DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: October 29, 2025

מאמר זה מחליף מאמר קודם באותו עניין שפורסם בעבר

זמן

ההגדרה שלי לזמן היא:   זמן הוא מדידה של עיכוב.

זמן הוא מימד ביקום שמבטא את המידה שבה המרחב מעכב את תנועת החומר.

זמן נמדד באמצעות שימוש בשעון.

מאמר זה אינו עוסק במהות המרחב,  אך הוא מבוסס על שתי הנחות חשובות לגבי תכונותיו. האחת היא היותו של המרחב עשוי מסוג של חומר (מהות חומר זה אינה ידועה, אקרא לו בהמשך "גופי-מרחב"). ההנחה השנייה היא היותו של המרחב בדיד (בלתי רציף). בדידות המרחב החומרי, פותרת את פרדוקס אכילס והצב. הפרדוקס טוען שאכילס המיתולוגי, המהיר בבני האנוש, לא יוכל לעולם להשיג צב שהתחיל מרוץ מעט לפניו, מכיוון שתמיד יצטרך אכילס לעבור את מחצית המרחק ואת מחצית הזמן בינו לבין הצב, בתהליך חוזר ואינסופי. עובדת היות המרחב-הזמן בדיד גורמת למרווח בין אכילס לצב להיות סופי, ובכך מאפשרת לאכילס להשיג את הצב.

על מנת שייווצר זמן, צריך שיתוף של שני מרכיבים:  חומר בתנועה וגופי-מרחב שמעכבים את תנועת החומר. תורת היחסות של אלברט איינשטיין קובעת שזמן הוא סובייקטיבי, כלומר, ערכו הנמדד תלוי בצופה בחומר-בתנועה (כולל בצופה שנמצא בתוך החומר-הנע). להלן אתייחס לזמן הנמדד על ידנו כצופים בארבעה מקרים מתוך רבים אפשריים:

1. זמן יקום. – המרחב עצמו מתפשט, כנראה בתוך ריק קדמון שאת מהותו איננו יודעים. במקרה כזה, המרחב עצמו מהווה מקבילה לחומרים-בתנועה (לפי הגדרתי את הזמן), ומכיוון שהוא מלכתחילה גם הגורם המעכב ביצירת הזמן, הרי שזמן (לפי הגדרתי) איננו מתקיים. מסקנתי היא שאיננו יכולים למדוד את גילו של היקום, שכולל מרחב בתוכו, במונחי הזמן הרגילים בהם אנחנו משתמשים (שנים, ימים, שעות וכו').

• זמן קוסמי. – היקום הידוע לנו מורכב מחומרים נראים ושאינם נראים – גלקסיות, כוכבים, חומר אפל ועוד. כל אחד מאלה, ביחד ולחוד, מעוכבים בתנועתם על ידי המרחב, ולכן יש להם זמן משלהם בנפרד. אכנה את הזמן של תנועת כולם יחד במרחב – "זמן קוסמי". זמן זה, כפי שנצפה על ידנו, מייצג את גילו של החומר ביקום (ללא המרחב), במונחי הזמן המקובלים. לדעתי, הזמן הקוסמי עצמו משתנה ככל שהיקום מתבגר. הסיבה לכך היא, שבשל המבנה הגיאומטרי הכדורי של התפשטות המרחב (שמקורו במפץ הגדול), צפיפותם של גופי-המרחב הולכת ופוחתת ככל שמתקדמת התפשטות החומר, ולכן גם פוחתת מידת העיכוב של החומר על ידי המרחב. כתוצאה מכך, מהירות התנועה של התפשטות החומר במרחב עולה. לתופעה זו יש השפעה מהותית על מדידת גילו של היקום.

• זמן ארצי. – זהו הזמן שלפיו מכוונים השעונים על כדור הארץ. הזמן הארצי שלנו נוצר מעיכוב תנועת כדור הארץ על ידי המרחב, זאת בנוסף להשפעה המהותית של הזמן הקוסמי.

• זמן פרטי. – זהו הזמן שחווה כל אחד ואחד מאיתנו בנפרד. הזמן הפרטי דומה לזמן הארצי ובנוסף הוא מושפע גם משני גורמים נוספים, כפי שנקבע בתורת היחסות –מהירות התנועה שלנו ביחס לסביבה, ועוצמת הכבידה במקום הימצאותנו. הזמן הזה הוא זה שגורם לנו כבני אדם את תחושת הזמן, וגם משפיע על תהליך ההזדקנות של כל החיים באשר הם, זואולוגיים או בוטניים.

יש להבחין בין זמן שחלף (להלן – "זמן"), שמבטא את מידת עיכוב תנועת החומר על ידי המרחב, לבין עיתוי, שהוא מקום על ציר התנועה של החומר במרחב-זמן. חומרים שונים חווים עוצמות עיכוב שונות (להלן– "מנות-עיכוב") במפגשם עם גופי-המרחב. ההבדלים במנות-העיכוב בין חומרים שונים נובעים מתכונותיהם השונות כמו גודל, צפיפות או מבנה גיאומטרי.

זמן הוא למעשה מדידה על ידי שעון של כמות מנות-העיכוב שהשפיעו על החומר במהלך תנועתו. ההגדרה של מנת-עיכוב אחת תהא לכן: שיעורו של העיכוב המינימלי האפשרי, שבו גופי-המרחב מעכבים את תנועתה של יחידת חומר כלשהי ביקום. מנת-עיכוב אחת היא זו שיוצרת את יחידת הזמן המינימלית ביקום שהיא  זמן פלאנק שגודלה שווה ל 10 בחזקת מינוס 43 שניות. מכיוון שלדעתי הזמן נוצר בשל עיכוב של תנועת חומר על ידי גופי-המרחב שהם כשלעצמם בדידים, גם הזמן עצמו בדיד.

עיתוי הוא מקומו של החומר-הנע בזמן (שעה מסוימת, דקה מסוימת). מיקום זה זהה למיקומו במרחב. כאשר חומרים בתנועה נמצאים בין גופי-מרחב  ומחוץ למגע אתם, זמן איננו נמדד.

מדידה כמותית בלבד של זמן על ידי תקתוק שעון תיתן תוצאה סקאלרית, כלומר חסרת כיוון. כאמור, זמן הוא תוצאה של תנועה, ומכיוון שלתנועה יש כיוון אזי גם לזמן יש כיוון. כיוון זה הוא במדויק הכיוון ההפוך לתנועת החומר במרחב. לכן, הזמן הוא וקטור, יש לו גודל וכיוון שמשתנים בהתאם לנסיבות. כאן המקום לציין שהמשוואה היחסותית שמתארת את מקומו של אירוע במארג הכולל של המרחב-זמן מציינת, שלא במקרה, את המיקום המרחבי של האירוע באמצעות סימנים מתמטיים חיוביים ואת המיקום הזמני של האירוע בסימן שלילי (כלומר הפוך לכיוון המרחבי).

להלן המשוואה שמתארת את מיקומם היחסי של אירועים במרחב-זמן:

dS) ² = (dX)² + (dY)² + (dZ)² – C² (dT)²)

כאשר: dS הוא הפרש קואורדינטות המקום בין שני מאורעות המתרחשים בשני מקומות שונים במרחב-זמן, C הוא מהירות האור, dT הוא הפרש הזמנים בין שני המאורעות ו – dX, dY, dZ   הם הפרשי הקואורדינטות המרחביות בין שני המקומות.

תורת היחסות מבוססת, בין היתר, על ההנחה לפיה המהירות המרבית המותרת והאפשרית ביקום היא מהירות האור בריק. לדעתי, קיימת בטבע גם תנועה בסיסית יותר שאינה ניתנת למדידה על ידי בני אנוש, זו תנועתו של חומר ביקום במהירות-מיידית (או לחילופין, מהירות-אינסופית). במילים אחרות, התנועה הבסיסית היא בעצם מעבר ממקום א' למקום ב' בלי שיעבור זמן כלשהו, מכיוון  שאין עיכוב של תנועת החומר על ידי גופי-מרחב. לדוגמה: אלקטרונים עוברים בין קליפות האנרגיה של האטום בלי שיעבור זמן במהלך הפעולה. פעולה זו נעשית במהירות-מיידית ללא מפגש עם גופי-מרחב, ולכן זמן לא נוצר ולא נמדד.

לדעתי כאמור, זמן הוא פונקציה של תנועת חומר מעוכב על ידי גופי-מרחב. כמות העיכוב (זמן שחלף) תלויה בארבעה גורמים:

1. מהירותו של החומר-בתנועה (מקורה בכוח שהופעל עליו מלכתחילה).

2. גודלה של מנת העיכוב המינימלית (המנה שיוצרת את זמן פלאנק).

3. מקדם העיכוב הספציפי של החומר  (פונקציה של תכונותיו – גודל, צורה וכדומה).

4. כמות וצפיפות של גופי-המרחב בהם יתקל החומר-הנע בתנועתו במהלך המדידה. 

בשל כל הסיבות שנמנו לעיל, יש לתקן את המשוואה שמתארת את היחס בין מהירות לבין זמן לבין מרחק על ידי הוספת מרכיבי העיכוב.

משוואת התנועה הבסיסית לגוף שנע בתנועה שוות מהירות היא S = V· T   כאשר S הוא המרחק המרחבי שעבר החומר-הנע, V הוא מהירותו הנמדדת ו T הוא הזמן הארצי שלו. לכך נוסיף משוואה שמתארת את הזמן כפונקציה של מנות-עיכוב T = M°· D· E   . כאשר – M° הוא גודלה של מנת העיכוב המינימלית ביקום, D הוא מקדם העיכוב הספציפי של החומר-הנע ו E הוא כמות גופי-המרחב שעיכבו את החומר-הנע במהלך מדידת תנועתו.

M° ו D הם מספרים קטנים מ 1, שכן הם מצמצמים את המרחק שעובר החומר במהלך המדידה.

המשוואה המאוחדת תיראה כך:    M°· D· E  V·   S = V· T =

                                        כאשר:     1  M° ≤        כאשר:  1  D ≤

כלומר: המרחק המרחבי שעובר חומר הוא פונקציה של מהירותו המרחבית, מוגבלת על ידי מכפלת מנת העיכוב המינימלית במקדם העיכוב הספציפי שלו, וכפונקציה של כמות גופי-המרחב בהם הוא נתקל בתנועתו במהלך המדידה.

במשוואה שפותחה לעיל, המרחק S, הגודל של מנת העיכוב המינימלית M° ומקדם העיכוב של החומר-הנע D, הם מספרים קבועים לענייננו. המספרים המשתנים הם המהירות V וכמות גופי-המרחב E  בהם יתקל החומר-הנע. הגברת המהירות V (ע"י כוח כלשהו) תגרום להפחתת כמות גופי-המרחב E בהם ייפגש החומר-הנע ותגרום בכך להאטת הזמן עד ל- 0 בפוטונים.

כאשר חומר בעל כמות גדולה של מסה נמצא במרחב הוא יוצר אתו יחסי גומלין (באמצעות שדה היגס), וגורם למרחב להתעקם לספירה מסביב למרכז המסה של החומר המסיבי (בראייתי שלי – מסדר מחדש את גופי-המרחב מסביב למרכז המסה של החומר המסיבי). בכך, כאמירתו של איינשטיין, החומר בעל הכמות הגדולה של מסה קובע למעשה לחומר-הנע את מסלול תנועתו (החומר-הנע עצמו אינו חייב להיות בעל מסה – למשל פוטונים של אור). ככל שהכבידה תהיה חזקה יותר, העיקום של המרחב יהיה קיצוני יותר, והחומר-הנע יטה יותר בתנועתו לכיוון מרכז המסה של החומר המסיבי. פעולה זו מקבילה למעשה להפעלת כוח, וזה כידוע גורם לתאוצת הגוף הנע ולהגברת מהירות תנועתו. מכאן חזרנו לפסקה הקודמת – ככל שהמהירות גבוהה יותר, או לחילופין הכבידה חזקה יותר כך גם מוגברת יותר האטת הזמן.

מקרה מיוחד וקיצוני הוא החור השחור. הכבידה בו כל כך חזקה עד שחומר בתנועה שנקלע לתוכו מגיע כמעט למהירות האור, ולכן זמן כמעט ואינו עובר בתוך החור השחור עצמו.

בדומה לנעשה בחור שחור (רק בעוצמות אדירות יותר), החומר באותו גוש קדמון (שהתפרץ כמפץ הגדול) היה נתון ללחצי אנרגיה כה עצומים עד שהתנועה בתוך הגוש הקדמון הייתה במהירות מידית. המרחב כגורם מעכב טרם נוצר ולכן הזמן טרם נוצר, וזו הסיבה לכך שלשאלה – מה היה לפני המפץ הגדול ? אין משמעות.

מיקומו ותנועתו של גוף במרחב-זמן מבוטאים על ידנו בשפת המתמטיקה במונחים של שילוב בין שני סוגי מימדים:

1. מימד מרחבי, שיש לו ציר אורך, ציר רוחב וציר עומק. למימד המרחבי יש מנת מידה מזערית, שנקבעת על פי גודלה של יחידת החומר הקטנה ביותר, כנראה בסדר גודל דומה לאורך פלאנק שהוא  1.62 מ' כפול 10 בחזקת מינוס 35. התנועה במרחב חופשית ובלתי מוגבלת לכל הכיוונים.

2. מימד זמני, שבו הצירים זהים לצירים של המימד המרחבי, רק כיוון התנועה בצירים תמיד הפוך לכיוון התנועה בצירים המרחביים. המימד הזמני מאפשר לקבוע את מיקומם היחסי של נקודות בזמן (עיתוי). למימד הזמני יש מנת מידה בדידה מזערית – זמן פלאנק שגודלה שווה ל 10 בחזקת מינוס 43 שניות. התנועה בזמן חופשית, ובלתי מוגבלת לכל הכיוונים.

אין לדעתי מניעה תיאורטית לכך, שכתוצאה מהשפעה חיצונית כלשהי על גלקסיית שביל החלב (או על מערכת השמש, או על כדור הארץ), היא תנוע במרחב לכיוון זוויתי כלשהו X ביחס לכיוון התנועה שלה כיום. במצב זה, העתיד שלנו יהיה בכיוון ומקום אחר מהחזוי כיום.

