תורה מדעית קיימת אך ברצוני להוסיף ולהדגיש, שלדעתי הרכיבים התת אטומיים הם בראש ובראשונה חומר, כפי שהגדרתי אותו בראשית מאמר זה. המדידות מסוגים שונים שאנו מבצעים על הרכיבים התת אטומיים חושפות את התכונות הראשוניות ואת התכונות הנרכשות של אותה פיסת חומר נמדדת. לפיכך, מדידה מסוג א' למשל תחשוף תכונה כמו מסה שאופיינית לחלקיק, מדידה מסוג ב' תחשוף תכונה כמו התאבכות שאופיינית לגל, ומדידה מסוג ג' תחשוף תכונה כמו ספין, שלפי תורת השדות קובעת האם החלקיקים הם פרמיונים או בוזונים.

לכך ברצוני להוסיף שלדעתי, מקורה של התנועה הגלית של חומר הוא בצפיפות המרחב בו הוא נע. המרחב בולם חלקית את ההתקדמות החומר וגורם לכיווץ מהלך התנועה. בכך, תנועה שהיא לכאורה בקו ישר הופכת לתנועה גלית שכיוון ההתקדמות שלה ישר ( כמובן ישר במובנו היחסותי).

האור למשל, שמגיע אלינו מהעבר הרחוק, מתאפיין בירידה בעוצמתו לאורך זמן. הפוטון עובר מתנועה עוצמתית שצבעה כחול לתנועה שעוצמתה מתונה יותר וצבעה אדום (כמובן ללא שינוי במהירות התנועה הנמדדת). הסיבה לכך היא לדעתי, הקטנה משמעותית בצפיפות המרחב שעבר האור, מצפיפות מרחב רבה עקב מבנה ספרי קטן יחסית של היקום בסמוך למפץ הגדול, למבנה ספרי גדול יחסית לאחר התפשטות היקום במיליארדי השנים שעברו מאז המפץ הגדול. זאת כמובן, בתוספת להשפעת התרחקות הגלקסיות זו מזו שמקורה גם הוא בהתרחבות היקום.

חומר אפל

לדעתי, חומר אפל הינו חומר רגיל לכל דבר ועניין. כמו כל החומר ביקום הוא קיבל את תכונותיו מאירוע המפץ הגדול או רכש את חלקם בהמשך. למשל, לחומר האפל יש מסה שמקורה בתכונה שלו שגורמת לו להגיב לנוכחות של שדה היגס. לחומר אפל יש בעיקרון את התכונות של חומרים אחרים שמוכרים לנו, למעט תכונה אחת – חומר אפל אינו מייצר אינטראקציה עם פוטונים של אור – ולכן איננו רואים אותו אלא רק חשים בנוכחותו כתוצאה ממעורבותו בעיקום המרחב, ובשל היות תנועתו מושפעת על ידי אותו מרחב שהוא תרם לעיקומו.

אנרגיה אפלה

מוסכם על המדענים שאנרגיה אפלה, למרות הדמיון בשם לחומר אפל, איננה חומר. לכן לא אתייחס כאן לאנרגיה זו. אקדיש לכך פסקה בפרק המתייחס ל"אנרגיה".

The Universe: Chapter 1 – Matter (Part a)

DANIEL ASSA

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999

Israel. Givatayim: September 6, 2023

The Universe: Chapter 1 – Matter (Part a)

Essence

Matter is one of the foundations components of the Universe. It flooded the Universe at the event of the Big Bang and created all the components known as Elementary Particles according to the Standard Model, as well as particles that have not yet been identified, such as Dark-Matter particles. According to String Theory, Matter appears in nature in the form of strings of different sizes, and in shapes that are actually various distortions such as coils, circles and loops. The theory of one "Basic-Matter" was born, about a century before the birth of Socrates (one of the most important Greek philosophers), by the first important western scientist – Thalas from the city of Miletus. According to him, the Basic-Matter was Water. The last of the Miletus scientists, Oxymenes, attributed primacy to Air. The existence of one "Universal Matter" that split at the time of Creation into small parts, varying in size, in shape and motion, and finally were joined these parts into clusters of Matter, was a huge idea of British scientist Robert Boyle, although at that time, the idea of the Big Bang event had not yet been conceived. The logic behind my opinion of the existence of only one Basic-Matter is "Occam's Razor Principle". The principle says that if the same result can be achieved in two ways, one simple and economical and the other complicated and wasteful, Nature will choose the more efficient and economical way. In my understanding, it is possible to assemble all the particles in the Universe using only one kind of Matter, when this Matter is in different unique situations. Therefore, this is the way Nature chose.

I must admit that I cannot rule out with certainty the possibility of the existence of more than one Basic-Matter, and indeed this is the prevailing opinion today. The theory on which modern scientists relies on, was developed about a century later to the Miletus scientists, is the theory of Atoms. According to this theory, there are a number of Basic-Matters (these are the elementary particles, inside and outside the Atom, as defined by the Standard Model) whose different clusters creates the Chemical-Elements we know. Even if the current accepted approach is correct, it does not impair my commentary as stated later in this article and in the other articles dealing with the essence of the Universe.

As said, in my opinion there is only one Basic-Matter and in this, I join the opinion of the first scientists, with one substantial difference. They searched for the Basic-Matter among the Materials they could sense with their senses. According to my approach, the Basic-Matter cannot be identified by us as such. The identification made by us is of the features of the Matter that were created in the Big Bang or acquired by it during its existence, and not of Matter by itself. Most of the features of the various particles, as defined by the Standard-Model, were determined in the Big Bang. For example: the density of Matter in a particle, the amount of Matter in the particle, the spatial geometric shape of the particle (straight, coil, loop, sphere, etc.), the time geometric shape of the particle (determines its ability to move in time) and its internal Energy. Other features that we detect in particles originate from external factors. For example, the mass of a particle is determined by the presence of the Higgs-Field.

It is the features I have listed, as well as others, that determine the essence of the particles we identify. It is the features of Matter that create the differences between different chemical elements, subatomic particles and Force-Carriers. In my opinion, Space is also material, and more on that in the next chapter. Apart from the fact that Matter receives features from external factors, it also participates in granting features to the various particles, by creating fields of the Force-Carriers of the four forces that exist in nature – the Strong-Force, the Weak-Force, the Electromagnetic-Force and Gravity.

Here is the place to emphasize my and others' distinction between three concepts, about them there is a tendency to use them as if they were the same thing.

Matter is an elementary component of the Universe (whether there is only one elementary Matter or several different types of elemental materials) from which the subatomic particles are made – Bosons, Quarks, Leptons and their various compositions.

particle is a Matter with features that can be identified and diagnosed, as a different from other particles.

Mass is a feature of particles acquired due to their presence within the Higgs-Field.

Mass is not a Matter by itself.

Invertibility

Science of Physics describes quite a few situations in which any A or B particles inverts to C or D particles, different from the original particles. The phenomenon occurs mainly in the event of an energetic collision between different particles. I certainly agree with the assertion of Science of Physics that particles have changed their identity. An assertion based on experiments and solid theories. Although, in my opinion, it is not the Matter found in those particles that changes, but certain features of particles A and B possessed, passed from one particle to another and vice versa, thus causing the formation of the new particles C and D and the apparent disappearance of the original particles.

As a rule, I don't believe in magic. When I do not know the explanation for a particular phenomenon, I prefer to remain with no knowledge and continue to study the phenomenon, rather than attribute the phenomenon to magic. This is exactly how I feel about the phenomenon of invertibility of Elementary Particles of one type into another Elementary Particles. Scientists make extensive use of sentences such as "In action X, particle A becomes particle B. Also, in the process particle C and Energy were created." My opinion is that nothing is created out of nothing, everything was there before. The changes that occur in events of energetic collisions of particles are the transfer of features between the particles due to the violent encounter between them.

