הרשות לבקרה, ביקורת ופיקוח

DANIEL ASSA                            

Israel. Givatayim, 90 Shenkin Menahem St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999 

Fax. 972 -3- 9628663

Israel. Givatayim: February 3, 2018

 

הרשות לבקרה, ביקורת ופיקוח – The Control, Audit  and Supervision Authority

יציבותה של הדמוקרטיה, על גווניה הרבים, בעידן החדש מאז מונטסקייה מבוססת על מערכת של איזונים ובלמים בין שלוש רשויות על.

  1. הרשות המחוקקת – הפרלמנט – נחשבת לריבון בכל השיטות הדמוקרטיות המקובלות, בשל היותה נבחרת ע"י העם ומייצגת את רצונו.

הפרלמנט משפיע על מהלכי הממשל באמצעות חקיקה, אך בשיטה שלנו, כמו גם בשיטה האנגלית למשל, מונהג בפועל ע"י הממשלה.

הפרלמנט משפיע באמצעות החקיקה על פסיקת בתי המשפט, אך גם נתון להשפעת בתי המשפט, לעתים דרך פרשנויות שמשנות את כוונת המחוקק ולעתים באמצעות פסיקות שמבטלות חקיקה.

  1. הרשות המבצעת – הממשלה – היא המערכת הביצועית שעצמתה תלויה בעיקר ביחסים בינה לבין הפרלמנט.

לרוב, היא זו שיוזמת חקיקה בפרלמנט, אך כוחה תלוי בפרלמנט, בעיקר כאשר למפלגה השלטת או לנשיא הנבחר אין בו רוב. הממשלה מיישמת את חוקי הפרלמנט, והפרשנות שהיא נותנת להם משפיעה על היישום שלהם בפועל.

הממשלה והחלטותיה נתונים באופן ישיר לביקורת של בתי המשפט, אך יש לה גם השפעה על בחירת השופטים.

  1. הרשות השופטת – בתי המשפט – עצמתה נובעת בעיקר ממעמדם האישי הרם של מרכיביה,  מחוסר תלותה (לאחר בחירתם של חבריה) ברשויות האחרות וממקובלות פסיקותיה.

קשריה עם המערכות האחרות כבר צוינו לעיל.

חשוב להדגיש שמבנה שלושת הרגליים עליו מבוססת הדמוקרטיה הנו שביר מאוד ועיקר חוסנו נובע מהשאיפה האנושית לחופש וממסורת של עמים שהטמיעו את רוח הדמוקרטיה. האיזונים והבלמים כשלעצמם אינם מספיקים לשמר את הדמוקרטיה במקום שבו התושבים לא הטמיעו את רוחה. במקום בו הדמוקרטיה קיימת יש לחפש כל הזמן דרכים נוספות להרחיב ולשפר את האיזונים והבלמים המאפשרים קיום תקין של שלושת רגלי הדמוקרטיה.

ברצוני להציע תוספת של רגל למבנה הדמוקרטי, שלדעתי תתרום רבות לביסוסה וליציבותה של הדמוקרטיה. הרגל הרביעית צריכה להיות "הרשות לבקרה, ביקורת ופיקוח".

יאמר המתנגד  "האם כיום אין בקרה, ביקורת או פיקוח?" שיש פתאום צורך להפוך אותן לרשות מרכזית שהיא אחת מרגלי הדמוקרטיה. התשובה היא שלמערכות הנוכחיות המבוזרות, ובראשותן "מבקר המדינה" אין מספיק יוקרה, עצמה ויכולת השפעה כפי שיש לרשויות העל האחרות. כתוצאה מכך, לדוחות ביקורת על מוסדות ציבור ואחרים, לגופי פיקוח ותקינה ולמערכות בקרה רבות יש ערך מועט וסמלי בלבד.