הבעיה מתעוררת בתנועה אל העבר, שיוצרת לכאורה תופעות פרדוקסאליות כמו פרדוקס הסבא והנכד. לדעתי, בגלל שתי סיבות, אין שום חשש מתנועה אל העבר שתאפשר לכאורה לשנות את העתיד:

• עקב התפשטות היקום ותנועת גופי-המרחב עצמם, אותם גופי-מרחב אליהם ניתן יהיה תיאורטית לחזור, כבר לא יהיו באותו מקום ולמעשה לא נוכל למצוא אותם.  
• אם יצור דמיוני קסום כלשהו, שירצה להגיע לעבר ולשנותו, יצליח באופן מופלא לאתר את מקומו במרחב-זמן של גוף-המרחב העברי שאותו הוא מחפש, הרי שהאירוע שקרה בו בעבר כבר איננו שם ולא ניתן יהיה לשנותו.

לסיכום, לדעתי חשוב לזכור כי התנועה בזמן אפשרית באופן עקרוני לכל כיוון, כולל שילובים זוויתיים של כיוונים והיא תלויה אך רק בכיוון התנועה של החומר במרחב. לכן התנועה מותרת גם בכיוון העבר – עבר הוא מקום במרחב-זמן בו התרחש אירוע. למעשה כל כיווני הזמן מותרים בתנועה , כפי שמתואר למשל  בספרו של חתן פרס נובל – ריצ'רד פיינמן, "אור וחומר". פיינמן מתיר תנועה לכל הכיוונים במדידת אפשרויות התנועה של פוטונים או אלקטרונים לצורך קביעת הסתברות דרכי פעולתם. למעשה אין קיום לשתי התורות הפיזיקאליות הגדולות – תורת היחסות ומכניקת הקוונטים  – אלמלא התירו תנועה אחורה בזמן במשוואותיהן. ההשערה שלי בדבר מהות הזמן, רק מסבירה מדוע לדעתי פיינמן צדק בגישתו.

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: October 29, 2025

מאמר זה מחליף מאמר קודם באותו עניין שפורסם בעבר

מידע וידע

מידע – ההגדרה שלי למידע (Information) היא: אוסף של אותות וסימנים ששמורים ביחידת חומר כלשהי. סימנים ואותות אלו ניתנים לקריאה והבנה על ידי יחידת החומר עצמה, וכן ניתנים  להעברה ליחידות חומר אחרות עמן נוצר מגע.

ידע – ההגדרה שלי לידע (Knowledge)   היא: היכולת של קבוצה כלשהי להשתמש בנתוני המידע ששמורים אצלה. נתוני מידע אלו ניתנים לקריאה, הבנה ותרגום למעשים על ידי הקבוצה.

העברת מידע – היא העברת האותות והסימנים של תמונת המצב של חומר שולח לחומר מקבל.  הפעולה נעשית על ידי שליח נושא מידע ש"קורא" את המידע מהשולח ומעביר אותו לנמען ל"קריאה". בדרך, השליח עצמו עובר שינויים במצבו ובכך משפר את טיב המידע הנמסר (למשל מרחק בין שני החומרים, השולח והמקבל). ההעברה של מידע בין יחידות חומר נעשית באמצעות מגע ישיר של השליח, בתחילה בינו לבין החומר השולח ובהמשך בינו לבין החומר המקבל. מידע מועבר משפיע על מצבו של החומר המקבל. בשל התלות בחומר לשם העברת מידע, מוגבלת מהירות פעולה זו למהירות האור.

כוח – ההגדרה שלי לכוח (Force)  היא: העברת מידע בין חומרים על ידי יצירת שדה כוח של נשאים.

נשאי כוח – הם חלקיקים (פוטונים, גרביטונים וכו' בהתאם לסוג הכוח) שנשלחו ממקור כוח, ממלאים נפח כלשהו במרחב ונושאים מידע שמועבר מהכוח השולח אל חומר שנקלע להשפעת שדה הכוח.

שדה כוח – הוא  אוסף של נשאי כוח שיצאו ממקור כוח, והם מסודרים במרחב בצורה גיאומטרית ספרית שלשכבות מעוקמות ששטח פניהן הולך וגדל, ממרכז הכוח כלפי חוץ.

עוצמת השדה – לאחר שסיפק בפולס מנה של נשאים, למקור של נשאי-הכוח אין יותר שליטה עליהם. מכאן, שבשל המבנה הכדורי של השדה, כמות נשאי הכוח בכל שכבה מעוקמת תהיה זהה לזו שבשכבות האחרות ורק המרחק בין הנשאים (הצפיפות) יהיה שונה. עוצמת השדה במקום מסוים במרחב-זמן  תיקבע על ידי כמות נשאי הכוח ליחידת נפח שמסביב לגוף הנקלע לשדה. הגדלת  המרחק ממרכז המקור תשפיע על הקטנת עוצמת השדה. צמצום המרחק ישפיע כמובן הפוך.

המדע מכיר בארבעה סוגי כוחות ובכמה נשאים שבאמצעותם הם משפיעים על אחרים: 

כוח כבידה – מופעל על ידי חומרים בעלי מסה שיוצרים שדה היגס ומשפיע באמצעות שימוש בגרביטונים (קיומם טרם התגלה פיזית) על המרחב-זמן.

כוח אלקטרומגנטי – מופעל על ידי חלקיקים בעלי מטען חשמלי כמו אלקטרונים ופרוטונים. יוצר שדות חשמליים ושדות מגנטיים ומשפיע, באמצעות שימוש בפוטונים על גופים בעלי מטען חשמלי או על חומרים בעלי יכולת מגנטית שנקלעו לשדות.

כוח גרעיני חזק – מופעל על ידי תת-חלקיקים בגרעין האטום (קווארקים). משפיע , באמצעות שימוש בגלואונים על לכידות גרעין האטום.

כוח גרעיני חלש – כמו הכוח הגרעיני החזק, מופעל על ידי תת-חלקיקים בגרעין האטום (קווארקים). משפיע, באמצעות שימוש בבוזוני  W+, W- ו Z על חלקיקי יסוד ומאפשר להם להפוך מחלקיק אחד לאחר תוך כדי החלפת תכונות.

חיים – מדענים ביולוגים מגדירים את מושג החיים, כחומר בעל מאפיינים ייחודיים (כאלה שמוגדרים על ידם) שמבדלים אותם מחומרים אחרים שחסרים את מרבית אותם מאפיינים. למעשה, ניתן להסיק מכך שהחיים הם חומר בעל ידע ומידע. החומר הזה הצליח במשך השנים לשמר אותם, להשתמש בהם, לפתח ולשפר אותם לצרכיו, וגם להעביר אותם הלאה לחומר אחר שהחיים משתתפים ביצירתו.

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: October 29, 2025

מאמר זה מחליף מאמר קודם באותו עניין שפורסם בעבר

אנרגיה

אנרגיה מוגדרת בויקיפדיה כ – " גודל פיזיקלי סקלרי שמציין את כמות העבודה היכולה להיעשות על ידי כוח". הגדרה נכונה ומדויקת לצרכים פיזיקליים מעשיים, אך אינה מסבירה את מהותה של האנרגיה ואת מקורה.

ההשערה שלי טוענת כי במהותה: אנרגיה היא תנועה של חומר.

(תנועה לענייננו, היא שינוי במצבו או במיקומו של חומר ביחס לאחר.  השינוי יכול שיהיה ביחס לחומר אחר, ביחס  למרחב-זמן, או ביחס לרכיבים שונים בתוך החומר עצמו). מקורה של האנרגיה ביקום הוא בהתפרצות המפץ הגדול, שפיזרה את כל החומר והמרחב שהיו מרוכזים בגוש עתיק יומין, לתוך ריק קדמוני. פעולה זו יצרה את היקום.

לדעתי, יש בטבע רק שני סוגים בסיסיים של אנרגיה:

1. אנרגיה קינטית שהיא סוג של אנרגיה שבה תנועת החומר היא במרחב-זמן. בשל התנועה אנו יכולים לזהות ולמדוד את השינוי במקומו של החומר במרחב-זמן. אנרגיה קינטיתמתקיימת בתופעות המתרחשות מחוץ לחומר עצמו. כמו למשל: תנועה של כדור שנבעט, או נפילה של חומר ממקום גבוה, או חום (שמקורו בתנועה של חלקיקים במרחב), או חשמל (שהוא תנועה של אלקטרונים לאורכו של מוליך). כל אלה הן תנועות של חומר במרחב-זמן כתוצאה מתנועה (אנרגיה) שהועברה לחומר-הנע ממקור חיצוני.
2. אנרגיה פנימית שהיא סוג של אנרגיה שבה התנועה מתרחשת בתוך חלקיקי החומר, ולכן אין שינוי במיקום של החומר במרחב-זמן. סוג זה של אנרגיה אצור בתוך החלקיקים של החומר, והוא בעיקרו אנרגיה בכוח. אנרגיה פנימית היא משתתפת פעילה ודומיננטית במתן תכונות לחומר (בנוסף להשפעתם של משתנים אחרים כמו גודל, צורה וצפיפות ועוד). אנרגיה פנימית קיימת למשל כתנועה גלית, הלוך ושוב במחזוריות קבועה לאורכו של חומר. או לחילופין, תנועה גלית בצורה מעגלית בסליל סגור. בנוסף לכך, סביר להניח שישנן גם צורות אחרות של אנרגיה פנימית. למשל, חייב להתקיים  סוג של אנרגיה פנימית שקובע את ממדי הספין וכיוונו. למשל, סוג של אנרגיה פנימית שקובע את מטענו החשמלי של חומר.

נהוג להגדיר סוגים שונים של אנרגיה כאילו הם סוגים שעומדים בפני עצמם, (אנרגיה חשמלית, אנרגיית חום ועוד). לדעתי, הם בעצם אותו סוג אנרגיה רק בלבוש שונה. כך למשל הסתבר שחום, שנחשב בעבר לסוג של אנרגיה בפני עצמו, מקורו בתנועה של חלקיקים. למעשה אנרגיה היא תנועה שנוצרה במפץ הגדול. יתרה מכך, למשוואת איינשטיין המפורסמת  M· C²=E , שמקורה בתורת היחסות הפרטית ניתנה פרשנות מרחיקת לכת לפיה אנרגיה מסוגלת להפוך לחומר, וחומר הוא מעין "אנרגיה קפואה". לדעתי, אין בנמצא הפיכות של חומר לתנועה (אנרגיה). מסה היא תכונה נרכשת של החומר שמקורה בשדה היגס והיא סוג של אנרגיה פנימית ואיננה סוג של חומר בפני עצמה. לכן משוואת איינשטיין היא נכונה לחלוטין, אך היא מתארת הפיכות בין סוגים שונים של אנרגיה, אך אינה מתארת  הפיכות בין חומר לאנרגיה.

את המעבר מסוג אחד של אנרגיה לסוג אחר ניתן לבטא מתמטית ע"י נוסחת המרה, שבה צד אחד של המשוואה מייצג סוג אחד של אנרגיה והצד השני מייצג סוג אחר של אנרגיה בנוסף למקדם המרה. לדוגמה: המשוואה שהוזכרה לעיל,   M· C²=E   מתארת את ההמרה של מסה M (האנרגיה שאצורה בחלקיקים תת אטומיים בצורת מסה) לאנרגיה E (אנרגיות קינטיות ופנימיות) כשריבוע מהירות האור בריק C² משמש כמקדם המרה.

 לדעתי, אנרגיה קינטית שתפעל על חלקיק מסוג כלשהו עשויה לשנות את אחד או יותר מסוגי האנרגיה הפנימית של אותו חלקיק (על ידי המרת אנרגיות) ובכך תגרום לחלקיק להיהפך לחלקיק מסוג אחר.          

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: October 29, 2025

This article replaces a previous article on the same subject that was previously published

TIME

My Definition of Time is: Time is a measurement of delay.

Time is a dimension in the Universe that expresses the degree to which the Space delays the movement of the Matter.

Time is measured by using a clock.                                                 

This article does not deal with the essence of Space, but it is based on two important assumptions regarding its properties. One is that Space is made of kind of substance (the essence of this substance is unknown, I will further call it "Space-objects"). The second assumption is that Space is discrete (non-continuous). The discreteness the of material Space explains the Achilles and the Turtle paradox. The paradox claims that the mythical Achilles, the fastest of humans, will never be able to catch up with a turtle that started a race a little before him, because Achilles will always have to pass half the distance and half the time between him and the turtle, in a repetitive and endless process. The fact that Space-Time is discrete causes the Space between Achilles and the turtle to be finite, thus allowing Achilles to get the turtle.

In order to create Time, two components must be involved: Matter in motion and Space-objects that delay Matters movement. Albert Einstein’s theory of Relativity states that Time is subjective, that is, its measured value depends on the observer looking at the Moving-Matter (including observer who is inside the Moving-Matter). Below, I will refer to Time measured by us as observers in four out of many possible cases:

1. Universe Time. – Space itself expands, apparently within a primordial void whose essence we do not know. In such a case, Space itself is parallel to Moving-Matter (according to my definition of Time), and since it is also the delaying factor in the creation of Time in the first place, Time (according to my definition) does not exist. My conclusion is this that we cannot measure the age of the Universe, that includes Space inside, in the ordinary Time terms that we use (years, days, hours, etc.).

2. Cosmic Time. – The known Universe is composed of visible and invisible Matter – galaxies, stars, dark Matter, and more. Each one of these, together and separately, are delayed in their movement by the Space, and therefore they have their own Time separately. I will call the Time of their collective movement in Space – "Cosmic Time". This Time, as observed by us, represents the age of Matter in the Universe (excluding Space), in terms of conventional Time. In my opinion, Cosmic Time itself changes as the Universe ages. The reason for this is, that due to the spherical geometric structure of the expansion of Space (which originated in the Big Bang), the density of Space-objects decreases as Matter expands progresses, and therefore the degree of Matter's delay by Space decreases. As a result, the speed of the expansion of Matter increases. This phenomenon has a significant impact on measurement of the age of the Universe.