היקום: פרק 1 – חומר (חלק א)

DANIEL ASSA

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999

Israel. Givatayim: September 8, 2023

היקום: פרק 1 – חומר (חלק א)

מהות

חומר הוא אחד ממרכיבי היסוד של היקום. הוא הציף את היקום באירוע המפץ הגדול וממנו עשויים כל הרכיבים הידועים כחלקיקי יסוד על פי המודל הסטנדרטית כמו גם חלקיקים שטרם זוהו, כמו חלקיקי החומר האפל. לפי תיאוריית המיתרים, חומר מופיע בטבע בצורה של מיתרים בגדלים שונים, ובצורות שהן למעשה עיוותים שונים כמו סלילים, עיגולים ולולאות. תיאורית ה"חומר יסוד אחד" נולדה, כמאה שנה לפני הולדת סוקראטס (מחשובי הפילוסופים היווניים), אצל ראשון המדענים המערביים החשובים – תאלאס מהעיר מילטוס. לטענתו חומר היסוד היה מים. אחרון המדענים המילטים – אוקסימנס, ייחס את הראשוניות לאוויר. קיומו של "חומר אוניברסאלי" אחד שהתפצל בעת הבריאה לחלקים קטנים, שונים בגודלם, בצורתם ובתנועתם, ולבסוף התחברו חלקים אלה לאשכולות של חומר היה רעיון ענק של המדען הבריטי רוברט בויל, אף שבזמנו טרם הועלה הרעיון של אירוע המפץ הגדול. ההיגיון העומד מאחרי דעתי בדבר קיומו של חומר יסוד אחד בלבד הוא "עיקרון התער של אוקם". העיקרון אומר שאם ניתן להגיע לאותה תוצאה בשתי דרכים, האחת פשוטה חסכונית והשנייה מסובכת ובזבזנית, הטבע יבחר בדרך היעילה והחסכונית יותר. להבנתי ניתן להרכיב את כל החלקיקים ביקום תוך שימוש בסוג חומר אחד בלבד, כאשר חומר זה נמצא במצבים ייחודיים שונים. לכן, זו הדרך בה בחר הטבע.

עלי להודות שאינני יכול לפסול בוודאות אפשרות קיום של יותר מחומר יסוד אחד, ואכן זו הדעה הרווחת כיום. התיאוריה שעליה מתבססים המדענים המודרניים, התפתחה כמאה שנים מאוחר יותר למדענים המילטים, היא תיאורית האטומים. על פי תיאוריה זו קיימים מספר חומרי יסוד (אלו החלקיקים היסודיים, בתוך ומחוץ לאטום, כפי שהוגדרו ע"י המודל הסטנדרטי) שהתקבצויות שונות שלהם יוצרות את היסודות הכימיים המוכרים לנו. גם אם נכונה הגישה העכשווית המקובלת, אין בכך כדי לפגום באמור בפרשנות שלי בהמשך מאמר זה ובמאמרים הנוספים שיעסקו במהות היקום.

כאמור, לדעתי יש רק חומר יסוד אחד ובכך, אני מצטרף לדעתם של המדענים הראשונים, בהבדל אחד מהותי. הם חיפשו את חומר היסוד בין החומרים שהצליחו לחוש בחושיהם. לגישתי, חומר היסוד אינו ניתן לזיהוי על ידנו ככזה. הזיהוי שנעשה על ידנו הוא של תכונות החומר שנוצרו במפץ הגדול או נרכשו על ידו במהלך קיומו, ולא של החומר כשלעצמו. מרבית התכונות של החלקיקים השונים, כפי שהוגדרו ע"י המודל הסטנדרטי, נקבעו במפץ הגדול. למשל: צפידות החומר בחלקיק, כמות החומר בחלקיק, צורתו הגיאומטרית המרחבית של החלקיק (ישר, סליל, לולאה , ספירה ועוד), צורתו הגיאומטרית הזמנית של החלקיק (קובעת את יכולות התנועה שלו בזמן) והאנרגיה הפנימית שלו. מקורן של תכונות נוספות שאנו מזהים בחלקיקים הוא בגורמים חיצוניים. למשל: מסת החלקיק נקבעת על ידי נוכחות של שדה היגס.

התכונות שמניתי, וגם נוספות, הן שקובעות את מהותם של החלקיקים שאנו מזהים. התכונות של החומר הן שיוצרות את ההבדלים בין יסודות כימיים שונים, חלקיקים תת אטומיים ונשאי הכוחות. לדעתי, גם המרחב הוא חומרי, ועל כך בפרק הבא. מלבד היות החומר מקבל תכונות מגורמים חיצוניים, הוא גם משתתף בהענקת תכונות לחלקיקים השונים, וזאת באמצעות יצירת שדות של נשאי הכוח של ארבעת הכוחות שקיימים בטבע – הכוח חזק, הכוח החלש, הכוח האלקטרומגנטי וכוח הכבידה.

כאן המקום להדגיש את ההבחנה שלי ושל אחרים בין שלושה מושגים, לגביהם קיימת נטייה להשתמש בהם כאילו והם אותו הדבר.

חומר – הוא מרכיב יסודי ביקום (בין אם יש רק חומר יסוד אחד או כמה סוגים שונים של חומרי יסוד) ממנו עשויים החלקיקים התת אטומיים – בוזונים, קווארקים, לפטונים והרכבים שונים שלהם.

חלקיק – הוא חומר בעל תכונות הניתנות לזיהוי ואבחון, כשונות משל חלקיקים אחרים.

מסה – היא תכונה של חלקיקים שנרכשה בשל נוכחותם בתוך שדה היגס.

מסה איננה החומר עצמו.

הפיכות

מדע הפיזיקה מתאר מצבים לא מעטים, בהם חלקיקי A או B כלשהם, הופכים לחלקיקי C או D, שונים מהחלקיקים המקוריים. התופעה מתרחשת בעיקר באירוע של התנגשות אנרגטית בין חלקיקים שונים. אני בהחלט מסכים לקביעת מדע הפיזיקה שהחלקיקים שינו את זהותם. קביעה שמבוססת על ניסויים ותיאוריות מוצקות. אם כי לדעתי, לא החומר שמצוי בחלקיקים משתנה באותם אירועים, אלא תכונות מסוימות שהיו ברשותם של חומרים A ו B עברו מחלקיק אחד למשנהו ולהיפך ובכך גרמו ליצירת החלקיקים החדשים C ו D, ולהיעלמותם לכאורה של החלקיקים המקוריים.

ככלל, אינני מאמין בקסמים. כאשר אינני יודע את ההסבר לתופעה מסוימת, אני מעדיף להישאר בחוסר ידיעה ולהמשיך לחקור את התופעה, מאשר ליחס את התופעה לקסם. בדיוק כך אני מרגיש לגבי תופעת הפיכות של חלקיקים יסודיים מסוג אחד לחלקיקים יסודיים מסוג אחר. מדענים עושים שימוש נרחב במשפטים מסוג – "בפעולה X הופך חלקיק א' לחלקיק ב'. כמו כן נוצרים בתהליך גם חלקיק ג' ואנרגיה". דעתי היא ש – שום דבר אינו נוצר יש מאין, הכל היה שם מקודם. השינויים שמתרחשים באירועים של התנגשויות אנרגטיות של חלקיקים הם מעבר של תכונות בין החלקיקים בשל המפגש האלים ביניהם.

The Universe: Chapter 0 – Introduction

DANIEL ASSA

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999

Israel. Givatayim: September 7, 2023

The Universe: Chapter 0 – Introduction

My conceptual search for the elementary components of the universe already began during the last decade of the previous millennium. Popular science books such as Stephen Hawking's "A Brief History of Time", Marie Gell-Mann's "The Quark and the Jaguar" and Yoav Ben-Dov's "Quantum Theory Reality and Mysteries", opened for me a gate to a magical world in which the hidden is greater than the visible.

Wikipedia defines physics as a "science that explores the most basic laws of nature as they are expressed in any observable system". The great physicist Richard F. Feynman wrote that physicists are required to answer the question "how nature works in a certain way? and cannot answer the question of why nature acts that way?" If I may add to that say, it seems that physicists also do not ask what it is? – What is Matter? What is Space? What is Time? What is Energy? And what is Information? – These are questions that are addressed to those involved in the field of Metaphysics, which is probably the correct definition of my series of articles about Universe. As mentioned above, physicists are trying to understand how nature works, theory and experiment becomes a scientific theory in form of mathematical equations. For physicists, mathematics is the language of science. This scientific language allows scientists to predict nature's behavior in the future.

In my series of articles called "The Universe" I will try to answer questions about the essence of the components from which nature is made, and questions like why does nature act one way or another? Hence, this series will deal mainly, almost without the use of mathematics, with ideas derived from my own understanding of the behavior of nature. My ideas try to clarify the essence of reality, the essence of objects, places and especially those of time and energy. These ideas were slowly crystalized into a solid insight at the beginning of the current millennium, during health walks around the neighborhood where I lived. The walks were mainly used by me to think about what was written in the popular science books I read and for the purpose of drawing my own conclusions.

One day, when I was trying to understand why the mathematical sign of time in the equation that describes the place of an entity in space/time is opposite to the mathematical signs of space, the insight hit me like a lightning (borrowed from an ancient giant – like Archimedes' Eureka), time is "a measure of delay". The insight will be described at length in the chapter on "Time". All my insights regarding the essence of the Universe were written down on notes, until after a while I gathered what was written in them into a booklet called "Thoughts on the Foundations of the Universe" which was published in 2012 by "Rimonim publishers". The series of articles called "The Universe", which will be published continuously, is actually a refreshing of what was said in that booklet.