מאז ימי קדם כאשר התקבצו לראשונה בני האדם לחבורות נוצרו כבר מערכות של סוגי ממשל שונים כמו למשל אסיפות חכמים, שיצרו קוד התנהגות ומערכות שיפוטיות, ובכל זאת אין מי שיטען שבשבטים הקדמונים התנהלה מערכת דמוקרטית. הדמוקרטיה נוצרה כאשר המערכות המבוזרות קובצו לשלוש רגליים, האיזונים והבלמים בין המערכות נכפו באופן מלאכותי ונקבע הכלל הגדול מכולם והוא, שכל המערכות ללא יוצא מן הכלל יונקות את סמכותם מהעם בדרך ישירה או עקיפה. כך גם בהצעה שלי, הקבצתן של המערכות המבוזרות העוסקות בבקרה, ביקורת ופיקוח ליחידה מרכזית אחת ויניקת הסמכות ישירות מהעם היא זו שתעניק את העצמה והכוח לרשות החדשה. מצד אחד נעניק לגוף החדש אוטונומיה מרבית ונגרום לחוסר תלותו בשלושת הרגליים האחרות, מצד שני נקשור אותו לשאר הרגליים על מנת ליצור איזונים ובלמים בין כל רשויות העל.

אי תלותה של "הרשות לבקרה, ביקורת ופיקוח" במערכות הדמוקרטיות המרכזיות האחרות היא אבן היסוד ליכולתה להצליח בשימור הדמוקרטיה. הדרך הטובה ביותר להבטיח את אי תלותה היא באמצעות בחירה ישירה של ראשיה ישירות ע"י העם בבחירות כלליות. כמו כן יש לקבוע שיטה עצמאית שתבטיח לה את המימון הדרוש לפעילותה במנותק מהחלטות הגופים המבוקרים על ידה, בדומה למימון הרשות השופטת.

לרשות תוענק הסמכות לאכוף את הביקורת, את הבקרה ואת הפיקוח על סוגים שונים של גופים ואישים שייקבעו מראש בחוק. אינני מציע בשום פנים ואופן לתת לרשות גם יכולות ענישה ואכיפה. יכולות אלו צריך שיישארו בידי המערכת השיפוטית ומערכת הממשל  בהתאמה. כך תישמר הפרדת הרשויות  וישמרו האיזונים בין כל ארבעת רגלי הדמוקרטיה.

לצערי, למוסדות ביצועיים רבים מדי יש כיום את הסמכות לתבוע אזרח, לשפוט את מעשיו ולהפעיל עליו אמצעי גבייה. דוגמה מובהקת לסמכות לא דמוקרטית כזו היא "רשות המסים". היא מחליטה על גובה חובו של אזרח למדינה, היא דנה בערעור שהוא מגיש ולבסוף גם מפעילה עיקולים והוצאה לפועל למימוש החלטתה. אסור שמערכות כאלו יתקיימו במדינה דמוקרטית, אך נושא זה צריך שידון בנפרד.

"הרשות לבקרה, ביקורת ופיקוח" תהיה מורכבת מיחידה מרכזית ולה שלוש יחידות משנה, כאשר כל יחידת משנה תהיה אחראית על בקרה, ביקורת ופיקוח של אחת משלושת מערכות העל הדמוקרטיות האחרות – מחוקקת, שופטת ומושלת.

העומדים בראש היחידה המרכזית, בראש יחידות המשנה והסגנים של כולם ייבחרו בבחירה ישירה ע"י העם פעם בחמש שנים. הכהונה המרבית לתפקיד אחד תהיה שתי קדנציות. רשאי יהיה כל נושא תפקיד להתמודד על תפקיד אחר בבחירות הבאות.

הכנסת, בשיתוף פעולה עם מערכת המשפט והממשלה, תקבע אילו יחידות בקרה קיימות יאוגדו לתוך הגוף החדש ואיזה יחידות חדשות יוקמו. תחת פיקוחה של הרשות החדשה יעמדו גופים שונים שנמצאים כיום בפיקוח גופים אחרים כמו למשל: מבקרי פנים של הכנסת, משרדי ממשלה ורשויות מקומיות, מכון התקנים, דירקטורים חיצוניים בחברות ציבוריות, רואי חשבון מבקרים של חברות ציבוריות, נציב תלונות הציבור, המפקחים על הבנקים, הביטוח ושוק ההון, בקרת הפרקליטות  ועוד כפי שייקבע לאחר דיון מעמיק.