3. Earthly Time. – This is the Time according to which the clocks are set on Earth. Our Earthly Time is created by the delay of Earth's motion by Space, in addition to the essential influenced of the Cosmic Time.

4. Private Time. – This is the Time that each and every one of us experiences separately. Private Time is similar to Earthly Time and in addition, it is also influenced by two other factors, as determined in the theory of Relativity – the speed of our movement in relation to the environment, and the strength of Gravity in our location. It is this Time that gives us as humans the sense of Time, and also influences the aging process of all life, whether zoological or botanical.

A distinction must be made between elapsed Time (hereinafter – "Time"), which expresses the degree to which the movement of Matter is delayed by Space, and Timing, which is a location on the axis of motion of Matter in Space-Time. Different substances experience different degrees of delay (hereinafter – Delay-portions) when interacting with Space-objects. The differences in Delay-portions between different materials are due to their different properties such as size, density, or geometric structure.

Time is actually a measurement by clock of the number of Delay-portions that has affected the Matter during its motion. The definition of a single Delay-portion would be therefor: the rate of the minimum possible delay, by which Space-objects effects on a unit of Matter in the Universe. One Delay-portion is the one that creates the smallest unit of Time in the Universe which is Planck Time, approximately that is equal to 10 to the power of minus 43 seconds. Since in my opinion Time arises from the delay of Matter by discrete Space-objects, Time itself is also discrete.

Timing is the place of the Moving-Matter in Time (a specific hour, a specific minute), which is identical to its location in Space. When Matter moves between Space-objects but out of contact with them, Time is not measured

A mere quantitative measurement of Time by ticking a clock will give a scalar result, meaning directionless. As mentioned, Time is the result of motion, and motion has a direction, Time also has a direction. This direction is precisely the opposite direction to the motion of Matter in Space. Therefore, Time is a vector, it has a magnitude and direction that changes according to the circumstances. It should be noted here that the relativistic equation that describes the place of an event in the overall fabric of Space-Time denotes, not coincidentally, the spatial position of the event by means of positive mathematical signs and the Time location of the event in a negative sign (meaning., in the opposite direction of Space). 

The following is the equation that describes the relative location of events in Space-Time:

(dS) ² = (dX)² + (dY)² + (dZ)² – C² (dT)²

Where: dS is the difference in Space-Time coordinates between two events that occur in two different places in Space-Time, C is the speed of Light, dT is the Time difference between the events, and dX, dY, dZ are the spatial coordinate difference between the two places.

The theory of Relativity is based, among other things, on the assumption that the maximum permissible and possible speed in the Universe is the speed of Light in a vacuum. In my opinion, Nature has a more fundamental motion that cannot be measured by humans, which is the movement of Matter in the Universe at an Instantaneous speed (or alternatively, infinite speed). In other words, the basic movement is actually a transition from place A to place B without any Time elapsing, because there is no delay in the movement of Matter by the Space-objects. For example: Electrons pass between the Energy shells of an Atom without any Time elapsing during the operation. this action is done at an instantaneous speed without encountering Space-objects, and therefore Time is neither created nor measured.

In my opinion as mentioned, Time is a function of a movement of Matter delayed by Space-objects. The amount of delay (elapsed Time) depends on four factors:

1. The velocity of the Matter in motion (originating from the force exerted on it in the first place).

2. The magnitude of the minimum Delay-portion (the portion that creates the Plank Time).

3. The specific Delay-coefficient of the Matter (a function of its properties – size, shape etc.).

4. The quantity and density of the Space-objects that the Moving-Matter will encounter in its movement during the measurement.

For all the reasons listed above, the equation that describes relationship between Speed, Time and Distance should be corrected by adding the delay components.

The basic equation of motion for an object moving in equal velocity motion is S = V· T where S is the spatial distance passed by the Moving-Matter, V is its measured velocity and T is its Earthly Time. To this we add an equation that describes Time as a function of Delay-portions T = M°· D· E. where M° is the magnitude of the minimum Delay-portion in the Universe, D is the specific Delay-coefficient of the Moving-Matter and E is the number of Space-objects that have delayed the Moving-Matter during the measurement of its motion.

M° and D are numbers smaller than 1, since they reduce the distance passed by the Moving-Matter during the measurement.

The unified equation would look like this:   S = V· T = V· M°· D· E

 Where: M° ≤      1 Where:  D ≤ 1

In other words, the spatial distance passed by a substance is a function of its spatial velocity, limited by the multiplication of the minimum Delay-portion in its specific Delay-coefficient, and as a function of the number of Space-objects it encounters in its motion during the measurement.

In the equation developed above, the spatial distance S, the size of the minimum    Delay-portion M° and the Delay-coefficient of the Moving-Matter is D, are a given number and constant for our purpose. The variable numbers are, velocity V and the number of Space-objects E encountered by the Moving-Matter. Increasing the velocity V (by any Force) will reduce the number of Space-objects E which the Moving-Matter will meet, thereby slowing down Time up to 0 in the photons

When a Matter with a large amount of Mass is in Space, it interacts with it (using the Higgs field), causing Space to bend to a sphere around the center of Mass of the Massive Matter (in my view – it rearranges the Space-objects around the center of Mass of the Massive Matter). Thus, as Einstein said, Matter with a large amount of Mass actually determined the path of motion for Moving-Matter (the Moving-Matter itself does not have to have Mass —for example photons of Light). The stronger the Gravity, the more extreme the curvature of Space will be, and the more Moving-Matter will move toward the center of Mass of the Massive Matter. This action is actually parallel to the application of force, and this causes the acceleration of the Moving-object and increases the speed of its movement. From here we returned to the previous paragraph – the higher the speed, or alternatively, the stronger the Gravity, the greater the slowdown of Time. 

A special and extreme case is the Black-hole. Its Gravity is so strong that a Matter in motion that gets caught in it reaches almost the speed of Light, so Time hardly elapses inside the Black-hole itself.

Similar to what happens in a Black-hole (only with greater intensities), the Matter in that primordial block (which erupted as the Big Bang) was subjected to such enormous Energy pressures that the movement within the primordial Mass was in Instantaneous-velocity. Space as a delaying factor has not yet been created, and therefore Time has not yet been created, and this is why the question– what was before the Big Bang? is meaningless.

The position and movement of an object in Space-Time are expressed in the language of mathematics in terms of a combination of two types of dimensions:

1. A spatial dimension, which has a longitudinal axis, a lateral axis and a depth axis. The spatial dimension has a minimum measuring dose, which is determined by the size of the smallest unit of Matter, probably of a similar magnitude along Planck's length, which is 1.62 m multiplied by 10 to the power of minus 35. Movement in the Space is free and unlimited in all directions.

2.A temporal dimension, in which the axes are identical to the axes of the spatial dimension, only the direction of movement in the axes is always opposite to the direction of movement in the spatial axes. The temporal dimension makes it possible to determine the relative position of points in Time (Timing). The temporal dimension has a minimum measuring dose – a Planck Time that is equal to 10 to the power of minus 43 seconds. The movement in Time is free, and unlimited in all directions.

In my opinion, there is no theoretical prevention that as a result of any external influence on the Milky Way Galaxy (or on the Solar System, or on Earth), it will move in Space in any angular direction X in relation to the direction of its spatial motion today. In this situation, our future will be in a different direction and place than is currently predicted today.

The problem arises in the movement to the past, which allegedly creates paradoxical phenomena such as the grandfather and grandson paradox. In my opinion, for two reasons, there is no fear of moving into the past which would supposedly allow us to change the future:

A: Due to the expansion of the Universe and the movement of the Space-objects themselves, those Space-objects to which it would theoretically be possible to return to, will no longer be in the same place, and in fact we will not be able to find them.

B: If some magical imaginary creature, who wants to reach the past and change it, succeeds miraculously in locating the place in the past of a Space-object is seeking, then the event that happened in it at the past is no longer there and cannot be changed.

In conclusion: in my opinion it is important to remember that the movement in Time is possible in principle in any direction, including angular combinations of directions, and it depends only on the direction of movement of Matter in Space. Therefore, movement is also permitted in the direction of the past – a past is a place in Space-Time where an event took place. In fact, Matter is allowed to move in all directions of Time, as described for example, in the book by Nobel price winer – Richard Feynman, "Light and Matter". Feynman permits motion in all directions when measuring the possibilities of motion of Photons or Electrons in order to determine the probability of their modes of action. In fact, the two great physical theories – the theory of Relativity and the Quantum mechanics – would not exist if they did not permit backward movement in Time in their equations. My hypothesis about the essence of Time, only explains why I think Feynman was right in his approach.

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: Wednesday, October 29, 2025

This article replaces a previous article on the same subject that was previously published

Information and Knowledge

Information – My definition of Information is: a collection of signs and signals that are saved in any unit of Matter. These signs and signals are capable to being read and understood by the unit of Matter itself and are capable to being transfer to other units of Matter which has been in contact.

Knowledge – My definition of Knowledge is: the ability of any group to use the data Information that are kept by the group.

These data Information are capable to being read, understood and translated to acts by the group itself and by other groups with whom a contact has been made.

Transfer of Information – is a transfer of the signals and signs of the snapshot of a sending Matter to a receiving Matter. The action is performed by a messenger carrying Information who "reads" the Information from the sender and transmits it to the receiver for "reading". Along the way, the messenger itself undergoes changes in its situation and thus improves the quality of the Information provided (e.g., distance between the two matirials, the sender and the receiver). The transfer of Information between units of Matter is done by means of direct contact ofthe messenger, first between it and the sending Matter and later between it and the receiving Matter. Information transmitted affects the situation of the receiving Matter. Because of the dependence in Matter for transferring information, the velocity of this action is limited to the speed of light.

Force – My definition of Force is: a transfer of Information between matirials by creating a Force field of carriers.     

Force carriers – are particles (photons, gravitons and so, according to the type of the Force) that were sent from a source of Force, fills some volume in Space and carries Information that was sent from the sender Force to material that was caught in the influence of the Force field.

Force field – is a collection of Force carriersthat have come out of the source of the Force, and are arranged in Space in a spherical geometric form of curved layers whose surface area is increasing, from the center of the Force and out.

Strength of the Field – After supplying by pulse a dose of carriers, the source of the Force carriers no longer has control over them. Therefore, due to the spherical structure of the field, the number of carriers in each curved layer will be the same as in the other layers, and only the distance between the carriers (density) will be different. The strength of the field in a particular place in Space-Time will be determined by the number of Force carriers per unit of volume around the body that was caught in the field. An increase of the distance from the center of the source will affect the reduction of field's strength. A reduction in the distance will, of course, have the opposite effect.

Science recognizes four types of Forces and of some carriers through which they influence on others: 

Gravity Force – activated by matirials with mass that creates Higgs field and affects by using gravitons (their existence has not yet been physically discovered) Space-Time.

Electromagnetic Force – activated by electrically charged particles like Electrons and Protons. Creates electric and magnetic fields and affects, by using Photons, electrically charged bodies or matirials with magnetic abilities that were caught in the Electro-magnetic field.

Strong nuclear Force – activated by sub particles in the atomic nucleus (Quarks). Affects, by using Gluons, the cohesion of the atomic nucleus.

Weak nuclear Force – like the strong nuclear Force it is activated by sub particles in the atomic nucleus (Quarks). Affects, by using W+, W- and Z bosons, elementary particles and allows them to invert from one particle to another While substituting features.

Life – Biological Scientists define the concept of Life, as a Matter with special characteristics (defined by them) that segregate them from another Matter lacking the majority of those characteristics. Actually, one can conclude that Life is Matter with Information and knowledge. This Matter succeeded thru the years, to preserve them, to use them, to develop and improve them for its own needs, and also to transfer them further on to another Matter, which life participates in its creation. 

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: October 29, 2025

This article replaces a previous article on the same subject that was previously published

Energy
Energy is defined in Wikipedia as: "A scalar physical magnitude that indicates the amount of work that can be done by force". A correct and accurate definition for practical physics needs, but does not explain the essence of Energy and its source.

My hypothesis claims that in essence: Energy is motion of Matter. 

(Motion, for our purpose, is a change in the state or location of Matter relative to another. The change can be, in relation to other Matter, in relation to Space-Time, or in relation to different components within the Matter itself.) The source of Energy in the Universe is the outburst of the Big Bang, which scattered all the Matter and Space that was concentrated in an ancient primordial lump into a primordial void. This action created the Universe. 

In my opinion, there are only two basic types of Energy in Nature:

Kinetic Energy which is a type of Energy whe¹re the motion of Matter is in Space-Time. Due to the motion, we can identify and measure the change in the Matter’s position in Space-Time. Kinetic Energy exists in phenomena that occurs outside of the Matter itself. For example: the motion of a ball that has been kicked, or the fall of Matter from a high place, or Heat (Originating from movement of particles in Space), or electricity (which is the movement of Electrons along the length of a conductor). All of these are motions of Matter in Space-Time as a result of motion (Energy) transferred to the Moving-Matter from an external source.

Internal Energy which is a type of Energy in which motion occurs within the particles of the Matter, so there is no change in the Matter’s position in Space-Time. This type of Energy is stored within the particles of Matter and is essentially potential Energy. Internal Energy is an active and dominant participant in giving properties to Matter (in addition to other variables like size, shape, density and more.). Internal Energy exists, for example, as wave motion back and forth in a constant cycle along the length of Matter. or alternatively, a circular wavy movement in a closed coil. In addition to this, it is likely that there are other forms of Internal Energy as well. For example, there must be some type of Internal Energy that determines the magnitude and direction of Spin, or some type of Internal Energy that determines the Electric charge of a particle.