היקום: פרק 0 – מבוא

DANIEL ASSA

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999

Israel. Givatayim: September 6, 2023

היקום: פרק 0 – מבוא

החיפוש המחשבתי שלי אחר המרכיבים היסודיים של היקום החל כבר במהלך העשור האחרון של המילניום הקודם. ספרי מדע פופולרי כמו "קיצור תולדות הזמן" של סטיבן הוקינג, "הקווארק והיגואר" של מארי גל-מן ו"תורת הקוונטים מציאות ומסתורין" של יואב בן-דב, פתחו בפני שער לעולם קסום שבו רב הנסתר על הגלוי.

ויקיפדיה מגדירה את הפיזיקה כ"מדע החוקר את החוקים הבסיסיים ביותר של הטבע כפי שהם באים לידי ביטוי בכל מערכת הניתנת לתצפית". הפיזיקאי הדגול ריצ'רד פ. פיינמן כתב שפיזיקאים נדרשים לענות על השאלה "כיצד פועל הטבע בדרך מסוימת? ואינם יכולים לענות על השאלה מדוע הטבע פועל כך?". אם יורשה לי להוסיף על אמירה זו, נראה שהפיזיקאים גם אינם שואלים מה זה? – מה זה חומר? מה זה מרחב? מה זה זמן? מה זו אנרגיה? ומה זה מידע? – אלו שאלות שמופנות לעוסקים בתחום המטפיזיקה, וזו כנראה ההגדרה הנכונה למהותה של סדרת המאמרים שלי על היקום. הפיזיקאים מנסים כאמור להבין כיצד פועל הטבע, תיאוריה וניסוי הופכים לתורה מדעית בצורת משוואות מתמטיות. מתמטיקה היא מבחינת הפיזיקאים שפת המדע. שפה מדעית זו מאפשרת למדענים לחזות את התנהגותו של הטבע בעתיד.

בסדרת מאמרים שלי בשם "היקום" אנסה לענות על שאלות בדבר מהותם של הרכיבים מהם עשוי הטבע ועל שאלות מסוג, מדוע הטבע פועל כך או אחרת? מכאן שסדרה זו תעסוק בעיקר, כמעט ללא שימוש במתמטיקה, ברעיונות הנובעים מהבנתי שלי את התנהגות הטבע. הרעיונות שלי מנסים להבהיר את מהותה של המציאות, את מהותם של עצמים, מקומות ובעיקר את אלו של הזמן והאנרגיה. רעיונות אלו התגבשו לאיטם לכדי תובנה מוצקה בתחילת המילניום הנוכחי, במהלך הליכות בריאות מסביב לשכונה בה גרתי. זמן ההליכה נוצל על ידי בעיקר לשם חשיבה על הכתוב בספרי המדע הפופולרי שקראתי ולצורך הסקת מסקנות משלי.

באחד הימים, כשניסיתי להבין מדוע הסימן המתמטי של הזמן במשוואה שמתארת מיקום של גוף במרחב/זמן הפוך לסימנים המתמטיים של המרחב, הכתה בי כברק התובנה (בהשאלה מענק קדמון – כמו "אאוריקה" של ארכימדס), זמן הוא "מידה של עיכוב". התובנה תתואר בהרחבה בפרק על "זמן". כל התובנות שלי לגבי מהות היקום נרשמו על פתקים, עד שלאחר זמן קיבצתי את הכתוב בהם לידי כתיבת ספרון בשם "מחשבות על יסודות היקום" שיצא לאור בשנת 2012 בהוצאת "רימונים". סדרת המאמרים בשם "היקום" שתפורסם בהמשכים, היא למעשה ריענון של הנאמר בספרון.

כחול לבן – תתפטרו

DANIEL ASSA

Israel. Givatayim, 90 Shenkin Menahem St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999

Fax. 972 -3- 5353258

Israel. Givatayim: May 14, 2019

בימים אלו אנו חווים בתהליך של הרס מוחלט של הדמוקרטיה הישראלית והפיכתה לדיקטטורה פאשיסטית בראשותו של ראש הממשלה הנבחר בנימין נתניהו. אנחנו – העם – כבר מזמן איננו בראש מעיניו של ראש הממשלה. לנגד עיניו עומדות מזה שנים טובתו האישית וטובת בני משפחתו הקרובים בלבד. האיש מייצר חדשות לבקרים, תרגילים של התחמקות מהעמדתו לדין בגין פשעים חמורים של שוחד והפרת אמונים – הקדמת בחירות, הקצבת שעות חקירה, דחיית שימוע, אי תשלום לעורכי דין (למרות שהוא איש אמיד), כל מיני תרגילים משונים מפרי מוחו הקודח והעיקר, קידום פעולות חקיקה בכנסת שימנעו את העמדתו לדין. כל פעולותיו נעשות תוך ניצול ציני של אפסותם של 64 חברי כנסת מלחכי פינכא ותאבי שלטון. לאיש זה ממש לא אכפת שפעולותיו יפרו את האיזונים והבלמים הקיימים בין שלושת הרשויות המרכיבות את הדמוקרטיה. פירושה של הפרת האיזון, שמתבצעת אך ורק על מנת למנוע את העמדתו לדין של שליט שחשוד בביצוע עבירות הוא רק אחד – הרס הדמוקרטיה והפיכתה לדיקטטורה פאשיסטית.

עכשיו!! הגיע זמנם של אנשים שפויים לגלות אומץ לב ציבורי, גדלות רוח ומנהיגות. עכשיו!! הזמן לפעולה קיצונית שתזעזע את העם הזה על מנת שיבין סוף סוף לאן הוא מובל ע"י איש מושחת.

לדעתי, עכשיו!! הגיע זמנם של רביעית המנהיגים של סיעת "כחול לבן" בכנסת לצאת בהכרזה פומבית ש: "אם תוגש לכנסת אפילו לקריאה מקדמית, הצעה שמשמעותה בצורה ישירה ו/או עקיפה יצירת אפשרות למניעת העמדתו לדין של ראש הממשלה, שאינה באמצעות הליך השימוע, או ייעשה צעד שלטוני כלשהו שמטרתו הצרת צעדיה של אחת משתי הרשויות האחרות – יתפטרו כל חברי הכנסת של סיעת "כחול לבן" וכך גם יעשו הבאים אחריהם ברשימה. פירושו של מעשה זה הוא שבכנסת ישראל לא יכהנו 120 חברי כנסת ואנחנו, חברי סיעת כחול לבן, לא נכיר בתקפות החלטותיה של הכנסת".

אני מודע לכך שמדובר בהכרזה קיצונית ליצירת צעד קיצוני, אך לצערי אינני רואה דרך אחרת, דמוקרטית, לעצור את הסחף שמאיים למוטט את הדמוקרטיה הישראלית.

דניאל אסא

סירקין 5, גבעתיים 5329408

Email: AssaDany@Gmail.com

Blog: DanielAssa.com

Cell. 052-6553999

Fax: 03-9628663

שינויים מוצעים במערכת החינוך

DANIEL ASSA

Israel. Givatayim, 90 Shenkin Menahem St.5330801

Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999

Fax. 972 -3- 9628663

Israel. Givatayim: December 8, 2018

שינויים מוצעים במערכת החינוך

מוצעת כאן חלוקה של בתי ספר בגילאים של טרום אקדמיה לשתי שכבות בלבד, (כלומר ביטול חטיבות הביניים). לכאורה חלוקה שרירותית אך היא תואמת את דעתי לגבי המבנה הרצוי למוסדות החינוך. לדעתי יש למנוע עד כמה שאפשר, בזבוז של חודשי לימוד שמטרתם "השוואת רמת התלמידים" ולצמצם למינימום את הזמן המוקדש למסיבות סיום. העיקרון לפיו המחנכים של ילדנו יהיו בוגרי אקדמיה, הוא החשוב.

לבד מן הפתיח, אתייחס כאן לשלושה היבטים בלבד הקשורים לתפקודה של מערכת החינוך בישראל. נושא החינוך רחב מאוד וכל ניסיון להקיף את מלוא המורכבות שלו נידון מראש לכישלון ולכן אסתפק בזאת כאן.

מורים

חובה!! לדעתי לשאוף ( גם אם התהליך יארך שנים רבות) לעבור למערכת חינוך שבה כל המורים בעלי תואר אקדמי. יש לקבוע לדעתי שני רבדים של הסמכת מורים ושני רבדים של הסמכת מנהלים:

א. מורים לבי"ס יסודי (א'-ו') – לפחות בעלי תואר ראשון ממוסד אקדמי מוכר.