הקמה של מוסד מסדר גודל כזה, יש מאין, היא מבצע גדול ומורכב ומחייבת התבססות על הקיים. לשם כך אני מציע שבתקופת ההבשלה וההקמה ולאחר מכן למשך  שנתיים מיום הקמתה (עד לבחירות הראשונות)  יעמוד בראש המוסד מי שמכהן כיום כמבקר המדינה. מוסד מבקר המדינה הוא כמובן הגוף המרכזי שמסביבו תוקם "הרשות לבקרה, ביקורת ופיקוח". חשוב מאוד שההקמה האטית והמבוקרת של הרשות הרביעית תאפשר לציבור ליצור מסורת של כיבוד הרשות על מוסדותיה ומפעיליה.

הסדרה מדינית של א"י המערבית

DANIEL ASSA                            

Israel. Givatayim, 90 Shenkin Menahem St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999 

Fax. 972 -3- 9628663

Israel. Givatayim: January 21, 2018

 

מבוא:

אין ספק בלבי, שהתכנית המוצעת להלן תעורר התנגדות מצדם של כמעט כל המעורבים בסכסוך הישראלי – פלסטיני. תכנית זו אינה בבחינת "ראה וקדש" ושינויים, שכוונתם טובה יתקבלו ברצון. מטרתה העיקרית היא לעורר כיווני מחשבה חדשים, "חשיבה מחוץ מהקופסא" כאמור במקומותינו. הרעיון שעומד מאחורי התוכנית אינו חדש – יש להפריד בין הנצים לפחות עד שיתחלף דור המדבר ויקום דור חדש שאינו שטוף שנאה לאחר. חובתם של שני העמים להכיר בכך שנאמנות כפולה, ללאום שלך מצד אחד ולמדינה בה אתה יושב מצד שני, היא בעייתית ומהווה מקור בלתי נדלה להתנגשויות פיזיות, כלכליות ותרבותיות בין העמים. הצלחת התכנית, וחשוב מכך השכנת שלום בר-קיימא בחלק זה של המזרח התיכון מחייבת רצון כן ועמוק של בני האדם המעורבים בסכסוך. ללא שאיפה אמיתית לשלום תוך ידיעה ברורה שהדבר כרוך בויתורים כואבים לכולם, ותוך התעלות מעל שיקולים דתיים ולאומניים קיצוניים, אין סיכוי לאף תכנית להצליח. היצמדות לאטימות רק תגזור עלינו על בנינו ובני בנינו היהודים לחיות על החרב לעולם ועד ועל המקבילים הערבים לחיות תחת שלטון זר וללא חזון בר ביצוע.

 

 

תכנית:

 

להלן קווי יסוד להסדרה מדינית של השטח הכלוא בין הים התיכון וחצי האי סיני במערב – הערבה, נהר הירדן  ורמת הגולן במזרח – הים האדום בדרום – והמדינות לבנון וסוריה בצפון:

 

  1. בשטח האמור תוקם, בנוסף למדינת ישראל, מדינת פלסטין.
  2. שתי המדינות יסכימו הסכמה מוחלטת שאינה ניתנת לשינוי לפיה תפורז לחלוטין מדינת פלסטין על כל חלקיה. בתמורה לכך ייחתם הסכם הגנה בין שתי המדינות, לפיו תערוב מדינת ישראל לעצמאותה של שכנתה, לשלמות גבולותיה ולביטחון תושביה מפני איומים מבחוץ. כחלק בלתי נפרד מהסכמה זו תינתן למדינת ישראל הזכות להציב צבא לאורך נהר הירדן בכלל ובמעברי הגבול עם ירדן בפרט.
  3. המדינות לא יהיו רשאיות לשנות על דעת עצמן בלבד סעיף כלשהו מההסכם שיושג. לשינוי בהסכם ייחשב גם הסכם עם צדדים שלישיים שיש בו כדי להשפיע על ההסכם שיושג בין שתי המדינות.
  1. הגדרות לעניין תכנית זו:

"מדינה דמוגרפית" – מדינה שבמוצהר ובהסכמה מהווה מקום מושבו של לאום מסוים. במדינת ישראל – הלאום היהודי. במדינת פלסטין – הלאום הפלסטיני.

"אוטונומיה" – יישוב בעל זהות דמוגרפית אחידה באופן מובהק, שנמצא רובו ככולו בתוך השטח של מדינה דמוגרפית שונה.