It is customary to define various types of Energy as if they are types that stand on their own (like Electrical Energy, Heat Energy, etc.). In my opinion, they are actually the same type of Energy but in different forms. For example, it turned out that Heat, which was once considered a type of Energy in itself, originated from the movement of particles. In fact, Energy is a motion created by the Big Bang. Moreover, Einstein’s famous equation    E=M· C², which originated in the theory of Special Relativity, has been given a far-reaching interpretation according to which Energy is capable of becoming Matter, and Matter is a kind of “frozen Energy”. In my opinion, there is no transformability of Matter into motion (Energy). Mass is an acquired property of Matter, that originates in the Higgs field, and is not a type of Mattering itself. Therefore, Einstein’s equation is absolutely correct, but it describes conversion between different forms of Energy, not between Matter and Energy.

The transformation from one type of Energy to another type can be expressed mathematically by a conversion formula, in which one side of the equation represent one type of Energy, and the other side represents another type of energy, plus a conversion factor. For example: the equation mentioned above, E=M· C², describes the conversion of Mass M (the Energy stored in subatomic particles in form of Mass) into Energy E (kinetic and Internal Energies), with the square of the speed of light in vacuum C² serving as the conversion factor.

In my opinion, kinetic Energy acting on a particle of some type may change one or more of the Internal Energy types of that particle (by converting Energies) and thus cause the particle to become a different type of particle.

מצורפת להלן בקשתי לאיחודם של תנועות המחאה וקריאה לפעולה שונה על מנת להחליף את ממשלת ישראל.

                                                                                                   ישראל, גבעתיים: ‏ 3 באוגוסט 2025

קול קורא למנהיגי המחאות

עם כל רצוני העז לראות את בנינו ובנותינו בבית, כאן ועכשיו וללא דיחוי, המציאות הפוליטית כופה עלינו לשנות את סדרי העדיפות של פעולות המחאה. אין צורך להסביר תחת איזו מפלצת שלטונית אנו חיים, ומולה עומדת אופוזיציה עלובה ואימפוטנטית. מחאות המונים, במיוחד כשהן מפולגות ומפוצלות במטרותיהן ובדחפיהן (כל יומיים בממוצע מתראיין/נת בטלוויזיה מקים/מה ומנהיג/ה של תנועת מחאה חדשה), אינן משיגות את מטרותיהן – החזרת חטופים? הגנה מפני הפיכה משטרית? הגנה על שלטון החוק? מניעת חוק השתמטות? הפלת משטר מושחת מהיסוד ובעל קוד מוסרי מעוות? נגד מי מפגינים קודם ובאיזו ככר?

לדעתי, על כל מנהיגי התנועות להתעלות ולהתאחד תחת ניהול משותף ומוסכם.

המטרה צריכה להיות אחת – לא חטופים, לא בחירות, לא חוק גיוס, לא הפיכה משטרית, לא ועדת חקירה ממלכתית – רק הפלת המשטר והעומד בראשותו בצורה דמוקרטית ומכובדת.  נכון שלדרך הפעולה המוצעת בהמשך יש בטווח הקצר, עלות כלכלית ונפשית כבדה, אך זו חיונית לצערי להשגת המטרות לעיל שנדחקות זמנית לימים אחרים. הערה חשובה לעניין המטרות – אם ובדרך נס ישובו החטופים הביתה, נתמוך בכך כולנו, ברצון רב וללא היסוס.

האמצעים שינקטו להשגת המטרה הם לדעתי:

• הפסקת כל פעולות המחאה בכיכרות ובעולם הגדול. הן אינן משיגות את המטרה.
• הפסקת כל פעילות התמיכה במשק, במקום שבו המדינה אינה מתפקדת.
• שיתוק כמעט הרמטי של המשק, ללא הגבלת זמן, יביא להפלת משטר הרשע ובעקבותיו השגת כל המטרות שמניתי לעיל.
• יש לגייס, ומהר, את מרבית הראשים הכלכליים של המשק למשימה זו. התעשייה, המסחר, הבניין, החינוך והשירותים לציבור ייסגרו ללא הגבלת זמן. אם ניתן לגייס את השלטון המקומי ולו בחלקו לפעולה, מה טוב. מובן מאליו, שמלכתחילה יוחרגו שירותי ביטחון במלואם ושירותי בריאות יעברו למתכונת שבת.

בכבוד רב

דניאל אסא

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: September 29, 2023

The Universe: Chapter 5 – Information

Essence

Information – is a collection of signals that creates snapshot of the situation of a unit of Matter.

Situation – various kinds of Energies, geometric structure, location and distance inSpace-Time, direction of Motion, etc.

Transfer of information – is a transfer of the signals of a snapshot of Sending-Matter to a Receiving-Matter. The action is performed by a Messenger Carrier-Information who "reads" the information from the sender and transmits it to the receiver for "reading". Along the way, it by itself undergoes changes in its own situation and thus improves the quality of the information provided (e.g., distance).

The transfer of information between units of Matter is done by means of direct contact ofthe messenger, first between it and the Sending-Matter and later between it and the Receiving-Matter. In these encounters, Energies of various kinds are transferred to and from the messenger. These Energies do not have to be exactly of the same type, at the sender, receiver or courier. Converting Energies in the process is strictly permissible. The whole process must comply with the law of conservation of Energy.

The information transmitted affects the situation of the Receiving-Matter (situation – as mentioned above in the definition of Information-Energy, geometry, etc.).

Velocity limitation –Because of depending in Matter for transferring Information, the velocity of this action is limited to the speed of Light.

Information transfer in nature – Forces

Force – is a transfer of Information by creating a force-field.     

Science recognizes four types of forces and some carriers through which they influence: 

Gravity force – activated by bodies with mass. Affects Space-Time with gravitons (their existence has not yet been physically discovered).

Electromagnetic force – is exerted by electrically charged particles – electrons and protons. Affects electrically charged bodies caught in the Electro-magnetic field by photons.

Strong nuclear force – is exerted by sub particles in the atomic nucleus – Quarks. Affects the cohesion of the atomic nucleus through gluons.

Weak nuclear force – like the strong nuclear force it is exerted by sub particles in the atomic nucleus – Quarks. Affects elementary particles using W+, W- and Z bosons and allows them to Invert from one particle to another by substituting features.

A steadily use of force (Continuous operation of a field) by a Sending-Matter will cause acceleration of the Receiving-Matter.

Information transfer structure in nature – fields

A force-carrier – is a particle that fills some volume in Space (photon, graviton) and due to the shape of its wave motion it occupies additional volume in Space.

A force-field – is a collection of Force-Carriersthat usually originated from a common source, and are usually arranged in Space in a spherical geometric form of curved layers whose surface area is increasing.

Strength of the Field – After supplying a pulse with a dose of carriers, the source of the force-carriers no longer has control over them. Therefore, due to the spherical structure of the field, the number of carriers in each curved layer will be the same as in the other layers, and only the distance between the carriers (density) will be different. The strength of the field in a particular place in Space-Time will be determined by the number of Force-Carriers per unit volume around the body caught in the field. An increase in the distance from the center of the source will affect the reduction of field's strength. A decrease in distance will, of course, have the opposite effect

Life

The biologists (people that their skill is the theory of Life) define Life, as a Matter with characteristics (defined by them) that segregate them from another Matter lacking the majority of those characteristics.

Actually, one can conclude that Life is Matter with Information. This Matter succeeded thru the years, to preserve the information, to use it, to develop and improve it for its own needs, and also to transfer it further on to another Matter, which it participates in its creation. 

In summary of my series articles on the Universe:

See how Matter with Energy wandering around in Space,created during Time such a wonderful thing – Us.

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: September 28, 2023

היקום:  פרק 5 – מידע

מהות

מידע – הוא אוסף של אותות שיוצר תמונת מצב של יחידת חומר

מצב – סוגים שונים של אנרגיות, מבנה גיאומטרי, מיקום ומרחק במרחב-זמן, כיוון תנועה, ועוד.

העברת מידע – היא העברת האותות של תמונת המצב של חומר-שולח  לחומר-מקבל.  הפעולה נעשית על ידי שליח נושא-מידע ש"קורא" את המידע מהשולח ומעביר אותו לנמען ל"קריאה". בדרך, עובר בעצמו שינויים במצבו שלו ובכך משפר את טיב המידע הנמסר (למשל מרחק).

העברת מידע בין יחידות חומר נעשית באמצעות מגע ישיר של השליח, בתחילה בינו לבין החומר-השולח ובהמשך בינו לבין החומר-המקבל. במפגשים אלו מועברות אנרגיות מסוגים שונים, אל ומאת השליח. אנרגיות אלו אינן חייבות להיות בדיוק מאותו סוג אצל השולח, המקבל או השליח. המרת אנרגיות בתהליך מותרת בהחלט. סך כל התהליך חייב לקיים את חוק שימור האנרגיה.

המידע המועבר משפיע על מצבו של החומר-המקבל (מצב – כאמור לעיל בהגדרת מידע – אנרגיה, גיאומטריה ועוד).

מגבלת מהירות – בשל התלות בחומר לשם העברת מידע, מוגבלת מהירות פעולה זו למהירות האור.

העברת מידע בטבע – כוחות

כוח – הוא העברת מידע על ידי יצירת שדה כוח.

המדע מכיר בארבעה סוגי כוחות ובכמה נשאים באמצעותם הם משפיעים: 

כוח כבידה – מופעל ע"י גופים בעלי מסה. משפיע על המרחב-זמן באמצעות גרביטונים (קיומם טרם התגלה פיזית).

כוח אלקטרומגנטי – מופעל על ידי חלקיקים בעלי מטען חשמלי – אלקטרונים ופרוטונים. משפיע על גופים בעלי מטען חשמלי שנקלעו לשדה האלקטרומגנטי באמצעות פוטונים.

כוח גרעיני חזק – מופעל על ידי תת-חלקיקים בגרעין האטום – קווארקים. משפיע על לכידות גרעין האטום באמצעות גלואונים.

כוח גרעיני חלש – כמו הכוח הגרעיני החזק, מופעל על ידי תת-חלקיקים בגרעין האטום – קווארקים. משפיע על חלקיקי יסוד באמצעות בוזוני  W+, W- ו Z ומאפשר להם להפוך מחלקיק אחד לאחר על ידי החלפת תכונות.

הפעלת כוח ברציפות (הפעלה רציפה של השדה) ע"י חומר-שולח תגרום לתאוצה אצל החומר-המקבל.

מבנה העברת מידע בטבע – שדות

נשא כוח –  הוא חלקיק שממלא נפח כלשהו במרחב (פוטון, גרביטון) ועקב צורת תנועתו הגלית הוא תופס נפח נוסף במרחב.

שדה כוח –  הוא  אוסף של נשאי-כוח שיצאו לרוב ממקור משותף, והן לרוב מסודרות במרחב בצורה גיאומטרית ספרית שלשכבות מעוקמות ששטח פניהן הולך וגדל.

עוצמת השדה – לאחר שסיפק בפולס מנה של נשאים, למקור של נשאי-הכוח אין יותר שליטה עליהם. מכאן, שבשל המבנה הכדורי של השדה, הרי שכמות הנשאים בכל שכבה מעוקמת תהיה זהה לזו שבשכבות האחרות ורק המרחק בין הנשאים (הצפיפות) יהיה שונה. עוצמת השדה במקום מסוים במרחב-זמן  תיקבע על ידי כמות נשאי-הכוח ליחידת נפח שמסביב לגוף הנקלע לשדה. גידול במרחק ממרכז המקור ישפיע על הקטנת עוצמת השדה. קיטון במרחק ישפיע כמובן להיפך.

חיים

הביולוגים ( אנשים שמיומנותם היא תורת החיים) מגדירים חיים, כחומר בעל מאפיינים (אותם הם מגדירים) שמבדלים אותם מחומרים אחרים שחסרים את מרבית אותם מאפיינים.

למעשה, ניתן להסיק מכך שהחיים הם חומר בעל מידע. החומר הזה הצליח במשך השנים לשמר את המידע, להשתמש בו, לפתח ולשפר אותו לצרכיו, וגם להעביר אותו הלאה לחומר אחר שהוא משתתף ביצירתו.

לסיכום סדרת המאמרים שלי על היקום:

ראו איך חומר בעל אנרגיה משוטט במרחב, יצר במהלך הזמן דבר כזה מופלא – אנחנו.

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: September 27, 2023

The Universe: Chapter 4 – Energy (part b)

External Energy

Motion -The observed and measured Motion of Moving-Matter. It is not the actual Motion of the Moving-Matter itself. The Matter itself moves in a wavy form. Our instruments that measure the Motion of Matter from one point to another measure distance along an imaginary straight or curve that expresses the course of the progress of the wavefront created by the Matter. But this is only an imaginary Motion of the particle itself. Borrowing from the Theory of Relativity, it can be named as Motion measured by the observer. For this type of Energy – the Motion, there is a maximum speed limit, which is the speed of light in vacuum – about 300,000 kilometers per second.

Oscillation – the actual Motion in a wave form of the Moving-Matter in Space. TheOscillation is the true course of Motion of Moving-Matter in Space-Time. This Motion is along an imaginary wave-like curved line, with the average direction of the wavefront. The dimensions of the wave – amplitude, wavelength, frequency – are fixed within a limited and small "measuring chamber", but they vary in Space according to the forces acting on the Matter during its Motion.

Inertia – The motion of a particle that moves through Space-Time by virtue of an initial impulse received, and is in a theoretical state of absence of environmental influence – is the Inertial feature of particles in the Universe.

Particles features converting

External Energy exerted on a particle of any kind may change one or more of that particle's Internal Energies, causing it to become another type of particle.

Energy conversion

The transition from one type of Energy to another can be mathematically expressed by a conversion formula, in which on one side of the equation there will be one type of Energy and on the other side, another type of Energy and a conversion coefficient.

For example, the equation   E= MC² expresses the conversion of Mass M to Energy E with the square of the speed of light in vacuum C² used as the coefficient.

The Energy E in that example consists of several types of Energies:

1. blast of Matter is – Motion Energy.

2. Frenetic Motion of particles – thermal Energy.

3. Internal Energies that cause changes in chemical elements and particles.

For example, the equation Eph = h f expresses the conversion of photon Energy Eph to its frequency f and vice versa, with Planck's constant used as a coefficient.