ב. מורים לבי"ס תיכון (ז'-י"ב) – לפחות בעלי תואר שני ממוסד אקדמי מוכר.

ג. מנהלי בי"ס יסודי (א'-ו') – רצוי בעלי תואר שלישי או לחילופין תואר שני בתוספת של השתלמויות ייחודיות.

ד. מנהלי בי"ס תיכון (ז'-י"ב) – חובה בעלי תואר שלישי בתוספת של השתלמויות ייחודיות.

יבוטלו הסמינריונים למורים ותבוטל "תעודת הוראה". לצערי רמת המקצועית של מוסדות אלו כל כך נמוכה עד שאינה ניתנת למעשה לתיקון.
ללימודים אקדמיים בכל המקצועות תיווסף חובה של לימודי הוראה. כמובן שמהלך כזה מחייב תיאום בין משרד החינוך לבין המוסדות האקדמיים בקשר להיקף שעות לימודי פדגוגיה בכל תואר וכן בקשר לתכנים של לימודי ההוראה ולימודי ההשתלמויות הייחודיות.

תהליך המעבר לשיטה המוצעת מצריך תוכנית פעולה ויעדים שייקבעו מראש בביצוע ופיקוח של משרד החינוך.

לדעתי, כפי שהוכח במדינות מתקדמות אחרות, עדיף למערכת החינוך שתהיה בה העדפה של מורים טובים בכמות קטנה יחסית מאשר העדפת כיתות קטנות אך בהכרח עם יותר מורים פחות טובים.

למותר לציין שפעולות אלו ייגרמו לשיפור ניכר במעמדם ובשכרם של המורים.

לימודי חובה

העיקרון: לימודי ליב"ה או ליבה או כל שם אחר שיינתן להם, צריכים להיות "תנאי הכרחי שאינו נתון לפשרה" למתן תמיכה, מימון והכרה של המדינה על שלוחותיה במוסדות חינוכיים המיועדים לתלמידים בשנתונים של כיתות א' עד י"ב. היוצאים מן הכלל היחידים, ואלו ייקבעו בחוק, יהיו מוסדות ללימודים מיוחדים של בעלי מוגבלויות. לגביהם ייקבעו כללים מיוחדים ע"י אנשי מקצוע ממשרד החינוך. אם לא הייתי מספיק ברור אדגיש שוב: על מדינת ישראל ועל שלוחותיה (עיריות, מועצות וכו') ייאסר לממן בכל דרך שהיא מוסדות חינוך לתלמידים בגילאים שבין כיתה א' לכיתה י"ב, שאינם עומדים בדרישות ללימודי חובה כפי שיפורטו להלן. כמו כן ייאסר על מוסדות הנתמכים ע"י המדינה, להכיר בתעודות של בוגרי בתי ספר אלו כבוגרי בי"ס יסודי או בי"ס תיכון לפי העניין לצורך קבלה ללימודי המשך, או קבלה לעבודה. כמו כן לא יוכרו הציונים בתעודות של בתי ספר אלו כבסיס לקבלת תעודת בגרות, על כל המשתמע מכך.

הרשימה להלן משקפת את דעתי האישית, סביר שייתכנו דעות אחרות ולכן משרד החינוך ייקבע את הרשימה הסופית. בכוונה, לא ירדתי לעומק ההפרדה של חלוקת מקצועות החובה לפי שנתוני לימוד וגם לא לשאלה הכמותית של שעות לימוד ומשקלו של כל מקצוע חובה בנפרד לעניין "יחידות לימוד" וכדומה. רק אם תתקבל דעתי בעניין העקרונות החלים על מערכת החינוך הטרום אקדמי , יהיה מקום להיכנס לפרטים חסרים אלו וכמובן גם לקביעת תכני הלימוד:

לשון עברית – חובה בכל המגזרים ללא יוצא מן הכלל.
לשון מגזרית – חובה כאשר בית הספר מיועד למיעוט מגזרי (ערבית, יידיש, שפות אחרות).
אנגלית – חובה בכל המגזרים ללא יוצא מן הכלל.
ספרות ושירה – כללית עולמית חובה לכולם וכן מגזרית לפי חלוקה לעמים ולתת זרמים בכל עם.
היסטוריה – כללית עולמית חובה לכולם וכן מגזרית לפי חלוקה לעמים ולתת זרמים בכל עם.
אזרחות ודמוקרטיה – חובה בכל המגזרים ללא יוצא מן הכלל.
מתמטיקה – חובה בכל המגזרים ללא יוצא מן הכלל.
מדעים – חובה בכל המגזרים ללא יוצא מן הכלל. הבחירה אילו מדעים יילמדו תהיה רשות.
כלכלה – חובה בכל המגזרים ללא יוצא מן הכלל.
נהיגה – לפחות לימודי התיאוריה לכלי רכב דו גלגליים ומעלה יהיו מקצוע חובה.
חינוך גופני – חובה בכל המגזרים ללא יוצא מן הכלל.

לא שכחתי את לימודי הדת – לדעתי אין טעם לכפות לימודי דת כמקצוע לימוד חובה, כל בית ספר שמשתייך לזרם דתי כלשהו יהיה רשאי לקבוע לעצמו את לימודי הדת שלו ואת היקפם.

הייתי מוסיף כחובה גם הכשרה מוזיקלית בסיסית, אך נראה שההתנגדות לכך תהיה רבה.

שעות וימי לימוד

המשק העולמי בכלל והמשק הלאומי בפרט נוטים לעבור לשבוע עבודה מקוצר בימים, תוך מתן פיצוי חלקי למשק בגידול בשעות העבודה היומיות. הליך זה נובע בעיקרו משיפור טכנולוגי והתמקצעות שמגבירים את הפריון וכן מנטייתה של חברת השפע לדרוש יותר פנאי על חשבון עבודה. אין כל סיבה לכך שמערכת החינוך לא תשתלב במגמה הכללית. יש לעבור לדעתי לשבוע לימודים של חמישה ימים (א-ה) וליום לימודים ארוך (כולל ארוחת צהריים וזמן להכנת שיעורים במסגרת בית הספר). קצרה היריעה מלמנות את כל היתרונות שיהיו למהלך זה. דוגמאות: לתלמידים תהיה מסגרת מסודרת למרבית שעות היום וגם שחרור ממטלות בערב. ההורים יתפנו ליותר שעות עבודה בימים רגילים וליותר פנאי עם ילדיהם בסופי שבוע. למורים יהיו יותר שעות בבית הספר לטפל בדברים שאינם שעת לימוד (למשל: בדיקת בחינות) ויותר פנאי למשפחתם בסופי שבוע. המשק כולו ייהנה מהטבה חברתית שמתבטאת בין היתר בשוויון בתזונת הילדים, שוויון הזדמנויות חינוכיות ועוד הרבה יתרונות.
בעידן שבו בתי הספר ממוזגים כולם (ואם טעיתי אז נא למזג בדחיפות) אין סיבה שלא ללמוד בקיץ. בשל חגי ישראל החלים בחודש תשרי לא ניתן ללמוד בצורה מסודרת ויעילה בחודש זה. פתיחה יעילה של שנת הלימודים תלויה בלוח השנה העברי ולכן פתיחת שנת הלימודים במדינת ישראל לפי הלוח הגרגוריאני אינה סבירה. אני מציע לכן לפתוח את שנת הלימודים בא' בחשוון ולסיימה בל' באב. חודשי החופשה הגדולה יחפפו את ימי החופשות של כלל המשק בחגים וגם יחפפו לרוב את חודש אוגוסט הלועזי כמקובל באירופה ואמריקה הצפונית.

דניאל אסא

איחוד רשימות המרכז והשמאל – "איחוד העם" לקראת הבחירות לכנסת בשנת 2019

מכתב גלוי למועמדי מפלגות המרכז והשמאל לראשות הממשלה לקראת הבחירות הקרבות

מר יאיר לפיד, מר אבי גבאי, מר בני גנץ.

נכבדי

הבחירות לכנסת הבאה כבר בפתח. נוצרה כעת הזדמנות פז להחליף את שלטונו של מר בנימין נתניהו. המשך שלטונו ביחד עם חברי הבית היהודי מהווה, לדעתי, סכנה של ממש לדמוקרטיה הישראלית אם לא למעלה מכך.

מוצעים לכם בזאת עקרונות לאיחוד הרשימות המרכזיות של המרכז והשמאל לקראת הבחירות שיתקיימו במועד כלשהו בשנה הקרובה. הנכם נדרשים כעת לפשרה מכאיבה עם האגו שלכם ושל העמיתים במפלגותיכם, כל זאת לטובת עם ישראל.

