DANIEL ASSA
Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801
Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com Cell. 972-52-6553999
Israel. Givatayim: September 20, 2023
היקום: פרק 3 – זמן (חלק ג)
מהירות –ככל שמהירות התנועה המרחבית של החומר-הנע גבוהה יותר, הוא ייתקל בפחות גופי-מרחבליחידת מרחק מרחבי. או למעשה, פחות זמן עובר על החומר-הנע. במונחים של פיזיקה – הזמן הואט. מידת ההאטה איננה ליניארית, אלא כפופה למשוואות תורת היחסות. תיאור זה מסביר למשל, מדוע זמן לא עובר על מי שנע במהירות האור, במהירות זו (הגבוהה ביותר האפשרית לחומר), ההסתברות להיתקל בגופי-המרחב שואפת לאפס.
בניסוח לפי המשוואה הבסיסית הפשוטה S = V· T , S המרחק הנמדד הוא מספר קבוע, הגדלת המהירות V גוררת מיד להאטת הזמן T.
ברצוני להבהיר: המשוואה לעיל וגם זו שתתואר בפסקה הבאה אינן הוכחה לנכונות ההשערה שלי בדבר היווצרות הזמן. מטרת הצגת המשוואות והפרשנות הנלווית אליהן היא להראות שאין סתירה בין ההשערה שלי לבין והמשוואות של הפיזיקה המקובלת.
כבידה –לפי תורת היחסות, הכבידה משפיעה על עיקום המרחב, כלומר משפיעה על הגיאומטריה של המרחב-זמן. במונחי הבנתי שלי את המרחב – ככל שהכבידה חזקה יותר, צפיפות גופי-המרחב גבוהה יותר. מכאן שכאשר מתקרבים למרכז הכבידה, צפיפות המרחב גדולה יותר, החומר ירגיש יותר גופי-מרחב ליחידת מרחק, מהירותו תקטן, עד לעצירה מוחלטת בעיקום אין-סופי. התופעה בולטת במיוחד בחור שחור – בשל צפיפותם העצומה של גופי-המרחב, לחומר אין יכולת תנועה. מכאן שבתוך חור שחור הזמן עומד מלכת.
שוב, בשל יכולותיי המתמטיות המוגבלות עד כאב, אשתמש במשוואות בסיסיות.
כידוע, הכבידה לפי איינשטיין שקולה לתאוצה ולכן אשתמש במשוואת תאוצה קבועה.
המשוואה הבסיסית לתנועה שוות תאוצה בקו ישר היא:
v=v°+at כאשר v מהירות החומר, v° מהירותו ההתחלתית, a תאוצה קבועה, t הזמן שחלף.
המהירות v היא כידוע המרחק s שעבר החומר בזמן t. v=s/t
נניח למען הפשטות שמהירותו ההתחלתית של החומר היא 0.
המשוואה תיראה כך: s=at²
כלומר: במרחק נתון, ככל שהתאוצה/כבידה חזקה יותר הזמן שחולף מואט יותר. אם נחזור לרגע לחור השחור שלנו, אזי בכבידה הענקית של חור שחור הזמן עומד מלכת וגם לחומרים-הנעים אין בעצם יכולת תנועה.
מי קדם למי ?
ההשערה שלי בדבר היותו של הזמן מידה של עיכוב על ידי גופי-המרחב, וההשערה בדבר היות התנועה הבסיסית ביקום דווקא תנועה במהירות מיידית, מסבירות תופעות פיזיקאליות תמוהות. כמו למשל: מדוע לא עובר זמן בעת היפוך כיוון התנועה של גוף קטן שפגע בגוף גדול ומסיבי? התשובה היא שבעת ההיפוך, לא היה הגוף בתנועה, לכן אינו פוגש גופי-המרחב ולכן זמן לא עובר. אין כאן הפרה של חוק שימור התנועה כי בנקודת ההיפוך, אנרגיית תנועה הומרה לאנרגיה פוטנציאלית ולא אובד כלום. המשוואה כעת ברורה: אם אין תנועה, אין זמן. סדר הדברים חשוב מאוד – התנועה היא הראשונית, בהיעדרה פשוט לא עובר זמן.
התלות של הזמן בתנועה היא גם הסיבה לכך שאין משמעות לשאלה, מה היה לפני המפץ הגדול ? התשובה פשוטה, כל היקום, שהיווה אז את תכולת המפץ הגדול, היה חסר תנועה ולכן לא היה קיים זמן. הזמן נובע מהתנועה ובלעדיה לא היה קיים.
מיקומו ותנועתו של גוף במרחב-זמן (אירוע כהגדרת תורת היחסות) מבוטאים על ידנו בשפת המתמטיקה במונחי שילוב של שני סוגי ממדים:
ממד מרחבי – מפוצל לשלושה ממדי משנה, ציר אורך (גובה), ציר רוחב וציר עומק. זהו ממד שנמדד על ידי סרגל ומד כיוון. לממד המרחבי יש מנת מידה מזערית, שנקבעת על פי גודלה של יחידת החומר הקטנה ביותר, כנראה בסדר גודל דומה לאורך פלאנק שהוא 1.62 מ' כפול 10 בחזקת מינוס 35. המרחק בין שתי נקודות הינו כפולות של יחידה זו. התנועה במרחב חופשית, מותרת ובלתי מוגבלת לכל הכיוונים.
ממד זמני – יפורט בהמשך בחלק ד של פרק זה.
דניאל אסא - מאמרים ודעות 