Dark Energy

In my humble opinion, Dark Energy is External Energy for all intents and purposes (type of motion energy). Its primary source, like any other type of energy, is in the Big Bang event. This energy participated in the expansion of the universe from the beginning. But in the earlier billions of years of the Universe, gravity halted to some extent the effect of the External Energy on accelerating the expansion of the Universe. During these years, the power of Internal Energy was great, and it concentrated mainly on the creation of particles. External Energy participated partly in the process of crystallization of particles into massive bodies such as stars and galaxies. Over time, after the production of massive bodies has been relatively reduced, a process of Mass Conversion of both types of energies (internal and external) has developed into External Energy that mainly participates in accelerating the expansion of the Universe and breaking down the Cosmic Web – this energy we call Dark Energy.

Singularity

The place of this paragraph in the order of the articles seems allegedly unnatural. But it was very important for me to write this paragraph only after I had thoroughly clarified my views on the nature of Matter (the various forms in which it appears, Elementary particles, Space and Dark Matter), and my opinions about the nature of Energy (being essentially movement of various kinds, External Energy, Internal Energy, and Dark Energy).

In modern physics, two important scientific theories dominate: One is the Standard Model (which deals with the behavior of the so-called smallest – that is, molecular, atomic, subatomic particles, etc.). The second is General Relativity (which deals with the behavior of the so-called largest – i.e., stars, galaxies, etc.).

These important theories are formulated in the form of mathematical equations that describe well the behavior of the components they handle. The Standard Model describes the behavior of elementary particles, up to and including substances and compounds that we know on a daily basis. General Relativity deals with the interrelations between Space-Time and bodies of the order of stars or larger (including planets).

As I have already mentioned in previous sections of the articles, the mathematical attitude of General Relativity to its actors (Matter with mass, Time, and Space) is as if they were continuous and deterministic. The Standard Model, on the other hand, treats its players primarily statistically and as a spot.

In the past, many attempts have been made to create a "Great Unified Physical Theory" whose equations will provide solutions to both the behavior of the large and the behavior of the small. These attempts have so far failed. A good example of failure is the attempt to describe, using equations of General Relativity, what happens at the point where the material absorbed by the Black Hole drains. Seems like such an attempt leads to absurd results that contain Infinities and other absurd. A completely identical mathematical phenomenon exists in an attempt to understand what happened in the first seconds of the Big Bang.

I am not familiar with mathematics, but nevertheless, the insights on the nature of the components of the universe (as I have described in this series of articles) lead me to the conclusion that mathematicians should try to bridge the gaps between the theories by making corrections to the equation of general relativity:

1. Formulating the equation in terms of discrete mathematics – as I mentioned in the chapter on space (part b), the effect of reformulating the equation on the results of calculations will be very small, mainly due to the small size of the spatial bodies. I cannot predict the effect of the reformulation on bringing the two great teachings closer together.

2. The singularity is described as a point, i.e., a size that lacks or almost lacks spatial dimensions. This, in my opinion, and according to the insights I gained in the series of articles, is simply inaccurate. The smallest unit of Matter has an actual size. This is probably the "Planck size" already mentioned in previous chapters. The Singularity (in a black hole, and especially in the Big Bang event) had a size that was not a spot. This size is the cumulative size, when dense and tight, of all the units of Basic- Matter in the Universe (Matter that makes up the Elementary particles, Space-Bodies, and Dark Matter). This size is an actual size, which in my opinion will completely eliminate the singularity problem and my hope is that it will also help to find the "Great Unified Theory".

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: September 26, 2023

היקום:  פרק 4 – אנרגיה (חלק ב)

אנרגית חיצונית

תנועה – התנועה הנצפית ונמדדת של החומרים הנעים.  היא איננה התנועה הממשית של החומר-הנע עצמו. החומר עצמו נע בצורה גלית. המכשירים שלנו שמודדים תנועה של חומר מנקודה אחת לשנייה, מודדים מרחק לאורכו של  ישר או עקום דמיוני שמבטא את מהלכה של התקדמות חזית הגל הנוצר ע"י החומר. אך זו תנועה מדומה בלבד של החלקיק עצמו. בהשאלה מתורת היחסות, ניתן לכנותה כתנועה הנמדדת ע"י הצופה. לסוג אנרגיה זה – התנועה,  קיימת מגבלת מהירות מרבית, היא מהירות האור בריק – כ 300,000 ק"מ בשנייה.

תנודה – התנועה הממשית בצורה גלית של החומרים הנעים במרחב. התנודה היא מהלך התנועה האמיתי של חומרים-נעים במרחב-זמן. תנועה זו היא לאורכו של קו עקלתוני דמיוני – דמוי גל, כאשר כיוונו הוא הכיוון הממוצע של חזית הגל. ממדי הגל – משרעת, אורך גל, תדירות – קבועים בתוך "תא מדידה" מוגבל וקטן בגודלו, אך הם משתנים במרחב בהתאם לכוחות הפועלים על החומר במהלך תנועתו.

התמד – התנועה של חלקיק שנע במרחב-זמן מכוח דחף ראשוני שקיבל ונמצא במצב תיאורטי של היעדר השפעת הסביבה, היא תכונת ההתמד של החלקיקים ביקום.

המרת תכונות של חלקיקים

 אנרגיה חיצונית שתופעל על חלקיק מסוג כלשהו עשויה לשנות את אחד או יותר מסוגי האנרגיה הפנימית של אותו חלקיק  ובכך לגרום לו להיהפך לחלקיק מסוג אחר.

המרת אנרגיות

את המעבר מסוג אנרגיה אחד לאנרגיה מסוג שונה ניתן לבטא מתמטית ע"י נוסחת המרה, שבה בצד אחד של המשוואה יהיה סוג אנרגיה אחד ובצדה השני סוג אנרגיה אחר וכן מקדם המרה.

למשל: המשוואה   M C²=E   מבטאת המרה של מסה M לאנרגיה E כשריבוע מהירות האור בריק  C² משמש כמקדם. האנרגיה E שנתתי בדוגמה, מורכבת מכמה סוגי אנרגיות:

1. פיצוץ של החומר הוא אנרגית תנועה.

2. תנועה תזזיתית של חלקיקי חומר – אנרגיה תרמית.

 3. אנרגיות פנימיות שגורמות לשינויים ביסודות כימיים ובחלקיקים.

למשל: המשוואה Eph = h f  מבטאת המרה של אנרגית פוטון Eph לתדירות שלו f ולהיפך, בעזרת קבוע פלאנק h   שמשמש כמקדם.

אנרגיה אפלה

לדעתי הצנועה, אנרגיה אפלה היא אנרגיה חיצונית לכל דבר ועניין (מסוג אנרגיית תנועה). מקורה הראשוני, כמו כל סוג אנרגיה אחר, הוא באירוע המפץ הגדול. אנרגיה זו השתתפה מלכתחילה בתהליך התפשטות היקום. אלא שבמיליארדי השנים הראשונות של היקום, הכבידה בלמה במידה מסוימת את השפעתה של האנרגיה האפלה על האצת התפשטות היקום. בשנים אלו, רב היה כוחה של האנרגיה הפנימית, והיא התרכזה בעיקר ביצירת חלקיקים. האנרגיה החיצונית השתתפה בחלקה בתהליך התגבשות החלקיקים לגופים מסיביים כמו כוכבים וגלקסיות. בחלוף הזמן, לאחר שפחת יחסית ייצור הגופים המסיביים, התפתח יותר ויותר תהליך של המרה המונית של שני סוגי האנרגיות (הפנימית והחיצונית) לאנרגיה חיצונית שבעיקר משתתפת בהאצת התפשטות היקום ובפירוק הרשת הקוסמית – לאנרגיה זו אנו קוראים אנרגיה אפלה.

ייחודיות  (סינגולריות)

המיקום של פיסקה זו בסדר של המאמרים נראה לכאורה לא טבעי. אך היה חשוב לי מאוד לכתוב פיסקה זו רק לאחר שהבהרתי היטב את דעותיי לגבי מהות החומר (על הצורות השונות בהן הוא מופיע, חלקיקי יסוד, מרחב וחומר אפל), ודעותיי לגבי מהות האנרגיה (בהיותה במהותה תנועה מסוגים שונים, אנרגיה חיצונית, אנרגיה פנימית ואנרגיה אפלה).

בפיזיקה המודרנית שולטות שתי תיאוריות מדעיות חשובות: האחת היא המודל הסטנדרטי (שמטפלת בהתנהגות של מה שמכונה הקטן ביותר – כלומר חלקיקים מולקולריים, אטומיים, תת אטומיים וכדומה). השנייה היא תורת היחסות הכללית (שמטפלת בהתנהגות של מה שמכונה הגדול ביותר – כלומר כוכבים, גלקסיות וכדומה).

התורות החשובות הללו מנוסחות בצורה של משוואות מתמטיות שמתארות היטב את התנהגות הרכיבים בהן הן מטפלות. המודל הסטנדרטי מתאר את התנהגות חלקיקי היסוד, עד וכולל חומרים ותרכובות שמוכרים לנו ביום יום. תורת היחסות הכללית מטפלת ביחסים ההדדיים שבין המרחב-זמן  לגופים בסדר גודל של כוכבים ומעלה (כולל כוכבי לכת).

כפי שכבר ציינתי בחלקים קודמים של המאמרים, ההתייחסות המתמטית של תורת היחסות הכללית לשחקנים שלה (החומר בעל מסה, הזמן והמרחב) היא כאילו והם רציפים ודטרמיניסטיים. המודל הסטנדרטי, לעומת זאת, מתייחס לשחקניו בעיקר כאל הסתברותיים ונקודתיים.

בעבר נעשו ניסיונות רבים ליצור "תורה פיזיקלית מאוחדת גדולה", שמשוואותיה יתנו פתרונות גם להתנהגות הגדול וגם להתנהגות הקטן. ניסיונות אלו נכשלו עד כה. דוגמה טובה לכישלון היא הניסיון

לתאר באמצעות משוואות תורת היחסות הכללית את המתחולל בנקודה אליה מתנקז החומר שסופח אליו החור השחור. מסתבר, שניסיון כזה מוביל לתוצאות אבסורדיות שמכילות אין-סופים וכדומה. תופעה מתמטית זהה לחלוטין מתקיימת בניסיון להבין מה קרה בשניות הראשונות להתפרצות המפץ הגדול.

אינני בקיא מתמטיקה, אך למרות זאת, התובנות לגבי מהות מרכיבי היקום, (כפי שתיארתי בסדרת מאמרים זו) מובילות אותי למסקנה, שמתמטיקאים צריכים לנסות לגשר על הפערים בין התורות על ידי תיקונים שייעשו במשוואת תורת היחסות הכללית:

• ניסוח המשוואה במונחים של מתמטיקה בדידה –  כפי שציינתי בפרק על המרחב (חלק ב), השפעת הניסוח מחדש של המשוואה על תוצאות החישובים תהיה קטנה מאוד, בעיקר בשל גודלם המזערי של גופי-המרחב. אל אינני יכול לצפות את השפעת הניסוח מחדש על קירוב שתי התורות הגדולות.
• הסינגולריות מתוארת כנקודה, כלומר גודל חסר ממדים מרחביים, או כמעט חסר אותם. זה לדעתי, ולפי התובנות שהגעתי אליהן בסדרת המאמרים, פשוט אינו מדויק. ליחידת החומר הקטנה ביותר יש גודל ממשי. זהו כנראה "גודל פלאנק" שכבר הוזכר בפרקים קודמים. ל"סינגולריות" (בחור שחור, וגם ובעיקר באירוע המפץ הגדול) היה גודל שאיננו נקודתי. גודל זה הוא כגודלם המצטבר, כשהם צפופים וצמודים, של כל יחידות חומר היסוד ביקום (חומר שמרכיב את חלקיקי היסוד, גופי-מרחב וחומר אפל). גודל זה הוא גודל ממשי, שלדעתי יבטל לחלוטין את בעיית הסינגולריות ותקוותי היא שגם יעזור למצוא את ה"תורה המאוחדת הגדולה".

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: September 25, 2023

The Universe: Chapter 4 – Energy (part a)

Essence

Energy – is an expression of the existence of a change in the situation of Moving-Matter in Space-Time. Energy is one of the fundamental components of the Universe.

change in the situation – is a change in the geometry of Moving-Matter, a change in their inner motion, a change in their external motion, and a change in their direction Motion.

The source of Energy – is the outburst of the Big Bang, that scattered all the Matter that was concentrated in an old lump to the Primordial- Void, with enormous Energy,

creating by that – the Universe.                                                                       

The law of conservation of Energy is correct and valid, as part of it, Energies of one type can be converted into Energies of another type, but Energy cannot be annihilated. With the outbreak of the Big Bang, the Energy contained in it was converted into different types of Energy, some has been converted into types of Internal-Energies inside particles of Matter, which give them their features. Another part of the Energy was converted to the expansion of Space-Time that created and is creating the Universe. Additional part was converted to the Motion of the Moving-Matter within Space-Time. 

In the past, different types of Energy were defined as if they were types that stand on their own, (Motion, electrical, heat, atomic, etc.). With Time passing and with the development of science, it became clear to scientists that different types of Energy are actually the same type in different garb. For example, it turned out that Heat is actually the Motion of particles. Despite the great reduction in the number of basic types of Energy that scientists agree on today, there is still a tendency to attribute to Energy an inexplicable mystical existence, while the explanation is simple – Energy is a type of Motion, actual or potential (Motion, in the sense of changing a state, position, direction, or shape). Moreover, Einstein's formula, derived from special relativity, was given a far-reaching interpretation according to which Energy is capable of becoming Matter, and Matter is a kind of "frozen Energy." In my opinion, there is no basis for this and there is no invertibility of Matter into Motion. Mass is a type of Energy and not a type of Matter, so the world's most famous physical equation E= MC²   is absolutely correct, but it describes invertibility between different types of Energy, and it does not describe invertibility between Matter and Energy.

Types of Energy

There are two basic types of Energy in nature: internal Energy and external Energy.

Internal Energy

This Energy is stored within the particles of Moving-Matter and is mainly potential Energy. Internal Energy, in its various forms, is an active and dominant participant in providing the features to Matter (in addition to size, shape and density) that determine the essence of particles. It also plays a large role in retaining and transmitting information that passes between particles in the form of slight changes in Internal Energy.