לכל אחת מהרשימות יש את היתרונות והחסרונות שלה.למשל: למפלגת יש עתיד יש מספר מצומצם יחסית של מנדטים אך גם פוטנציאל גידול מרשים לפי הסקרים. למפלגתו העתידית של מר גנץ אין בכלל נוכחות בכנסת הנוכחית אך הסקרים מנבאים לה גדולות, כולל משיכת קולות מן הימין. למחנה הציוני יש את הרשימה הגדולה באופוזיציה הנוכחית אך כל הסקרים מנבאים לה כרסום משמעותי במספרם של חברי הכנסת. מצד שני הוכיחה רשימה זו בעבר יכולת תקומה מרשימה.

ההבדלים האידיאולוגיים, אם בכלל, בין הרשימות לא ממש בולטים לעין המתבונן ונראה מעל פניו שלא כאן יווצרו מכשולים במשא ומתן לקראת לאיחוד רשימות.

מכשול אחד מהותי אני צופה בדרך לאיחוד והוא בבחינת "נאה דורש – נאה מקיים" בהליך דמוקרטי. על הרשימות להתחייב, שלקראת הבחירות שאחרי הקרובות (בשנת 2023 לערך) יתקיים בהן הליך דמוקרטי של בחירת מועמדיהן לכנסת. אני תקווה שדרישה זו תתקבל.

להלן הצעתי (כמובן שאיננה קשיחה – כל הסכמה אחרת אם תהיה, תתקבל בברכה):

מספר המועמדים לכנסת מטעם כל אחת מהרשימות יהיה זהה כאשר כל רשימה תבחר בתורה מועמד לרשימה המאוחדת לפי סדר.
מכיוון שהסקרים מראים שמר לפיד הוא בעל הסיכויים הגבוהים יותר להיות מנהיג המפלגה הגדולה במרכז והשמאל, הוא יעמוד בראשות הרשימה המשותפת.
מכיוון שמר גבאי מנהיג את הרשימה הגדולה ביותר באופוזיציה כיום ומכיוון שהמנדטים של מר גנץ הם עדיין בבחינת "ציפורים על העץ" יהיה מר גבאי השני ברשימה.
מר גנץ יהיה איפה השלישי ברשימה המאוחדת. הישג מכובד מאוד לדעתי, למי שטרם זכה לשחות במים הקפואים של הפוליטיקה הישראלית.
סדר זה קובע גם את סדר בחירת המועמדים בהמשך הרשימה המאוחדת.
בין אם ראש הרשימה ירכיב את הממשלה הבאה ובין אם לאו, תהיה רוטציה בראשות הרשימה (או רצוי הממשלה) בין האדונים לפיד וגבאי באמצע הקדנציה. מר לפיד יהיה רשאי לבחור אם להיות ראשון או שני ברוטציה.
בתמורה לויתור לכאורה בסעיף הקודם, למר גנץ תהיה הזכות לבחור ראשון תפקיד מבין אלו שיוצעו או יתאפשרו לרשימה המשותפת לפי כוחה בכנסת הבאה (למעט ראשות הממשלה, כאמור).

לסיכום: אני מעריך שאיחוד רשימות על בסיס הנ"ל יביא לשינוי דרמתי במספר חברי הכנסת מטעם המרכז והשמאל וניתן יהיה להרכיב ממשלה יציבה בשיתוף עם מפלגת כולנו, מפלגת מרצ, מפלגתה של אורלי לוי אבקסיס, מפלגתו של בוגי יעלון ואולי אף עם חלק מהמפלגות החרדיות.

בכבוד רב,

דניאל אסא

דמוקרטיה פאשיסטית

DANIEL ASSA

Israel. Givatayim, 90 Shenkin Menahem St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999

Fax. 972 -3- 5353258

Israel. Givatayim: August 15, 2018

"בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים" כתב בנימין זאב הרצל ביומנו, לאחר קיום הקונגרס היהודי הראשון בשנת 1897.

לאחר עיון והשוואה בין עקרונות הדמוקרטיה המערבית הליברלית לבין עקרונות האידיאולוגיה הפאשיסטית כפי שמפורטים באנציקלופדיה האינטרנטית "ויקיפדיה", ולאחר חשיבה על המציאות בה נמצא עם ישראל, הגעתי למסקנה להלן:

"במדינת היהודים ייסדתי את הדמוקרטיה הפאשיסטית הראשונה בעולם" יכתוב בנימין נתניהו ביומנו 121 שנים מאוחר יותר, אחרי שהצליח להעביר בכנסת ישראל שורה של חוקים שמטרתם הבחנה והפרדה בין גזע עליון שנבחר על ידי האל והמנהיג לבין גזעים אחרים נחותים. מדינת ישראל, תחת שלטונו של בנימין נתניהו, מקיימת מספר עקרונות דמוקרטיים חשובים ולכן זכותה לקרוא לעצמה "דמוקרטיה", אך מצד שני המדינה מתעלמת מעקרונות דמוקרטיים חשובים אחרים ובמקומם מאמצת עקרונות מתוך האידיאולוגיה הפאשיסטית ולכן "זוכה" גם לקרוא לעצמה "מדינה פאשיסטית".

מדינת ישראל מקיימת את "עקרון שלטון העם" הדמוקרטי, שמשמעותו בחירות חופשיות וכן קיום הזכות לבחור ולהיבחר למוסדות השלטון העיקריים. מתקיים גם העקרון הדמוקרטי "עקרון הכרעת הרוב" אך לצערי הוא נלקח לקיצוניות שסותרת עקרונות דמוקרטיים אחרים.
"עקרון הפרדת הרשויות" בדמוקרטיה הישראלית מתקיים רק במובנו הטכני. יש רשות מחוקקת, יש רשות מבצעת ויש רשות שופטת, אך אין במובהק מספיק בלמים ואיזונים בין הרשויות, לכך אתייחס שוב בהמשך.
א. "עקרון שלטון החוק" בדמוקרטיה, שמשמעותו היא מתן מעמד מיוחד ומוגן לרשות המחוקקת ולרשות השופטת, מופר ברגל גסה. הרשות המבצעת שולטת באופן מוחלט ברשות המחוקקת ע"י המצאה מופלאה ששמה "משמעת קואליציונית", ע"י שיטה של איומים על חברי כנסת וגם ע"י כפל תפקידים – אדם יכול להיות גם שר וגם חבר כנסת – סגן שר אף חייב להיות חבר כנסת. הרשות השופטת (שחבריה ממונים ע"י ועדה בה יש ייצוג נכבד לרשות המבצעת), ששואבת את כוחה רק מאהדה וכבוד שרוחש לה העם, נמצאת תחת מתקפה אכזרית מצד הרשות המבצעת, שאינה סובלנית בכלל כלפי כל מי שאינו חושב כמותה. רק לאחרונה צפינו בשרת המשפטים מאיימת על בית המשפט העליון לבל יעז להתערב בהחלטות הרשות המחוקקת שהן בעצם החלטות הרשות המבצעת. האיום כלל "הכרזת מלחמה" על המערכת השיפוטית.

ב. התנהגות הממשל הנוכחי מצביעה על נטייה לכיוון אימוץ אחד מעקרונות האידיאולוגיה הפאשיסטית "עקרון ההתנגדות לדמוקרטיה". משמעות העקרון היא ששוויון, חירות וחופש דעה נוגדים את רצון השליט ולכן יש לדכאם. לפי התנהלותם של מנהיגיה הנוכחיים של המדינה, שמתבטאת בעיקר בדריסת זכויות של אזרחים מסוגים שונים והעדפת זכויות של אזרחים "משלנו", הדמוקרטיה רק מפריעה להם לבצע את רצונם ולכן עליה (הדמוקרטיה) להיזהר פן שמא תפגע.

ג. משמעות נוספת לעקרון שלטון החוק היא שצריך להתקיים שוויון מלא של כל האזרחים בפני החוק. משמעות זו אינה מקיימת אצלנו – רק לאחרונה נחקקו ביוזמת השלטון חוקי הלאום והפונדקאות שעוסקים בקיבוע אי השוויון בין אזרחים "אחרים". "מבחן בוזגלו" (השוואת תנאי הנחקרים ללא תלות בייחוסם) שנקבע ע"י נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק (אז היועמ"ש), מזמן אינו מתקיים. במקרים של חקירות השחיתות של ראשי הממשלה האחרונים, רוחו של המבחן לא התקיימה כלל, אך כן מתקיימת עודף התחשבות והעדפה של המושחתים השולטים לעומת אפליה של פשוטי העם נעדרי "זכויות יתר".

