DANIEL ASSA
Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801
Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999
Israel. Givatayim: September 16, 2023
היקום: פרק 3 – זמן (חלק א)
הקדמה
בחלק ניכר מהספרים והמאמרים העוסקים בשאלת הזמן, מצוטט הפילוסוף והכומר אוגוסטינוס הקדוש כאומר: "מהו הזמן? כשאיש אינו שואל אותי – יודע אני, אך כשרוצה אני להסבירו לשואל – אינני יודע".
דעתי שלי על מהות הזמן עומדת בליבה של סדרת המאמרים "היקום" והיא הסיבה העיקרית לפרסומה ברבים. אינני מדען, אך דעתי בעניין, שהיא מקורית, התגבשה לאחר חשיבה עמוקה ועיון מקיף בעבודותיהם של אנשי מדע דגולים כפי שפורסמו בספרות מדעית פופולרית.
היסטוריה של הבנת הזמן
אריסטו, מחשובי הפילוסופים של העולם העתיק, ואחרים ביוון הקדומה טענו שהזמן מורכב ממנות קטנות בנות גודל סופי – אטומים של זמן. הוא הגדיר את הזמן כ – "מספור התנועה מבחינת מוקדם ומאוחר". לדעתו הזמן נמשך אחרי התנועה ושניהם רציפים. פילוסופים שבאו אחריו ראו ברציפות הזמן טעות אופטית שלנו, שכן הזמן האטומיסטי הוא בדיד. תפיסה זו דומה מאוד לתפיסת הזמן שלי כפי שתתואר בהמשך.
לפי ויקיפדיה, זמן הוא ביטוי פילוסופי-מדעי-לשוני, המתאר את מידת ההמשכיות או הפער בין שני מצבים או אירועים. יש המבחינים בין הזמן שנקבע ע"י שעון לבין הזמן הפסיכולוגי, לפיו מרווחי הזמן הם פונקציה של אומדן הנובע מתחושותינו. לגבי נקודות בזמן, יש הטוענים שזהו מושג תיאורטי שאינו קיים בפועל והוא בחזקת אשליה תודעתית. דעתי כפי שאתאר בהמשך היא מטריאליסטית לחלוטין.
גליליאו גליליי, מייסד השיטה המדעית המודרנית, קבע שהזמן הוא גודל כמותי בלתי תלוי בתנועה ומתקיים גם לולא הייתה תנועה. דעה זו מקובלת כיום, אך היא הפוכה לחלוטין לדעתי.
אייזיק ניוטון, אבי התיאוריה של המכניקה הקלאסית ושל תיאוריית הכבידה שקדמה לתורת היחסות, טען שהזמן הוא יש בעל ערך מוחלט בלתי תלוי במודד או בנמדד. תיאוריה זו התמוטטה כמובן עם פיתוחה של תורת היחסות.
הפילוסוף עמנואל קנט קבע שהזמן הוא רציף, אינסופי והומוגני. דעתו מקובלת כנכונה והיא מובנית בתוך משוואות תורת היחסות הכללית של איינשטיין.
בניגוד לאייזיק ניוטון קבע אלברט איינשטיין, אבי תורת היחסות, שגודלו של הזמן אינו מוחלט. מהירות התנועה היחסית של חומר-נע קובעת את הזמן העובר עליו. הוא כפר במושג "בו-זמני", קבע שהזמן הוא ממד שווה בחשיבותו לממדים המרחביים וכרך את כולם בישות חדשה: מרחב-זמן.
לסיכום הדעות השונות, נדמה שניתן לקבוע שאין בנמצא דעה ברורה ומדויקת לגבי מהותו של הזמן. אם כי קיימת הסכמה כללית, על בסיס תורת היחסות הכללית, בדבר היות הזמן אחד מארבעת הממדים ביקום.
מהות הזמן
הנחת היסוד שלי בבואי לנסות ולהבין את מהות הזמן ודרך היווצרותו, היא שהמרחב הוא חומרי ובדיד (לא רציף), או לחילופין ניתן לכנותו גרגרי.