Internal Energy contains several sub-types of Energies whose combination determines the features of Matter. Here are two examples of sub-types of Internal Energies:

1. Resonance – self-wave Motion along the Matter that formed the particle, back and forth in a constant cycle, from one end of the particle to the other. Or alternatively, back to the starting point in a closed coil shape. Motion similar to the Motion of a string in a strummed instrument. Resonance is one of the features that determines the essence of the particle, and its role is also great in retaining and transmitting information that passes between particles in the form of slight changes in the Internal Energies.
2. Mass–Particles under the influence of the Higgs Field acquire the feature of resistance of Matter to Force. The most common geometric shape of a Matter is probably the shape of a string, closed or open, usually in a helical configuration. The Matter contracts and opens according to the speed of Motion imposed on it, as a result of applying a force that causes acceleration/deceleration, and it maintains its degree of contraction in Equal Velocity Motion, meaning – Inertially. In my estimation, the Higgs Field affects a particle by creating its Springiness feature. Springiness itself is also affected by the density of the Matter and its geometric shape.

In addition to Resonance and Mass, it is likely that there are also other types of Internal Energy, such as the type of Energy that determines the Electrical charge of Matter. I don't know what that Internal Energy that creates the Electric charge looks like, but I think there must be a type of Energy that creates it, such as the twisting of a closed string?

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: September 24, 2023

היקום:  פרק 4 – אנרגיה (חלק א)

מהות

אנרגיה – היא ביטוי לקיומו של שינוי במצבם של חומרים-נעים במרחב-זמן. אנרגיה היא אחד ממרכיבי היסוד של היקום.

שינוי במצב –הוא שינוי בגיאומטריה של החומרים-הנעים, שינוי בתנועה הפנימית שלהם, שינוי  בתנועתם החיצונית, שינוי במקומם במרחב-זמן, ושינוי בכיוון תנועתם.

מקורה של האנרגיה – הוא בהתפרצות המפץ הגדול שפיזר את כל החומר שהיה מרוכז בגוש עתיק אל ריק-קדמון, באנרגיה עצומה, ויצר בכך את היקום.

חוק שימור האנרגיה נכון ותקף, במסגרתו אנרגיות מסוג אחד ניתנות להמרה לאנרגיות מסוג אחר, אך אנרגיה אינה ניתנת להכחדה. עם התפרצות המפץ הגדול, הומרה האנרגיה שהייתה גלומה בו לסוגי אנרגיה שונים, חלקם הומר לסוגים של אנרגיות פנימיות בתוך חלקיקי חומר, שמעניקות להם את תכונותיהם. חלק אחר מהאנרגיה הומר להתפשטות המרחב-זמן שיצרה ויוצרת את היקום. חלק נוסף הומר לתנועה של החומרים הנעים בתוך המרחב-זמן.

בעבר הוגדרו סוגים שונים של אנרגיה כאילו והם סוגים העומדים בפני עצמם, (תנועה, חשמלית, חום, אטומית ועוד). עם חלוף הזמן ועם התפתחות המדע הסתבר למדענים שסוגים שונים של אנרגיה הם בעצם אותו סוג בלבוש שונה. כך למשל הסתבר שחום הוא בעצם תנועה של חלקיקים. למרות הצמצום הרב בכמות סוגי האנרגיה הבסיסיים עליהם מסכימים כיום המדענים, עדיין קיימת הנטייה ליחס לאנרגיה קיום מיסטי שאינו ניתן להסבר, בעוד שההסבר הוא פשוט – אנרגיה היא סוג של תנועה, ממשית או בכוח (תנועה, במובן של שינוי מצב, מיקום, כיוון או צורה). יתרה מכך, לנוסחת איינשטיין שמקורה בתורת היחסות הפרטית ניתנה פרשנות מרחיקת לכת לפיה אנרגיה מסוגלת להפוך לחומר, וחומר הוא מעין "אנרגיה קפואה". לדעתי אין לכך שחר ואין הפיכות של חומר לתנועה. המסה היא סוג של אנרגיה ולא סוג של חומר, ולכן המשוואה הפיזיקאלית המפורסמת ביותר בעולם  MC² = E  היא נכונה לחלוטין, אך היא מתארת הפיכות בין סוגים שונים של אנרגיה , והיא אינה מתארת  הפיכות בין חומר לאנרגיה.

סוגים שלאנרגיה

ישנם בטבע שני סוגים בסיסיים של אנרגיה:  אנרגיה פנימית ואנרגיה חיצונית.

אנרגיה פנימית

אנרגיה זו אצורה בתוך החלקיקים של החומרים הנעים והיא בעיקרה אנרגיה בכוח (אנרגיה פוטנציאלית). אנרגיה פנימית, על סוגיה השונים, היא משתתפת פעילה ודומיננטית במתן התכונות לחומר (בנוסף לגודל, צורה וצפיפות) שקובעות את מהותם של חלקיקים. כמו כן רב תפקידה בשמירה ומסירת מידע שעובר בין חלקיקים בצורת שינויים קלים במבנה הפנימי.

האנרגיה הפנימית מכילה מספר סוגי משנה של אנרגיות ששילובן קובע את תכונות החומרים. להלן שתי דוגמאות לתת סוגים של אנרגיה פנימית:

1. תהודה – תנועה גלית עצמית לאורך החומר שיצר את החלקיק, הלוך ושוב במחזוריות קבועה, מקצה אחד של החלקיק לקצהו השני. או לחילופין, בחזרה לנקודת ההתחלה בסליל סגור. תנועה דומה לתנועתו של מיתר בכלי פריטה מוזיקאלי. התהודה היא אחת התכונות הקובעות את מהותו של החלקיק, וכן רב תפקידה בשמירה ומסירת מידע שעובר בין חלקיקים בצורת שינויים קלים באנרגיות הפנימיות.
2. מסה – חלקיקים שנמצאים תחת השפעת שדה היגס מקבלים תכונה של התנגדות החומר לכוח. הצורה הגיאומטרית הנפוצה ביותר של חומר היא כנראה צורת מיתר, סגור או פתוח, לרוב בתצורה סלילית. החומר מתכווץ ונפתח בהתאם למהירות התנועה שנכפית עליו כתוצאה מהפעלת כוח הגורם לתאוצה/תאוטה, והוא שומר על מידת כיווצו בתנועה שוות מהירות, כלומר – בהתמד. להערכתי שדה היגס משפיע על חלקיק בכך שהוא  יוצר את תכונת הקפיציות שלו. הקפיציות כשלעצמה מושפעת גם מצפידות החומר ומצורתו הגיאומטרית.

בנוסף לתהודה ולמסה, סביר להניח שישנם גם סוגים אחרים של אנרגיה פנימית, כמו למשל סוג האנרגיה שקובע את מטענו החשמלי של החומר. אינני יודע כיצד נראית אותה אנרגיה פנימית שיוצרת את המטען החשמלי, אך לדעתי חייבת להתקיים צורה של אנרגיה שיוצרת אותה, כמו למשל פיתול של מיתר סגור ?

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: September 23, 2023

The Universe: Chapter 3 – Time (part d)

Temporal dimension – in which the axes are identical to the axes of the spatial dimension. Only because Time is based on resistance to motion, the direction of motion on the axes is always opposite to the direction of the spatial axes. On the spatial vector that indicates the direction of motion of Matter, sits the vector of the temporal dimension that we call – past, present and future.

The temporal dimension makes it possible to determine the relative position of points in Time – Timing. A temporary dimension is a dimension measured by a clock and direction gauge. The temporal dimension has a minimum discrete dose – Planck Time whose size is equal to 10 to the power of minus 43 seconds. Moving Matter have different constants of delaying derived from the features of the Moving Matter. Motion in Time is also free, permitted and unrestricted in all directions.

The importance of dimensions lies mainly in the fact that they are the ones that make it possible to differentiate between different details and events and place them relative to others. It should be remembered that although the spatial features of Matter and its temporal features are measured separately, the existence of features in our world is not possible separately, but only in combination with each other. In other words, the place of a Moving Matter in Space can be defined by the spatial dimension, the place of that Moving Matter in Time (timing) will be defined by the dimension of Time. Each of the separately definitions will be only partial, because the Moving Matter is always as a whole in Space-Time, and therefore the definition of its precise location (event) must always consist of a combination of the use of all dimensions.

Directional motions in the temporal dimension

Scientists rightly and for practical reasons ignore the theoretical possibility I have raised here of motions in Time in different directions, just like motions in Space. Scientists accept motions in Time only in directions – past, present, and future, which, in my opinion, as I have already explained, are only the motions in the direction of motion of Moving-Matter in Space-Time relatively to other Matter or relatively to cosmic background radiation.

According to my hypothesis of the essence of Time, the motion toward the future is exactly the motion we make together with our entire galaxy. Whoever moves very quickly in the same direction as the galaxy's motion will reach the spatial and temporal position of some target body in front of us. There is nothing wrong with this, and paradoxes like Twins Paradox are not really a paradox, those who travel faster will really age more slowly.

The problem arises in a motion into the past that seemingly creates paradoxical phenomena such as the paradox of Grandfather and Grandson. In my opinion, for three reasons, there is no fear of moving into the past, to the approximate place in Space-Time where our galaxy was a year ago, for example, and God forbid when we get there, we will change the future:

1. Due to the expansion of the Universe and the motion of the Space-Bodies themselves, those Space-Bodies to which it would theoretically be possible to return, will no longer be in the same place, and in fact we will not be able to find exactly the same Space-Bodies, and certainly they will not be found in the same historical place.
2. If any magical Matter that wants to reach the past and change it, miraculously succeeds in finding the location of the Space-Time of the Moving Matter it is looking for, then the event that happened in it in the past is no longer there and cannot be changed.
3. Thus, because of that discontinuously of Space and Time, and because of the probabilistic nature of the encounter of Matter in Space-Bodies, the Uncertainty Principle must also be applied to measurements of Time and Space, and therefore we can never know with certainty about any Moving Matter, at the same Time, its place in Time and its place in Space.

Entropy and the arrow of Time

According to the second law of thermodynamics, the degree of irregularity (Entropy) in a closed system in which no new Energy is invested will increase over Time. To this law, scientists attached the arrow of Time that always moves from the past to the future. In my opinion, there is no connection between Entropy and determining the permissible direction of motion in Time. The entire Universe is a closed system (albeit expanding but still closed) in which no new Energy is invested, as there are no sources for generating new Energy. The reason for Entropy is that because of the expansion of Space-Time itself and the motion of Matter in Space-Time that put elements of instability and uncertainty in it, and because of the constant change in the scale of the Universe as a result of expansion, any transition from disorder to order (i.e., repositioning of Matter on the Space-Bodies) requires a use of Energies taken from elsewhere for the sake of the new order.

The Motion in Time between the Space-Bodies is possible in principle in any direction, including angular combinations of directions. Therefore, it is also permitted in the direction of the past – Past is a place in Space-Time where an event occurred. In fact, all three directions of the arrow of Time (past, present, future) are physical places in Space-Time, as described, for example, in Nobel laureate Richard Feynman's book Light and Matter. Feynman permits motion toward the past by measuring the possibilities of motion of photons or electrons in order to determine the probability of their modes of action. In fact, the two great physical theories – the Theory of Relativity and Quantum Mechanics – would not exist if they had not allowed motion back in Time in their equations. My hypothesis about the essence of Time explains why Feynman was right.

Sense of Time

To conclude the chapter devoted to Time, a slight deviation to biology and pure philosophy.

I hypothesis that biological organisms created, in the evolutionary process, "sensors" for Space-Bodies and motion through them. Just as they created sensing systems for actions and other physical bodies (vision – sensitivity to photons: hearing – sensitivity to wave vibrations of air: tactile – sensitivity to contact with Matter: smell – sensitivity to chemical compounds in a gas state: taste – other sensitivity to chemical compounds in each situation). In my evaluation, the interaction between Space-Bodies and biological sensors is responsible for the sense of Time. That is to say: that living things have additional sense, equivalent to the other senses, which is the sense of Time. As an aside, it can be noted that various animals have developed senses that do not exist in humans, such as the ability to recognize and analyze sound waves sent from their bodies. Also, in my opinion, the Sense of Time is responsible for the biological aging process, by being the one that transmits information to the cells of the body about Elapsed Time. 

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: September 22, 2023

היקום:  פרק 3 – זמן (חלק ד)

ממד זמני – בו הצירים זהים לצירים של הממד המרחבי. רק בשל היות הזמן מבוסס על התנגדות לתנועה, כיוון התנועה בצירים תמיד הפוך לכיוון הצירים המרחביים. על הווקטור המרחבי שמצביע על כיוון תנועת החומר, יושב הווקטור של הממד הזמני שמכונה על ידנו –  עבר, הווה  ועתיד.

הממד הזמני מאפשר לקבוע את מיקומם היחסי של נקודות בזמן – עיתוי. ממד זמני הוא ממד שנמדד ע"י שעון ומד כיוון. לממד הזמני יש מנת מידה בדידה מזערית – זמן פלאנק שגודלה שווה ל 10 בחזקת מינוס 43 שניות. לחומרים-נעים יש קבועים שונים של עיכוב  שמקורם בתכונותיהם של החומרים  הנעים. גם התנועה בזמן חופשית, מותרת  ובלתי מוגבלת לכל הכיוונים.

חשיבותם של הממדים היא בעיקר בכך שהם אלה המאפשרים להבדיל בין פרטים ואירועים שונים ולמקם אותם יחסית לאחרים. יש לזכור, שאמנם תכונות מרחביות של החומר ותכונות זמניות שלו נמדדות בנפרד, אך קיומם של התכונות בעולמנו אינו אפשרי בנפרד אלא רק בשילוב של זה בזה. כלומר, מקום של חומר-נע במרחב  ניתן להגדרה ע"י הממד המרחבי, מקום של אותו חומר בזמן (עיתוי) יוגדר ע"י ממד הזמן. כל אחת מההגדרות בנפרד תהא חלקית בלבד, כי החומר הנע נמצא תמיד בשלמותו במרחב-זמן הכולל, ולכן הגדרת מיקומו המדויק (האירוע) חייבת להיות תמיד מורכבת משילוב של השימוש בכל הממדים.