א. "עקרון חילופי שלטון" בדמוקרטיה, שמשמעותו יצירת תלות של הממשל בבוחר והגבלת משך כהונתו של הנבחר מתקיים רק בחלקו. מצד אחד עד כה לא סירב אף שליט לפנות את מקומו לאחר שנוצח בבחירות, אך מצד שני, מכיוון שאין בחוק מגבלה על משך כהונתם של נבחרי ציבור, נפגם העקרון קשות ומהווה מקור חשוב להתפתחות שחיתות שלטונית במדינת ישראל. במובן זה אין הבדל בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי – שלטון ללא החלפה לעולם יהיה מקור לשחיתות.

ב. אי קיומו של עקרון דמוקרטי חשוב זה, וכן התנהגות אי-רציונאלית של אסופת תומכים שוטים של השליט, שמסרבים לקבל כל ערעור על מידת יושרו או כישוריו ותומכים בו (לפחות לפי הסקרים) בעיוורון מוחלט, מצביעים בבירור על קיומו במדינת ישראל של עקרון חשוב ומרכזי באידיאולוגיה הפאשיסטית, הוא "עקרון עליונות המנהיג". משמעות עקרון פאשיסטי זה היא, שהמנהיג מורם מעם וסמכותו אינה מוגבלת. העם חייב להאמין בו ולציית לו ללא ערעור.

"עקרון החוקה" הדמוקרטי אינו מתקיים בארץ. משמעות העקרון הוא שיש להגדיר היטב את מבנה השלטון ולהגביל את כוחו באמצעות חוקה ובאמצעות בית משפט לחוקה ובכך לתמוך ביצירת איזונים ובלמים שקשה לבטלם. היעדר חוקה בישראל מוסבר בטעמים תיאולוגיים וקואליציוניים. תרומה נכבדה למצב זה יש להיעדר הפרדת הדת מהמדינה כמקובל במדינות נאורות. – חומר למחשבה: במאמר שפרסמתי בעבר קראתי ליצור חוקה לישראל, אך לקרוא לה "מיסדה" (מלשון "יסודי") ובכך אולי לבטל את ההתנגדות הדתית ל"תחליף" לתורת משה.

להיעדרה של חוקה יש גם להוסיף את היעדר קיומם של בית עליון ובית תחתון ברשות המחוקקת כמקובל בדמוקרטיות המערביות. קיום שני בתי מחוקקים תורם רבות לאיזונים בין השלטון למחוקק.

"עקרון הגבלת השלטון" בדמוקרטיה, שמשמעותו העיקרית היא יצירת מנגנוני בקרה ופיקוח על השלטון, מתקיים טכנית בלבד. מעשית, אין למנגנוני הבקרה למיניהם, ובראשם מבקר המדינה השפעה של ממש. – הערה: ראה מאמר מוקדם שלי שבו הצעתי למסד את מנגנוני הביקורת, בקרה ופיקוח לכדי "רגל רביעית" לדמוקרטיה.
א. "עקרון המדינה כערך עליון" הפאשיסטי טוען בפשטות שהמדינה היא מהות הכול והפרטים בה מעניקים לה את חירותם מרצון. לצערי כי רב, נראה שמאז השלטון הנוכחי קיום שלמות המדינה – המדינה המורחבת שכוללת את כל שטחי "ארץ ישראל" הנשלטים על ידנו – גובר על קיומו של הפרט ועל זכויותיו, בעיקר אם הפרט שונה בזהותו מהרוב. העדפה זו מלווה במניעים לאומניים חזקים ויונקת את כוחה ממניעים תיאולוגיים, בראשם ההבטחה האלוהית לשליטתו של "העם הנבחר" על "הארץ המובטחת".

ב. המדינה שולטת כמעט בכל הקרקעות (אפילו כאשר המדינה מעבירה לאזרחיה קרקע למגורים, היא עושה זאת לזמן מוגבל). המדינה גם שולטת בנתחים בלתי סבירים מההון האנושי ומההון החומרי הקיימים. נתון זה מאוד מתאים לעקרון הפאשיסטי של עליונות המדינה על הפרט ונוגד את רוחה של דמוקרטיה.

"עקרון הפלורליזם" הדמוקרטי, שמשמעותו הכרה בזכות קיומן של דעות והשקפות שונות בחברה, אינו מתקיים אצל השליט הנוכחי. כל דעה שונה משלו מסווגת מיידית תחת עטיפה אחידה של "שמאלניות". כל בעל דעה שונה מזו של השליט מוגדר כ"אויב העם".

"עקרון הסובלנות" הדמוקרטי, שמשמעותו היא הנכונות לקבל ולכבד את האחר והשונה. עקרון זה נושא בחובו את הרציונל של הדמוקרטיה – השלטון לרוב, הזכויות למיעוט. עקרון זה מופר ע"י השלטון הנוכחי בצורה בוטה והוא הכוח המניע שדחף אותי להשוואה המקיפה בין קיומם או אי-קיומם של עקרונות דמוקרטיים במדינת ישראל של שנת 2018 לבין קיומם או אי-קיומם של עקרונות פאשיסטיים בארצנו. התעקשות השליט שלא לכלול במכוון בחוק הלאום אזכור לשוויון זכויות המיעוט, כפיית רצונו של השליט על מפלגות שמתנגדות לחוק במצבו הנוכחי על ידי עסקאות מושחתות בסגנון "תן לי ואתן לך", אפליה מגדרית ברורה בחוק הפונדקאות, כל אלו תואמים עקרונות פאשיסטיים ולא עקרונות דמוקרטיים.
"עקרון זכויות האדם והאזרח" הדמוקרטי שמשמעותו מתן דרור לחופש הביטוי, לחופש להתארגן, לזכות לבעלות על קניין, לחופש דת ופולחן וגם לחופש להיעדר דת, מתקיים בחלקו בלבד. יש עדיין במדינת ישראל חופש ביטוי, למרות ניסיונות של השליט לצבוע את דעות מתנגדיו בצבעי מלחמה. החופש להתארגן קיים תחת מגבלות, – יש לזכור שאחרי שבעים שנות קיום אנחנו עדיין נמצאים תחת "תקנות לשעת חירום". חופש דת אינו קיים, דווקא פנימה בתוך היהדות. המדינה אינה מכירה ביהדות הרפורמית והיהדות הקונסרבטיבית כבעלות זכויות המוקנות ליהודים האורתודוכסים (כשרות, נישואין, הכותל המערבי ועוד). אפליה זו שהתחזקה מאוד בממשל הנוכחי אף הביאה לקרע שטרם אוחה עם יהדות הגולה – בעיקר יהדות ארצות הברית. החופש להיעדר דת ממש לא מתקיים. מטעמים של נוחות קואליציונית לא יושמה עד היום הפרדת הדת מהמדינה ולכן תלותם של אלה שאינם מאמינים בקיומו של אל – שיודע את כל השפות וגם קורא את מחשבותינו – היא עצומה. ילדיהם של מורדים בדת שכאלה עלולים להיות מוחרמים ומנודים ואף זכות בסיסית כמו להינשא ולהביא משפחה לעולם עלולה להילקח מהם ומהן.
כנגד שלושת העקרונות הדמוקרטיים האחרונים שמניתי עומד "עקרון אי השוויון בין בני האדם" הפאשיסטי, שמשמעותו כפולה: א. לא כל בני האדם נולדו שווים ב. לא כל אחד יכול ורשאי להיות מנהיג. מרבית הטענות בגין קיום עקרון מאוס זה במדינתנו נמנו בסעיפים שמונה עד תשע לעיל שעוסקים בעקרונות הדמוקרטיים המקבילים, ברצוני להוסיף כאן שתי נקודות.