  1. הגבול בין שתי המדינות ייקבע בהסכם ביניהן ובהתחשב בעקרונות המנחים להלן:

א. התחשבות בגבול שהיה קיים בפועל בין מדינת ישראל לבין ממלכת ירדן ערב מלחמת ששת הימים.

ב. התחשבות מרבית ומכרעת והכרה בעובדת קיומם הנוכחי של יישובים בעלי זהות דמוגרפית אחידה באופן מובהק בכל השטח בין הירדן לים. שיקול זה הינו מהותי ביותר וישפיע על ההחלטות לגבי שיוכם המדיני והטריטוריאלי של יישובים שונים.

ג. התחשבות מרבית בצורך החיוני של המדינות לרצף טריטוריאלי במידת האפשר. אם כי ברור למשל שאין הדבר אפשרי למשל, בקשר בין רצועת עזה ליהודה ושומרון. במקרים מסוג זה יש להגיע להסכמות בדבר מעבר בטוח וחופשי לאנשים ותעבורה. רכבות ישירות וגשרים יהוו פתרון מועדף במקרים רבים.

ד. מקומות בהם ניתן להשיג רצף טריטוריאלי של יישובים בעלי זהות דמוגרפית אחידה כמו למשל מעלה אדומים ואריאל מצד אחד ואום אל פחם וכפר קאסם מצד שני, ישויכו למדינה הדמוגרפית בעלת אותה זהות.

ה. במקומות בהם לא ניתן לקיים רצף טריטוריאלי יוקמו "אוטונומיות". למשל: קריית ארבע, גושי יישובים קטנים בשטחי מדינת פלסטין שאינם גושי ההתיישבות הגדולים, נצרת, סכנין ועוד. התושבים באוטונומיות יהיו בעלי תעודות זהות ודרכון של המדינה הדמוגרפית שלהם, וכן יהיו בעלי הזכות לבחור ולהיבחר בה. כפועל יוצא ממצב זה יינתנו למדינה הדמוגרפית זכויות וחובות נרחבות באזורים שהם לכאורה בתוך שטחה של מדינה דמוגרפית אחרת. למשל: הבטחה לגישה פיזית לנציגי המדינה הדמוגרפית. משטרה, שיפוט, חינוך, רישוי תחבורה, רישוי עסקים, מס הכנסה על בסיס "תושבות ו/או מקום העסק"  ולמעשה מדינה בתוך מדינה למעט זכות לצבא ולמעט הזכות להיות "עיר מקלט" לפושעים.

ו. ערים מעורבות כמו למשל עכו, יישארו משויכות למדינת ישראל.

  1. ירושלים שמחוץ לחומות תחולק בין שתי המדינות לפי אותם עקרונות של השתייכות לאומית שנמנו בסעיפים קודמים. יוסכם שזכותה של כל מדינה לקבוע היכן תהיה בירתה והיכן ישבו מוסדות השלטון שלה.
  2. ירושלים שבתוך החומות תחולק כך ש:

א. הרבעים היהודי, הארמני והנוצרי, הכותל המערבי ודרכי הגישה אליו, המנהרות, החפירות הארכיאולוגיות הישראליות בתוך ומחוץ לחומות, וכן רצועת קרקע ברוחב של כ 100 מטרים בתוך הר הבית שצמודה לחלקו העליון של הכותל המערבי לכל אורכו, כל אלה יכללו בשטחה של מדינת ישראל.

 ב. הרובע המוסלמי והר הבית למעט רצועת הקרקע שצמודה לכותל המערבי, יכללו בשטחה של המדינה הפלסטינית.

  1. שתי המדינות יפעלו, ע"י הקצאת משאבים ובאמצעות שינויים במערכי הלימוד של מוסדות החינוך שלהן, למען חינוך הדורות הבאים לשאיפה לדו קיום בשלום ולמען הורדת מפלס השנאה בין העמים.
  2. כל התהליך כולו ילווה ע"י משקיפים מטעם שתי המעצמות הגדולות והאיחוד האירופי.
  3. ייקבע פרק זמן סביר שלאחריו יבחן מימוש ההסכם. לאחר תום תקופה מוגבלת זו ישוחררו כל האסירים הביטחוניים. יוכרז על ויתור תביעות הדדיות לפיצוי בגין רכוש ונזיקין מכל סוג שהוא של המדינות ותושביהן אחת מהשנייה. תבוטל סופית זכות השיבה ההדדית, כולל של פלסטינים לשטחן של שתי המדינות וכולל של יהודים לארצות ערב באשר הן.