תנועות כיווניות בממד הזמני

מדענים מתעלמים בצדק ומטעמים מעשיים, מהאפשרות התיאורטית שהעליתי כאן לתנועות בזמן לכיוונים שונים, בדיוק כמו תנועות במרחב. המדענים מכירים בתנועות בזמן רק בכיוונים – עבר הווה ועתיד, שלדעתי כפי שכבר הסברתי, הן רק התנועות בכיוון התנועה של חומרים-נעים במרחב-זמן ביחס לחומרים אחרים או ביחס לקרינת הרקע הקוסמית.

לפי ההשערה שלי בדבר מהות הזמן, התנועה לכיוון העתיד היא בדיוק התנועה שאנחנו מבצעים ביחד עם כל הגלקסיה שלנו. מי שינוע מהר מאוד באותו כיוון של תנועת הגלקסיה יגיע למיקומו המרחבי והזמני של גוף מטרה כלשהו לפנינו. אין בכך שום דבר רע ופרדוקסים מסוג פרדוקס התאומים, הם לא באמת פרדוקס, מי שייסע מהר יותר באמת יזדקן לאט יותר.

הבעיה מתעוררת בתנועה אל העבר שיוצרת לכאורה תופעות פרדוקסאליות כמו פרדוקס הסבא והנכד. לדעתי, בגלל שלוש סיבות אין שום חשש מתנועה אל העבר, אל המקום המשוער במרחב-זמן שבו הייתה הגלקסיה שלנו לפני שנה למשל, וחס וחלילה כשנגיע לשם נשנה את העתיד:

• עקב התפשטות היקום ותנועת גופי-המרחב עצמם, אותם גופי-המרחב אליהם ניתן יהיה תיאורטית לחזור, כבר לא יהיו באותו מקום ולמעשה לא נוכל למצוא בדיוק את אותם גופי-המרחב ובוודאי הם לא ימצאו באותו מקום היסטורי. 
• אם חומר קסום כלשהו, שירצה להגיע לעבר ולשנותו, יצליח באופן מופלא לאתר את מקומו במרחב-זמן של גוף- המרחב העברי שאותו הוא מחפש, הרי שהמאורע שקרה בו בעבר כבר איננו שם ולא ניתן יהיה לשנותו.
• כך, בגלל אותה בדידות של המרחב ושל הזמן, ובשל אופייה ההסתברותי של היתקלות חומר בגופי-המרחב, יש להחיל את עיקרון אי הוודאות גם על מדידות זמן ומרחב, ולכן לעולם לא נוכל לדעת בוודאות לגבי גוף כלשהו, בו-זמנית,  את מקומו בזמן ומקומו במרחב.

אנטרופיה וחץ הזמן

לפי החוק השני של התרמודינמיקה, מידת אי הסדירות (אנטרופיה) במערכת סגורה שלא מושקעת בה אנרגיה חדשה תגדל לאורך זמן. לחוק זה הצמידו מדענים את חץ הזמן שנע תמיד מהעבר אל העתיד. לדעתי אין קשר בין האנטרופיה לבין קביעת הכיוון המותר לתנועה בזמן. היקום במלואו הוא מערכת סגורה (אמנם מתרחבת אך עדיין סגורה) שלא מושקעת בה אנרגיה חדשה, באשר אין מקורות ליצירת אנרגיה חדשה. הסיבה לאנטרופיה היא שבשל התפשטות המרחב-זמן עצמו ותנועת החומר במרחב-זמן שמכניסה בו יסודות של אי יציבות ואי וודאות, ובשל השינוי הבלתי פוסק בקנה המידה של היקום כתוצאה מההתרחבות, כל מעבר מאי סדר לסדר (כלומר מיקום מחדש של חומר על גופי-המרחב) מחייב שימוש באנרגיות שנלקחות ממקום אחר לטובת הסדר החדש.

התנועה בזמן בין גופי-המרחב, אפשרית באופן עקרוני לכל כיוון, כולל שילובים זוויתיים של כיוונים. לכן היא מותרת גם בכיוון העבר – עבר הוא מקום במרחב-זמן בו התרחש אירוע. למעשה כל שלושת כיווני חץ הזמן (עבר, הווה, עתיד) הם מקומות פיזיים במרחב-זמן, כפי שמתואר למשל  בספרו של חתן פרס נובל – ריצ'רד פיינמן, "אור וחומר". פיינמן מתיר תנועה לכיוון העבר במדידת אפשרויות התנועה של פוטונים או אלקטרונים לצורך קביעת הסתברות דרכי פעולתם. למעשה אין קיום לשתי התורות הפיזיקאליות הגדולות – תורת היחסות ומכניקת הקוונטים  – אלמלא התירו תנועה אחורה בזמן במשוואותיהן. ההשערה שלי בדבר מהות הזמן מסבירה מדוע פיינמן צדק.

חוש הזמן

לסיום הפרק שהוקדש לזמן, סטייה קלה לביולוגיה ופילוסופיה טהורה.

אני משער שיצורים ביולוגיים יצרו, במהלך האבולוציוני, "חיישנים" לגופי-מרחב ולתנועה דרכם. בדיוק כפי שהם יצרו מערכות חישה לפעולות וגופים פיזיקאליים אחרים (ראייה – רגישות לפוטונים: שמיעה – רגישות לתנודות גליות של אויר: מישוש – רגישות למגע עם חומר: ריח – רגישות לתרכובות כימיות במצב גז: טעם – רגישות אחרת לתרכובות כימיות בכל מצב). להערכתי, פעולת הגומלין בין גופי-מרחב לחיישנים ביולוגיים אחראית על תחושת הזמן. כלומר: יש לבעלי החיים חוש נוסף, שווה ערך לחושים האחרים, הוא חוש הזמן. במאמר מוסגר ניתן לציין שבעלי חיים שונים פיתחו חושים שאינם קיימים אצל האדם, כמו יכולת לזהות ולנתח גלי קול שנשלחים מגופם. כמו כן לדעתי, אחראי חוש הזמן על תהליך ההזדקנות הביולוגי, בהיותו זה שמשדר לתאי הגוף מידע על זמן שחלף. 

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: September 21, 2023

The Universe: Chapter 3 – Time (part c)

Velocity – The higher the velocity of spatial motion of the Moving-Matter, it bumped into less Space-Bodiesper unit of spatial distance.Or in fact, less Time elapse on the Moving-Matter. In physics terms, Time has slowed down. The degree of deceleration is not linear, but is subject to the equations of the Theory of Relativity. This description explains, for example, why Time does not elapse for someone moving at the speed of light, at this velocity (the highest possible for Matter).  The probability of encountering Space-Bodies tend to zero.

Formulated according to the simple basic equation S=V·T, S-the measured distance is a constant number, increasing the velocity V immediately results in a slowing down the Time T.

Let me be clear: both the above equation and the one described in the next paragraph are not proof of the correctness of my hypothesis about the formation of Time. The purpose of presenting the equations and their accompanying interpretation is to show that there is no contradiction between my hypothesis and the equations of conventional physics.

Gravity – According to the Theory of Relativity, Gravity affects the curvature of Space, that is, affects the geometry of Space-Time. In terms of my own understanding of Space – the stronger the Gravity, the higher the density of Space-Bodies. Hence, when approaching the center of Gravity, the density of Space is greater, Matter will feel more Space-Bodies per unit distance, its velocity will decrease, until it comes to a complete stop at an infinite curvature. The phenomenon is particularly notable in a Black Hole due to the enormous density of Space-Bodies; the Matter has no ability to move. Hence, inside a black hole, Time stands still.  

Again, due to my painfully limited mathematical abilities, I will use basic equations.

As you know, Gravity according to Einstein is equivalent to acceleration, so I will use an equation for motion in equal acceleration.

The basic equation for motion in equal acceleration in a straight line is:

v=v°+at   whenv is velocity of Matter, v° is Initial Velocity, a is Constant Acceleration and t is elapsed time. 

The Velocityv   is the distance s that matter passes in time t.    v=s/t

Let assume for simplicity that the initial velocity of Matter is 0.

The equation will look like that:                   s=at²  

Meaning: in a given distance, the stronger the acceleration/Gravity is, the more elapsed Time is slowed down. If we go back for a moment to our Black Hole, then in the huge Gravity of a Black Hole, Time stands still and Matter as no moving ability.

Who was first?

My hypothesis that Time is a measure of delaying of Matter by Space-Bodies, and my hypothesis that the basic motion in the Universe is actually motion at immediate velocity, explain puzzling physical phenomena. For example: Why doesn't Time elapse when reversing the direction of motion of a small Moving Matter that has hit a large and massive body? The answer is that at the Time of the solstice, the Moving Matter was not in motion, so it does not meet the Space-Bodies and therefore Time does not elapse. This is not a violation of the law of conservation of motion because at the point of inversion, Motion Energy has become Potential Energy and nothing is lost. The equation is now clear: if there is no motion, there is no Time. The order of things is very important – the Motion is the primaeval, in its absence simply no Time elapses.

The dependence of Time on motion is also the reason why the question of what happened before the Big Bang is meaningless? The answer is simple: the entire Universe, which was then the contents of the Big Bang, was motionless and therefore Time did not exist. Time derives from the motion and without it would not exist.

Dimensions

The position and motion of a Moving Matter in Space-Time (an Event as defined by the Theory of Relativity) are expressed by us in the language of mathematics in terms combining two types of dimensions:

Spatial dimension – split into three subdimensions, longitudinal (height) axis, width axis and depth axis. This is a dimension measured by a ruler and a direction gauge. The spatial dimension has a minimum dose of measurement, determined by the size of the smallest unit of Matter, probably on a similar order of magnitude to Planck's length which is 1.62 meter multiplied by 10 to the power of minus 35. The distance between two points is multiples of this unit. Motion in Space is free, Allowed and unrestricted in all directions.

Temporal dimension – will be detailed later in Part D of this chapter.

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: September 20, 2023

היקום:  פרק 3 – זמן (חלק ג)

מהירות –ככל שמהירות התנועה המרחבית של החומר-הנע גבוהה יותר, הוא ייתקל בפחות גופי-מרחבליחידת מרחק מרחבי. או למעשה, פחות זמן עובר על החומר-הנע. במונחים של פיזיקה – הזמן הואט. מידת ההאטה איננה ליניארית, אלא כפופה למשוואות תורת היחסות. תיאור זה מסביר למשל, מדוע זמן לא עובר על מי שנע במהירות האור, במהירות זו (הגבוהה ביותר האפשרית לחומר), ההסתברות להיתקל בגופי-המרחב שואפת לאפס.

בניסוח לפי המשוואה הבסיסית הפשוטה S = V· T  ,  S המרחק הנמדד הוא מספר קבוע, הגדלת המהירות V גוררת מיד להאטת הזמן T.

ברצוני להבהיר: המשוואה לעיל וגם זו שתתואר בפסקה הבאה אינן הוכחה לנכונות ההשערה שלי בדבר היווצרות הזמן. מטרת הצגת המשוואות והפרשנות הנלווית אליהן היא להראות שאין סתירה בין ההשערה שלי לבין והמשוואות של הפיזיקה המקובלת.

כבידה –לפי תורת היחסות, הכבידה משפיעה על עיקום המרחב, כלומר משפיעה על הגיאומטריה של המרחב-זמן. במונחי הבנתי שלי את המרחב – ככל שהכבידה חזקה יותר, צפיפות גופי-המרחב גבוהה יותר. מכאן שכאשר מתקרבים למרכז הכבידה, צפיפות המרחב גדולה יותר, החומר ירגיש יותר גופי-מרחב ליחידת מרחק, מהירותו תקטן, עד לעצירה מוחלטת בעיקום אין-סופי. התופעה בולטת במיוחד בחור שחור – בשל צפיפותם העצומה של גופי-המרחב, לחומר אין יכולת תנועה. מכאן שבתוך חור שחור הזמן עומד מלכת.  

שוב, בשל יכולותיי המתמטיות המוגבלות עד כאב, אשתמש במשוואות בסיסיות.

כידוע, הכבידה לפי איינשטיין שקולה לתאוצה ולכן אשתמש במשוואת תאוצה קבועה.

המשוואה הבסיסית לתנועה שוות תאוצה בקו ישר היא:

v=v°+at   כאשר v מהירות החומר, v° מהירותו ההתחלתית, a תאוצה קבועה, t הזמן שחלף.

המהירות v היא כידוע המרחק s שעבר החומר בזמן t.    v=s/t

נניח למען הפשטות שמהירותו ההתחלתית של החומר היא 0.

המשוואה תיראה כך:                   s=at²   

כלומר: במרחק נתון, ככל שהתאוצה/כבידה חזקה יותר הזמן שחולף מואט יותר. אם נחזור לרגע לחור השחור שלנו, אזי בכבידה הענקית של חור שחור הזמן עומד מלכת וגם לחומרים-הנעים אין בעצם יכולת תנועה.

מי קדם למי ?

ההשערה שלי בדבר היותו של הזמן מידה של עיכוב על ידי גופי-המרחב, וההשערה בדבר היות התנועה הבסיסית ביקום דווקא תנועה במהירות מיידית, מסבירות תופעות פיזיקאליות תמוהות. כמו למשל: מדוע לא עובר זמן בעת היפוך כיוון התנועה של גוף קטן שפגע בגוף גדול  ומסיבי? התשובה היא שבעת ההיפוך, לא היה הגוף בתנועה, לכן אינו פוגש גופי-המרחב ולכן זמן לא עובר. אין כאן הפרה של חוק שימור התנועה כי בנקודת ההיפוך, אנרגיית תנועה הומרה לאנרגיה פוטנציאלית ולא אובד כלום. המשוואה כעת ברורה: אם אין תנועה, אין זמן. סדר הדברים חשוב מאוד – התנועה היא הראשונית, בהיעדרה פשוט לא עובר זמן.

