DANIEL ASSA
Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801
Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999
Israel. Givatayim: September 18, 2023
היקום: פרק 3 – זמן (חלק ב)
שזירה קוונטית – מעבר של חלקיקים באטום
שזירה קוונטית היא תופעת טבע מוזרה ובלתי מוסברת. לפיה, שני חלקיקים שהיו שלובים בעברם שולחים מידע אחד לשני במהירות שעולה על מהירות האור, פעולה אסורה בתכלית האיסור לפי תורת היחסות. התופעה מוסברת כאן על ידי ההשערה שלי בדבר אופן היווצרות הזמן ובדבר קיומה של מהירות מיידית. כאשר המידע שנוצר בחלקיק אחד מהשזורים נע בין גופי-המרחב לעבר השזור השני, הוא עושה זאת במהירות מיידית. התופעה מתאפשרת אך ורק בשל הקשר המוקדם ביניהם. בין חלקיקים חסרי עבר משותף לא תיתכן שזירה קוונטית.
באופן זהה לחלוטין ניתן להסביר גם את המעבר של אלקטרונים בין קליפות של רמות אנרגיה בתוך האטום במהירות מיידית . הסיבה לכך היא, שפעולת המעבר בין רמות אנרגיה שונות אינה כרוכה במפגש עם גופי-מרחב.
משוואת היחס בין מהירות לזמן ומרחק
לדעתי, זמן הוא פונקציה של תנועת חומר ועיכובו על ידי גופי-המרחב. עוצמת העיכוב (זמן שעובר) תלויה בארבעה דברים: 1. מהירותו של החומר. 2. גודלה של מנת העיכוב המינימלית. 3. מקדם העיכוב הספציפי של החומר (פונקציה של תכונותיו – גודל, צורה גיאומטרית וכדומה),. 4. כמות גופי-המרחב בהם יתקל החומר בתנועתו במהלך המדידה.
בשל כל הסיבות שנמנו, יש לתקן את המשוואה שמתארת את היחס בין מהירות לזמן ומרחק על ידי הוספת מרכיבי העיכוב. עקב בקיאותי המעטה ביותר במתמטיקה, התיקון יעשה כאן רק למשוואה הבסיסית ביותר שמתארת תנועה שוות מהירות בקו ישר. את התיקון למשוואות מורכבות יותר כמו תנועה בתאוצה ותנועה יחסית, אשאיר למתמטיקאים. כמו כן המשוואה להלן תהיה נכונה רק לתנועה של חומרים-נעים קטנים מאוד. המשוואות לתנועת גופים גדולים אינן במסגרת יכולותיי המתמטיות, ושוב אני נאלץ לפנות לעזרת המתמטיקאים.
משוואת התנועה הבסיסית היא S = V· T כאשר S הוא המרחק המרחבי שעבר החומר, V הוא מהירות התנועה של החומר, T הוא הזמן הפרטי שלו (הזמן שעובר עליו ללא קשר לתנועות אחרות ביקום).
לכך נוסיף משוואה שמתארת את הזמן כפונקציה של מנות עיכוב T= M°· D·E . כאשר – M° הוא גודלה של מנת העיכוב המינימלית, D מקדם העיכוב הספציפי של החומר ו E כמות גופי-המרחב שנמדדו במהלך התנועה של החומר.
חשוב להדגיש: M° ו D הם מספרים קטנים מ 1, שכן הם מקטינים את המרחק שעובר החומרבמהלך המדידה.
המשוואה המאוחדת תיראה כך: M°· D·E V· S = V· T =
כאשר: 1 M° ≤ כאשר: 1 D ≤
כלומר: המרחק המרחבי שעובר חומר הוא פונקציה של מהירותו המרחבית, מוגבלת על ידי מכפלת מנת העיכוב המינימלית במקדם העיכוב הספציפי שלו, וכפונקציה של כמות גופי-המרחב בהם הוא נתקל בתנועתו במהלך המדידה.
המשוואה שתוארה כאן נכונה לכל סוגי הזמן (כפי שיפורטו מיד), רק לאחר התאמות מתמטיות נוספות המתבקשות בהתאם למורכבות התנועה של החומר במרחב.
סוגי הזמן
זמן כאמור, נוצר כתוצאה מעיכוב תנועת חומרים-נעים על ידי גופי-המרחב. פירוש הדבר הוא שעל מנת שזמן ייווצר צריך שיתוף של שני המרכיבים – חומרים-נעים (חומר על סוגיו וצורותיו השונות) וגופי-המרחב. להלן אסווג את סוגי הזמן לפי החומרים-הנעים בלבד.
זמן יקום
המרחב עצמו מתפשט, כנראה בתוך ריק-קדמון שאת מהותו איננו יודעים. מכיוון שהמרחב במקרה זה הוא החומר ולפי הגדרתי גם הגורם המעכב, הרי שזמן במובנו הידוע לנו איננו מתקיים. מכאן שלמעשה אין ביכולתנו למדוד את גילו של המרחב במונחי זמן רגילים שידועים לנו.
זמן גלקטי
ההבחנה המקובלת באסטרונומיה של הגופים במרחב היא לצבירים, גלקסיות, כוכבים כולל הלוויינים שלהם, חומר אפל ורשתות קוסמיות שנחקרות בשנים האחרונות. לכל אחד ואחד מאלה, ביחד ולחוד, נוצר עיכוב בתנועתו על ידי המרחב ולכן יש להם זמן משלהם. על מנת לפשט את ההגדרות, אכנה את הזמן של כולם יחד זמן גלקטי. הזמן הזה הוא למעשה מדידת גילו של היקום ושל חלקים שלו בנפרד, מאז המפץ הגדול. לדעתי, הזמן שעובר משתנה ככל שהיקום מתבגר. השינוי נובע מכך שבשל המבנה הגיאומטרי הספרי של התפשטות המרחב מאז המפץ הגדול, צפיפותם של גופי-המרחב הולכת ופוחתת. ההסתברות של חומר לפגוש גופי-מרחב פוחתת גם היא ומכאן שהזמן שעובר שנמדד בהווה חולף מהר יותר מהזמן שעובר שנמדד בעבר הרחוק. לתופעה זו שלמיטב ידיעתי מדענים מתעלמים ממנה, יש השפעה מהותית על מדידת גילו של היקום.
זמן פרטי
הזמן הפרטי הוא למעשה הזמן שכולנו חווים (כמו כל החומרים-הנעים). זמן זה משפיע עלינו (כחומרים שנעים בקרבת חומר מסיבי משמעותית ביחס אליו) ישירות, בנוסף ובנפרד מהזמן הגלקטי. הזמן הפרטי מושפע משני גורמים שונים לחלוטין, שהשפעתם על הזמן העובר עלינו זהה. חשוב להדגיש שהשפעת הגורמים היא עלינו ועל חווית הזמו שלנו, אך הם אינם משפיעים על הזמן העובר על סביבתנו הקרובה (למשל, על מי שצופה בנו) ובוודאי שלא על הזמן של הסביבה הרחוקה (למשל, על צבירי גלקסיות). הגורמים הם, כפי שאיינשטיין קבע בתורת היחסות – מהירות החומר-הנע ועוצמת הכבידה במקום הימצאנו. אנסה להסביר איך, לפי תיאוריית היווצרות הזמן שמוצגת במאמר זה, מצליחים המהירות והכבידה להשפיע על הזמן.
דניאל אסא - מאמרים ודעות 