הגדרת הזמן להבנתי –זמן הוא מידה של עיכוב – זמן הוא ממד ביקום שמבטא עיכוב של תנועת החומר במרחב-זמן, על ידי גופי-המרחב.
יש להבחין בין זמן שחלף שנמדד על ידי שעון, לבין עיתוי שהוא מקום (אירוע) בציר התנועה של החומר במרחב-זמן.
זמן שחלף
זמן שחלף (בהמשך אקרא לו לרוב – זמן) הוא מדידה כמותית על ידי שעון של מנות עיכוב שנצרכו עקב תנועה של חומר בין גופי-המרחב. לחומרים שונים יש עוצמת עיכוב שונה במפגשם עם גופי-המרחב, וזאת כתוצאה מתכונות שונות שלהם כמו גודל צפיפות או מבנה גיאומטרי.
ההגדרה של מנת עיכוב אחת היא: הזמן המינימאלי האפשרי שבו מעוכבת יחידת חומר כלשהי ביקום על ידי גופי-מרחב. מנת עיכוב אחת היא זו שיוצרת את יחידת הזמן המינימאלית ביקום – שהיא זמן פלאנק שגודלו שווה ל 10 בחזקת מינוס 43 שניות.
מכיוון שלדעתי הזמן נוצר בשל עיכוב של תנועת חומר על ידי גופי-המרחב שהם כשלעצמם בדידים, גם הזמן עצמו מחולק למנות בדידות (אי-רציפות).
מדידה כמותית בלבד של הזמן על ידי שעון תיתן תוצאה סקאלרית, כלומר חסרת כיוון. כאמור, זמן הוא תוצאה של תנועה במרחב, ומכיוון שלתנועה יש כיוון גם לזמן יש כיוון. כיוון זה הוא במדויק הכיוון ההפוך לתנועת החומר במרחב. כל זה בדיוק לפי החוק השלישי של ניוטון שקובע כי לכל פעולה יש תגובה ששווה לה בעוצמתה והפוכה לה בכיוון. מכאן שהזמן הוא וקטורי, יש לו גודל וכיוון שמשתנים בהתאם לנסיבות.
עיתוי
עיתוי הוא מקומו של חומר במרחב-זמן (או בשפה המקובלת "נקודת זמן" או "שעה"). זהו מקומו של אירוע כהגדרת תורת היחסות הכללית. המיקום המוחלט נמדד ביחס למרכז המפץ הגדול או ביחס לקרינת הרקע הקוסמית. כאשר חומרים נמצאים מחוץ לגופי-המרחב (בתהליך המעבר מאחד לשני) לא נמדד זמן. למעשה אין משמעות למונחים זמן או עיתוי מחוץ לגופי-מרחב אלו.
תנועת במהירות מיידית בין גופי-המרחב
תורת היחסות מבוססת, בין היתר, על הנחת יסוד לפיה המהירות המרבית המותרת והאפשרית ביקום היא מהירות האור בריק. אינני חולק על קביעה זו כאשר היא מבטאת את המציאות הנמדדת על ידנו, ובוודאי שאיני חולק על משוואותיה של תורת היחסות והתוצאות המדויקות להפליא ותואמות את המציאות הפיזיקאלית המתקבלות מפתרונן. לדעתי, קיימת בטבע תנועה בסיסית יותר שאינה ניתנת למדידה על ידי בני אנוש, זו תנועתו של חומר ביקום במהירות מיידית (או לחילופין מהירות אינסופית). כלומר, התנועה הבסיסית היא בעצם מעבר ממקום א' למקום ב' בלי שיעבור זמן כלשהו – כאשר אין עיכוב של התנועה על ידי גופי-המרחב. מהירות זו מתקיימת בפועל רק לאורכם של מרחקים מרחביים קצרים במידה קיצונית ביותר. בחלל הנגיש והמוכר לנו, גוף בתנועה יפגוש תמיד את גופי-המרחב לאחר שעבר מרחק מרחבי קטן ביותר ומהירותו תהא לכן מוגדרת ומדידה.
דניאל אסא - מאמרים ודעות 