האחת – קיומה של אפליה ממניעים פסולים בהכלת והחלת המטלות על אזרחי המדינה. למשל, חוק הגיוס הנמצא בימים אלו על שולחנה של הכנסת מתעדף בבירור את המשתמטים מטעמי דת (כן, קיים גם תעדוף מטעמי לאום – אך זו שאלה סבוכה יותר שמחייבת דיון מעמיק בהשוואת כלל המחויבויות למדינה של כל הפרטים בה) ומפלה לרעה את אזרחיה שתורמים את זמנם ולעתים את חייהם למענה (הערה: תשובה עלובה כמו "אבל זה מה שהצבא רוצה" אינה מקובלת, שכן אין זה כלל תפקידו של הצבא לקבוע ערכים של חלוקת הנטל בין אזרחי המדינה. יותר מכך, מאוד רצוי שהצבא לא יגלוש לתחומים לא לו, שכן בכך טמונה סכנה ענקית לדמוקרטיה הישראלית).
השנייה – מתייחסת לזכות להיות מנהיג. האדרת השליט הנוכחי כרוכה בשטיפת מח שאנו חווים. ראש הממשלה דואג להפיץ ולתחזק אגדה בלתי אפשרית בדבר היותו האדם היחיד שיכול להנהיג את המדינה ולאף אחד אחר בכל מדינת ישראל אין את הכישורים הדרושים לכך. (כדאי שידע את האמרה: "בתי העלמין מלאים באנשים שלא היה להם תחליף"). אפילו בתוך מפלגתו שלו, דואג ראש הממשלה לדכא ברגל גסה כל ניסיון להתפתחות של מנהיג אלטרנטיבי. כאלו שמנסים להתרומם מעל האפרוריות המשמימה שסובבת את ראש הממשלה, הוא דואג להקפיא או לגרום לסילוקם מקרבת השלטון. מעשים אלו הם סממנים פאשיסטיים מובהקים.

לסיום, עקב גל החקיקה האנטי דמוקרטי שמקומם חלקים נכבדים מאזרחי מדינת ישראל הרשו לי לצטט מדברי חכמים ונאורים ממני. למי זה מתייחס – תחליטו לבד:

"כשכל הטיפשים לצדך, אתה יכול להיבחר לכל דבר" – מונטסקייה.

"אין עריצות איומה יותר מזו שבחסות החוק" – מונטסקייה.

"אבן שזרק טיפש אחד לבאר, אלף חכמים לא יוציאו – חז"ל.

דניאל אסא

קוראים כותבים

DANIEL ASSA

Israel. Givatayim, 90 Shenkin Menahem St.5330801

Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999

Fax. 972 -3- 9628663

Israel. Givatayim: August 12, 2018

בעבר היה נהוג בעיתונות הכתובה מדור בשם "קוראים כותבים". פינה כזו, לו הייתה בעיתונות האינטרנטית הרצינית (מסוג וואלה, מעריב וYNET ) הייתה מהווה מקום מצוין לקוראים שונים להביע בו את דעתם על עניינים שונים, באריכות קצת גדולה יותר מהשליפות מהמותן המקובלות היום.

אמנה מספר תובנות מנחות למדור שכזה: אם כי, אין ספק שלעורכים יש את הידע והניסיון הנרחב יותר לעצב את המדור.

א. סינון מוקדם ע"י המערכת, אך ורק למניעת דברי נאצה או הסתה.

ב. אפשרות לתגובות קוראים אחרים, תחת אותן מגבלות סינון.

ג. חובת זיהוי מלאה של הכותבים ושל המגיבים. אנונימיות אסורה לחלוטין. בפרסום עצמו ירשם שם הכותב, שם משפחתו ועירו. הפרטים המלאים יישמרו במערכת.

ד. הכתיבה במדור "מכתבים למערכת" חייבת להיות ללא תשלום, לא לכותב ולא לעיתון. פינה זו אמורה להיות במה למי שדלתות אחרות אינן נפתחות בפניו ואסור שיהיו בה פיתויים ל "כותבים מטעם".

ה. מכיוון שמדובר בעיתונות, חייבת לצערי להיות מגבלת כמות מילים, אך זו צריכה להיות סבירה עד כדי צרכי כתיבת מאמר קטן.

ו. יש לצייד את המדור ביכולות מיון שונות כמו – נושא, תאריך, שם הכותב ועוד.

דניאל אסא

תחבורה ציבורית ( + הערה לאוטונומית)

DANIEL ASSA

Israel. Givatayim, 90 Shenkin Menahem St.5330801

Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999

Fax. 972 -3- 9628663

Israel. Givatayim: July 15, 2018

להלן הצעה לשינוי מבני בשליטה על התחבורה הציבורית שכוללת אוטובוסים, מוניות ומיניבוסים בקווי שירות:

ההצעה אינה חלה על רכבות שהשליטה בהן ממילא ממשלתית, ריכוזית ושווה דיון נפרד.

ההצעה אינה חלה על תחבורה פרטית כמו מוניות לפי הזמנה ושירותי הסעה פרטיים למיניהם כמו למקומות עבודה ולבתי ספר אזוריים.

תחנות האיסוף והורדת נוסעים יהיו בבעלות, באחריות ובתחזוקה של הרשויות המקומיות למיניהן. מומלץ אף ליצור לשם תכנית זו במיוחד,רשויות תחבורה אזוריות, שיכללו בתוכן רשויות מקומיות בעלות אינטרסים משולבים (למשל גוש דן כיחידה אחת).
מיקומן של תחנות האיסוף, מסלול קווי הנסיעה, תדירות יציאת כלי התחבורה מהתחנה הראשונית, טווח מותר לגודלם ותכולתם של כלי ההסעה וכן שיטת ההנעה של כלי הרכב, ייקבעו ע"י הרשות המקומית בתיאום עם משרד התחבורה על מנת להגיע ליחס אופטימלי בין צרכי הציבור, לבין עומסי התנועה הצפויים ולבין הכדאיות הכלכלית לתאגידי הנסיעה. האמור כאן מתייחס גם לנסיעות אל מחוץ לרשות המקומית הרלוונטית.

הערה: לטעמי האישי עדיפים קווים מהירים, חלקם קווי אורך וחלקם קווי רוחב (או היקפיים כמקובל בבירות אירופה), על פני קווים מפותלים וארוכים שלכאורה נועדו לספק את רצון כולם ובפועל אינם משיגים את מטרתם.

התחנות יהיו פתוחות לאיסוף והורדת נוסעים לכל תאגיד שיקבל רישיון מתאים ממשרד התחבורה. סביר בהחלט שקווים מסוימים או תחנות מסוימות יהיו בשימושם של מספר תאגידים. מספרו של הקו יהיה אחיד וללא תלות במפעיל. תיאום הזמנים יהיה כמובן באחריותה של הרשות המקומית.
מכירת כרטיסי נסיעה מכל הסוגים תיעשה ע"י הרשו המקומית באמצעות נהגי התאגידים ו/או קיוסקים ודומיהם (בדומה מאוד למכירת תווי חניה בעבר). התשלום לתאגידים יבוצע ע"י הרשות המקומית לפי התחייבויותיו של התאגיד, שביצוען ייבדק ויפוקח.
משרד התחבורה יעניק לתאגידי נסיעה שירצו בכך רישיון מתאים, בהתבסס על קריטריונים שפורסמו מראש. למשל: כמות מינימום של כלי רכב שברשות התאגיד, גיל מקסימלי מותר לכלי רכב, החזקת קצין רכב מוסמך, יכולת תחזוקה מוכחת לכלי הרכב, קיומה של תכנית להכשרת נהגים כשיגרה ועוד, לפי קביעת משרד התחבורה מדי פעם בפעם. תוקף הרישיון יהיה לשנה אחת ויחודש לאחר בדיקה של עמידה בתנאיו.
מימוש זכויותיהם של התאגידים להשתמש בתחנות האיסוף (איסוף שלא בתחנות ייאסר באופן מוחלט) יותנה בהסכם עם הרשויות המקומיות שיהיו כאמור בעלות התחנות. ההסכם יפוקח ע"י משרד התחבורה וזה יהיה רשאי כתנאי להסכמתו לדרוש גם הקצאת קווי נסיעה למקומות פחות כלכליים מבחינת תאגידי הנסיעות. לפי צרכי המדינה, ניתן יהיה גם לסבסד נסיעות אלו.

לסיום, אי אפשר להתעלם מהקידמה הקרבה אלינו במהירות – כלי רכב אוטונומיים.

לדעתי יש ליצור בכבישים מסלולים מיוחדים לכלי רכב אוטונומיים (בדומה לחשמליות העירוניות הנהוגות באירופה). המסלול יהיה צבוע בצבע אחיד כלל ארצי ובמרכזו מסילת ברזל אחת (אין צורך בשתיים כמו ברכבת כי אין סכנת התהפכות, כלי הרכב נוסע על גלגליו שלו.). כמובן שיצרני הרכב יצטרכו להתאים את כלי הרכב למדיניות זו, אם ע"י מגע פיזי עם המסילה ואם ע"י מגע אלקטרוני או ויזואלי.

מדיניות זו צריכה להיות אחידה לכל מקום בו ייסעו כלי הרכב האוטונומיים, בין אם הם כלי רכב פרטיים ובין אם ציבוריים, בין אם נסיעה בעיר ובין אם מחוצה לה (כמובן למעט דרכים שאינן סלולות).