 

 

מטרות וכלים

DANIEL ASSA                            

Israel. Givatayim, 90 Shenkin Menahem St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999 

Fax. 972 -3- 9628663

Israel. Givatayim: January 20, 2018

מטרת החיים עדיין נשגבת מבינתנו, אנשי המאה ה-21. לדעתם של מדענים שונים, מטרת החיים היא לשמור על קיומו של החומר הגנטי ולהעבירו הלאה לדורות הבאים. בין אם דעה זו מקובלת עלינו ובין אם לאו, הבה נניח לרגע שכך הדבר. מיד תתעורר השאלה: מהם הכלים העומדים לרשותנו לביצוע משימת החיים? תשובה אחת סבירה ביותר תהיה למשל, שרבייה היא כלי חשוב לביצוע משימה זו. עד עכשיו הגדרנו מטרה שהיא – קיום הגנום, וכלי לביצוע שהוא – רבייה. במקרה זה איש לא יעלה על דעתו לומר, שהרבייה היא מטרת החיים והקיום הוא הכלי לביצוע המטרה. ההיפוך בין סובב למסובב ברור מאוד.

אף על פי כן, מתעקשים אנשים רבים וחשובים במדינתנו הקטנה,  להגדיר את ה"שלום" כמטרה עליונה. בעבר הלא רחוק, אף הוגדר בצורה מעוות לחלוטין "תהליך השלום" כמטרת העם בישראל.

הצד השני של המפה הפוליטית בישראל אינו חף מפשע בעניין זה. הגדרת "שלמות הארץ" ו"שלמות האדמה" כמטרה המקדשת את האמצעים היא חטא זהה בחומרתו להגדרת ה"שלום" כמטרה.

עם ישראל חייב להגדיר לעצמו את מטרת קיומו. רק לאחר הגדרת המטרה, יוכל כל אחד לפי הבנתו לבחור את הכלים לביצוע המטרה, ואת סדר הקדימויות לשימוש בכלים. מובן שיכולתנו כפרטים לקבוע הן את המטרה והן את הכלים תתבטא בהצבעתנו בקלפי. הצבעה למען אותה הנהגה שתואיל בטובה להגדיר את מטרותיה, את הכלים לביצוע המטרות וסדרי הקדימויות שלה.

לדעתי, מטרת החיים של יצורים תבוניים היא "הקיום ההמשכי". קיום, כלומר החל מהקיום האישי, עבור דרך קיום משפחתי וקהילתי ועד לקיום הלאומי. כולל כל סוגי הקיום כולם:  גשמי, רוחני, חברתי, תרבותי ועוד. המשכי, כלומר העדפתנו הטבעית היא שימור דור ההמשך אפילו על חשבוננו אנו, זהו דחף יסודי ומובנה. ההמשכיות והנצחיות הם בעצם הרצון החזק ביותר של האדם והם המשפיעים החשובים ביותר על התנהגותו והתנהלותו.

מותר, ואף רצוי, שיהיו בינינו חילוקי דעות בדבר הכלים לביצוע המטרה וכן גם לגבי סדר הקדימויות בשימוש בכלים. יהיו שיעדיפו לוותר על שטחי ארץ, מתוך הערכה שהדבר יביא שלום, שהוא בעיניהם הכלי המועדף להשגת מטרת החיים. יהיו שיעדיפו את שמירת שלמות המולדת ככלי העדיף לביטחוננו, בשל הערכתם השלילית את הצד שכנגד. כל הדעות לגיטימיות בעיני, ודעתי האישית אינה רלוונטית כאן, כל זאת בתנאי אחד חשוב ומהותי. אסור לאף אחד להתבלבל ולהפוך את הכלים  למטרה כאילו ויש להם זכות  עמידה בפני עצמם. השימוש בכלים, צריך שיהא מושכל ומותר גם להחליף ולשנות כלים במהלך הזמן. המטרה לעומת זאת חייבת להישאר קבועה ולהאיר את דרכנו.