במידה וגם תחבורה ציבורית תיהפך לתחבורה אוטונומית, יש לדעתי להחיל עליה את כל הכללים שנכתבו במאמר זה, בעיקרם – שליטה של הרשויות ויצירת מסלולים ייחודיים.

דניאל אסא

הצעה לשינויים בליגת העל בכדורסל

DANIEL ASSA

Israel. Givatayim, 90 Shenkin Menahem St.5330801

Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999

Fax. 972 -3- 9628663

Israel. Givatayim: May 16, 2018

הצעה לשינויים בליגת העל בכדורסל

כמות הקבוצות ושיטת המשחקים

א. ליגת העל תהיה בת 12 קבוצות. קיימת אצלנו נטייה לשכוח שאנחנו מדינה קטנה, שכמותית אין בה מספיק שחקנים ישראלים טובים למלא סגלים של למעלה מ 12 קבוצות.

ב. בשלב הראשון ישוחקו שני מחזורי ליגה סדירה.

סה"כ 11 כפול 2 = 22 משחקים.

ג. בשלב השני ישוחקו משחקי ביניים, בשיטת הטוב משלושה משחקים.

מקום 1 נגד מקום 12. – המנצחת תיקרא א', המפסידה תיקרא ב'.

מקום 2 נגד מקום 11. – המנצחת תיקרא ג', המפסידה תיקרא ד'.

מקום 3 נגד מקום 10. – המנצחת תיקרא ה', המפסידה תיקרא ו'.

מקום 4 נגד מקום 9. – המנצחת תיקרא ז', המפסידה תיקרא ח'.

מקום 5 נגד מקום 8. – המנצחת תיקרא ט', המפסידה תיקרא י'.

מקום 6 נגד מקום 7. – המנצחת תיקרא יא', המפסידה תיקרא יב'.

סה"כ עד 3 משחקים לכל קבוצה.

ד. בשלב השלישי ישחקו המנצחות במשחקי הביניים – משחקי הבית העליון, בשיטת הטוב משלושה משחקים.

קבוצה א' נגד קבוצה יא'. קבוצה ג' נגד קבוצה ט'. קבוצה ה' נגד קבוצה ז'.

סה"כ עד 3 משחקים לכל קבוצה.

ה. בשלב הרביעי ישחקו המנצחות במשחקי הבית העליון – משחקי דירוג א', בשיטת ליגה בת שלושה סיבובים, שבסיומה ידורגו סופית שלושת המקומות הראשונים, כולל האלופה.

סה"כ 2 כפול 3 = 6 משחקים לכל קבוצה.

ו. במקביל למשחקים לפי סעיף ה לעיל, ישחקו המפסידות משחקי דירוג ב'. ליגה בת שלושה סיבובים שבסיומה ידורגו סופית המקומות 4 עד 6.

ז. במקביל למשחקים לפי סעיפים ד, ה, ו, לעיל (שלבים שלושה וארבעה של כלל הליגה) ישחקו המפסידות במשחקי הביניים (ראה סעיף ג' לעיל) – משחקי הבית התחתון, ולאחריהן באותה שיטה משחקי דירוג ג' ו ד'. בסיום המשחקים ייקבע הדירוג הסופי של הקבוצות בליגה, כאשר האחרונה (או שתי האחרונות) היא היורדת לליגה הלאומית.

סה"כ (ליגה סדירה + משחקי ביניים + משחקי הבתים + משחקי דירוג) עד 34 משחקים מקסימום לכל קבוצה עד לדירוגה הסופי.

כמות משחקים זו קטנה מכמות המשחקים בעונת 2017/18 ולכן הדבר יאפשר יתר גמישות בהזזת משחקים לצרכי נבחרת, או לצרכי משחקי קבוצות באירופה או לכל צורך אחר.

לפי השיטה המוצעת, כל הקבוצות בליגה משחקות מתחילתה ועד סופה. השיטה נראית לי עדיפה על השיטה הנוכחית לפיה חלק מהקבוצות מסיימות את העונה חודשים לפני סיומה המלא.

זרים – מתאזרחים – ישראלים

יבוטל החוק הרוסי.
יותר לכל קבוצה רישום של עד שלושה זרים.
ייקבע, שלצורך ליגת העל בכדורסל בלבד אדם ייחשב למתאזרח אם הפך לאזרח ישראלי אחרי שמלאו לו 18 שנים, או לחילופין שיחק בליגה ישראלית בכדורסל, כלשהי, במשך ארבע עונות רצופות לפחות.
יותר לכל קבוצה רישום של עד שני מתאזרחים.
תותר החלפה של כל/חלק מהזרים/מתאזרחים עד לסיום הליגה הסדירה בלבד. לא תותר החזרת זר/מתאזרח שהוחלף, אלא במסגרת כלל ההחלפות המותרות.
תותר החלפה של לא יותר משלושה ישראלים עד לסיום הליגה הסדירה בלבד. לא תותר החזרת ישראלי שהוחלף, אלא במסגרת כלל ההחלפות המותרות.
תבוטל ההנחיה המחייבת רישום צעירים בקבוצות הבוגרות. לדעתי מגבלה זו רק פוגעת בקידומם של הצעירים שנאלצים לצפות מהספסל במשחקים במקום לשחק ולצבור ידע וניסיון. במקביל ניתן גם לבטל את ההיתר שניתן לשחקנים צעירים לשחק בכמה קבוצות. היתר שהיה אמור לפתור בעיה שמלכתחילה לא צריכה להיות קיימת.
לצורך שיתוף בליגות האירופיות השונות בלבד יותר לקבוצות רישום של זרים ו/או מתאזרחים ללא הגבלה מטעם מנהלת ליגת העל בכדורסל.

אני רוצה לנצל הזדמנות זו שבה אני כבר כותב בענייני כדורסל ולהציע שינויים בחוקי הענישה בגין עבירות גופניות.

חוקי ענישה בגין עבירות גופניות בכדורסל

השיטה הנוכחית של ענישה בגין עבירות גופניות בכדורסל, היא לדעתי מעוותת ותומכת בתכנון של אלימות מיותרת, שאין בינה לבין חכמת משחק הכדורסל דבר ועניין. תופעות של מאמנים שמנחים את השחקנים שלהם להכות – וחזק – את שחקני היריב נפוצות מאוד בכדורסל. זה איננו ספורט עבורי. אני מציע את השינויים הבאים בקשר לעבירות הגופניות בכדורסל:

ביטול העבירה הבלתי ספורטיבית – כל עבירה גופנית כשמה כן היא – בלתי ספורטיבית. לדעתי יש להתייחס לכל העבירות הגופניות כבלתי ספורטיביות ומכאן הצעתי.
ביטול ההבחנה בין עבירות המבוצעות לאחר שכבר בוצעו חמש עבירות לבין כאלו הנעשות לפני כן. – ההבחנה מלאכותית בעיני, מיותרת ולא צודקת גם מכיוון שאינה מבחינה בין סוגי העבירות הכלולות במניין חמש העבירות ובעיקר משום שהיא הופכת למיותרת לפי הצעתי.
עבירה של שחקן מגן על שחקן תוקף שאינו במצב זריקה לסל או עבירה של שחקן תוקף על שחקן מגן:

מצב נוכחי: הוצאת חוץ לטובת הקבוצה הנפגעת (עד למכסת חמש עבירות).
הצעה: א. זריקת עונשין אחת לטובת הקבוצה הנפגעת ב. הכדור עובר לקבוצה הנפגעת להוצאת חוץ לטובתה.

עבירה של שחקן מגן על שחקן תוקף שמבצע ניסיון זריקה לסל לשתיים/שלוש נקודות:

מצב נוכחי: שתיים/שלוש זריקות עונשין לטובת הקבוצה הנפגעת שבסיומן – א. אם הניסיון האחרון נכנס לסל, הכדור עובר לקבוצה הפוגעת. ב. אם הניסיון האחרון נכשל, זוכה בכדור הקבוצה ששחקן שלה קלט את הכדור החוזר, ומכאן המשחק פשוט ממשיך.
הצעה: א. שתיים/שלוש זריקות עונשין לטובת הקבוצה הנפגעת שבסיומן – ב. הוצאת חוץ לטובתה.

כלומר: ביטול מוחלט של נוהל העמידה מסביב לצבע על מנת לקלוט החטאת עונשין, שכן הוא מיותר ולא קשור לכדורסל בדיוק כפי שהייתה בעבר הקפיצה לכדור ביניים זכרה שלא לברכה.

עבירה דו צדדית:

אינני מציע שינוי מהמצב הנוכחי, לפיו למעט רישום של עבירה אישית לשחקנים הניצים אין שינוי במצב המשחק.