התלות של הזמן בתנועה היא גם הסיבה לכך שאין משמעות לשאלה, מה היה לפני המפץ הגדול ? התשובה פשוטה, כל היקום, שהיווה אז את תכולת המפץ הגדול, היה חסר תנועה ולכן לא היה קיים זמן. הזמן נובע מהתנועה ובלעדיה לא היה קיים.

הממדים

מיקומו ותנועתו של גוף במרחב-זמן (אירוע כהגדרת תורת היחסות) מבוטאים על ידנו בשפת המתמטיקה במונחי שילוב של שני סוגי ממדים:

ממד מרחבי – מפוצל לשלושה ממדי משנה, ציר אורך (גובה), ציר רוחב וציר עומק. זהו ממד שנמדד על ידי סרגל ומד כיוון. לממד המרחבי יש מנת מידה מזערית, שנקבעת על פי גודלה של יחידת החומר הקטנה ביותר, כנראה בסדר גודל דומה לאורך פלאנק שהוא  1.62 מ' כפול 10 בחזקת מינוס 35. המרחק בין שתי נקודות הינו כפולות של יחידה זו. התנועה במרחב חופשית, מותרת ובלתי מוגבלת לכל הכיוונים.

ממד זמני – יפורט בהמשך בחלק ד של פרק זה.

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: September 19, 2023

The Universe: Chapter 3 – Time (part b)

Quantum Entanglement – Transition of particles in an atom

Quantum Entanglement is a strange and inexplicable natural phenomenon. According to it, two previously intertwined particles send information to each other at velocity exceeding the speed of light, an action strictly forbidden by the Theory of Relativity. The phenomenon is explained here by my hypothesis about how Time is formed and about the existence of instant velocity. When the information generated in one of the entangled particles moves between the Space-Bodies towards the other, it does that at an instant velocity. The phenomenon is possible only because of the early connection between them. There can be no Quantum Entanglement between particles without a common past.

In exactly the same way, the transfer of electrons between shells of Energy-levels within the atom at an instant velocity can also be explained. This is because the act of switching between different Energy-levels does not involve encountering Space-Bodies.

The equation of the ratio of Velocity to Time and Distance

In my opinion, Time is a function of motion of Matter and its delay by Space-Bodies. The intensity of the delay (Elapsed Time) depends on four Things: 1. The velocity of the Matter. 2. The size of the minimum delay dose. 3. The specific delay coefficient of the Matter (a function of its features- size, geometric shape, etc.). 4. The number of Space-Bodies in which the Matter in motion will encounter during measurement.  

For all the reasons listed, the equation describing the ratio of velocity to Time and distance should be corrected by adding the components of the delay. Due to my very little expertise in mathematics, the correction will be made here only to the most basic equation describing equal velocity motion in a straight line. I will leave the correction of more complex equations such as motion in acceleration and relativistic motion to the mathematicians. Also, the equation below will only be right for the motion of very small moving Matter. The equations for the motion of large bodies are not within my mathematical abilities, and once again I have to turn to mathematicians for help.

The basic equation of motion Is S=V· T when S is the spatial distance traveled by Matter, V is the velocity of motion of Matter, T is its own Time (its elapsed Time regardless of other motions in the Universe). Add to this an equation describing Time as a function of Delay-doses T=M°· D·E. where -M° is the size of the minimum delaying-dose, D is the specific delay coefficient of the Matter and E is the number of Space-Bodies measured during the motion of the Matter.

It is important to emphasize: M° and D are numbers smaller than 1, since they reduce the distance traveled by Matter during the measurement.

The united equation will look like that:       S = V· T = V· M°· D·E

When °M: ≤   1    when: D ≤   1 

Meaning: The spatial distance traveled by Matter is a function of its spatial velocity, limited by multiplication of the minimum Delay-Dose by its specific delay coefficient, and as a function of the number of Space-Bodies it encounters in its motion during measurement.

The equation described here is right for all types of Time (as immediately will be specified), only after further mathematical adjustments that are required according to the complexity of the motion of Matter in Space.

Types of Time

Time, as already mentioned, is created as a result of the delaying of the motion of Moving- Matter by the Space-Bodies. This means that in order for Time to be created, the two components – Moving-Matter (Matter on its different sorts and shapes) and Space-Bodies – must participate. I will classify the types of Time according to the Moving Matter only.

Universe Time

Space itself is expanding, probably within Primordial-Void, the essence of which we do not know. Since Space in this case is Matter and, and by my definition it is also the delaying Matter,Time in the sense we know does not exist. Hence, we cannot actually measure the age of Space in ordinary Time terms known to us.

Galactic Time

The accepted differentiation in astronomy of bodies in Space is into clusters, galaxies, stars including their satellites, dark Matter, and Cosmic Web that are been studying in recent years. Each and every one of these, together and separately, has a delay in its motion by Space and therefore they have their own Time. In order to simplifies the definitions, I will name everyone's Time together Galactic Time. This Time is actually a measurement of the age of the Universe and parts of it separately, Since the Big Bang. In my opinion, the Elapsed Time changes as the Universe matures. The change is due to the fact that due to the spherical geometric structure of the expansion of Space since the Big Bang, the density of Space-Bodies is decreasing. The probability of Matter meeting Space-Bodies also decreases, hence the elapsed Time measured in the present passes faster than the elapsed Time measured in the distant past. This phenomenon, which scientists ignore to the best of my knowledge, has an essence impact on measuring the age of the Universe.

Private Time

Private Time is actually the Time that all of us experience (like all Moving-Matter). This Time affects us (as Matter moving near by a significantly massive Matter relative to it) directly, additionally and separately from Galactic Time. Private Time is influenced by two completely different factors, whose effect on the elapsed Time is the same. It is important to emphasize that the factors influence us and our experience of Time, but they do not affect the elapsed Time of our immediate environment (for example, about who is watching us) and certainly not on the Time of the distant environment (for example, galaxy clusters). The factors are, as Einstein stated in his Theory of Relativity, the Velocity of the Moving-Matter and the force of Gravitywhere we are. I will try to explain how, according to the theory of Time creation presented in this article, Velocity and Gravity manage to influence Time.

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: September 18, 2023

היקום:  פרק 3 – זמן (חלק ב)

שזירה קוונטית – מעבר של חלקיקים באטום

שזירה קוונטית היא תופעת טבע מוזרה ובלתי מוסברת. לפיה, שני חלקיקים שהיו שלובים בעברם שולחים מידע אחד לשני במהירות שעולה על מהירות האור, פעולה אסורה בתכלית האיסור לפי תורת היחסות. התופעה מוסברת כאן על ידי ההשערה שלי בדבר אופן היווצרות הזמן ובדבר קיומה של מהירות מיידית. כאשר המידע שנוצר בחלקיק אחד מהשזורים נע בין גופי-המרחב לעבר השזור השני, הוא עושה זאת במהירות מיידית. התופעה מתאפשרת אך ורק בשל הקשר המוקדם ביניהם. בין חלקיקים חסרי עבר משותף לא תיתכן שזירה קוונטית.

באופן זהה לחלוטין ניתן להסביר גם את המעבר של אלקטרונים בין קליפות של רמות אנרגיה בתוך האטום במהירות מיידית . הסיבה לכך היא, שפעולת המעבר בין רמות אנרגיה שונות אינה כרוכה במפגש עם גופי-מרחב.

משוואת היחס בין מהירות לזמן ומרחק

לדעתי, זמן הוא פונקציה של תנועת  חומר ועיכובו על ידי גופי-המרחב. עוצמת העיכוב (זמן שעובר) תלויה בארבעה דברים: 1. מהירותו של החומר. 2. גודלה של מנת העיכוב המינימלית. 3. מקדם העיכוב הספציפי של החומר  (פונקציה של תכונותיו – גודל, צורה גיאומטרית וכדומה),. 4. כמות גופי-המרחב בהם יתקל החומר בתנועתו במהלך המדידה. 

בשל כל הסיבות שנמנו, יש לתקן את המשוואה שמתארת את היחס בין מהירות לזמן ומרחק על ידי הוספת מרכיבי העיכוב. עקב בקיאותי המעטה ביותר במתמטיקה, התיקון יעשה כאן רק למשוואה הבסיסית ביותר שמתארת תנועה שוות מהירות בקו ישר. את התיקון למשוואות מורכבות יותר כמו תנועה בתאוצה ותנועה יחסית, אשאיר למתמטיקאים. כמו כן המשוואה להלן תהיה נכונה רק לתנועה של חומרים-נעים קטנים מאוד. המשוואות לתנועת גופים גדולים אינן במסגרת יכולותיי המתמטיות, ושוב אני נאלץ לפנות לעזרת המתמטיקאים.

משוואת התנועה הבסיסית היא S = V· T   כאשר S הוא המרחק המרחבי שעבר החומר, V הוא מהירות התנועה של החומר,  T הוא הזמן הפרטי שלו (הזמן שעובר עליו ללא קשר לתנועות אחרות ביקום).

לכך נוסיף משוואה שמתארת את הזמן כפונקציה של מנות עיכוב T= M°· D·E   . כאשר – M° הוא גודלה של מנת העיכוב המינימלית, D מקדם העיכוב הספציפי של החומר ו E כמות גופי-המרחב שנמדדו במהלך התנועה של החומר.

חשוב להדגיש: M° ו D הם מספרים קטנים מ 1, שכן הם מקטינים את המרחק שעובר החומרבמהלך המדידה.

המשוואה המאוחדת תיראה כך:    M°· D·E  V·   S = V· T =

                                        כאשר:     1  M° ≤        כאשר:  1  D ≤

כלומר: המרחק המרחבי שעובר חומר הוא פונקציה של מהירותו המרחבית, מוגבלת על ידי מכפלת מנת העיכוב המינימלית במקדם העיכוב הספציפי שלו, וכפונקציה של כמות גופי-המרחב בהם הוא נתקל בתנועתו במהלך המדידה.

המשוואה שתוארה כאן נכונה לכל סוגי הזמן (כפי שיפורטו מיד), רק לאחר התאמות מתמטיות נוספות המתבקשות בהתאם למורכבות התנועה של החומר במרחב.

סוגי הזמן

זמן כאמור, נוצר כתוצאה מעיכוב תנועת חומרים-נעים על ידי גופי-המרחב. פירוש הדבר הוא שעל מנת שזמן ייווצר צריך שיתוף של שני המרכיבים – חומרים-נעים (חומר על סוגיו וצורותיו השונות) וגופי-המרחב. להלן אסווג את סוגי הזמן לפי החומרים-הנעים בלבד.

זמן יקום

המרחב עצמו מתפשט, כנראה בתוך ריק-קדמון שאת מהותו איננו יודעים. מכיוון שהמרחב במקרה זה הוא החומר ולפי הגדרתי גם הגורם המעכב, הרי שזמן במובנו הידוע לנו איננו מתקיים. מכאן שלמעשה אין ביכולתנו למדוד את גילו של המרחב במונחי זמן רגילים שידועים לנו.

זמן גלקטי

ההבחנה המקובלת באסטרונומיה של הגופים במרחב היא לצבירים, גלקסיות, כוכבים כולל הלוויינים שלהם, חומר אפל ורשתות קוסמיות שנחקרות בשנים האחרונות. לכל אחד ואחד מאלה, ביחד ולחוד, נוצר עיכוב בתנועתו על ידי המרחב ולכן יש להם זמן משלהם. על מנת לפשט את ההגדרות, אכנה את הזמן של כולם יחד זמן גלקטי. הזמן הזה הוא למעשה מדידת גילו של היקום ושל חלקים שלו בנפרד, מאז המפץ הגדול. לדעתי, הזמן שעובר משתנה  ככל שהיקום מתבגר. השינוי נובע מכך שבשל המבנה הגיאומטרי הספרי של התפשטות המרחב מאז המפץ הגדול, צפיפותם של גופי-המרחב הולכת ופוחתת. ההסתברות של חומר לפגוש גופי-מרחב פוחתת גם היא ומכאן שהזמן שעובר שנמדד בהווה חולף מהר יותר מהזמן שעובר שנמדד בעבר הרחוק. לתופעה זו שלמיטב ידיעתי מדענים מתעלמים ממנה, יש השפעה מהותית על מדידת גילו של היקום.

זמן פרטי

הזמן הפרטי הוא למעשה הזמן שכולנו חווים (כמו כל החומרים-הנעים). זמן זה משפיע עלינו (כחומרים  שנעים בקרבת חומר מסיבי משמעותית ביחס אליו) ישירות, בנוסף ובנפרד מהזמן הגלקטי. הזמן הפרטי מושפע משני גורמים שונים לחלוטין, שהשפעתם על הזמן העובר עלינו זהה. חשוב להדגיש שהשפעת הגורמים  היא עלינו ועל חווית הזמו שלנו, אך הם אינם משפיעים על הזמן העובר על סביבתנו הקרובה (למשל, על מי שצופה בנו) ובוודאי שלא על הזמן של הסביבה הרחוקה (למשל, על צבירי גלקסיות). הגורמים הם, כפי שאיינשטיין קבע בתורת היחסות – מהירות החומר-הנע ועוצמת הכבידה במקום הימצאנו. אנסה להסביר איך, לפי תיאוריית היווצרות הזמן שמוצגת במאמר זה, מצליחים המהירות והכבידה להשפיע על הזמן.

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: September 17, 2023

The Universe: Chapter 3 – Time (part a)

Preface                        

In many of the books and articles dealing with the question of Time, the philosopher and priest St. Augustine is quoted as saying: "What is Time?  When no one asks me, I know, but when I want to explain it to the questioner, I don't know."

My own opinion of the essence of Time is at the heart of the series of articles "The Universe" and is the main reason for its publication. I am not a scientist, but my opinion on this matter, which is original, was formed after deep thinking and extensive study of the works of great scientists as published in popular scientific literature

History of understanding Time

Aristotle, one of the most important philosophers of the ancient world, and others in ancient Greece argued that Time is assembled of small portions of finite size – atoms of Time.  He defined Time as "the numbering of motion in terms of early and late". In his opinion, Time is pulled by motion and both are continuous. Philosophers who followed him saw the continuity of Time as our optical error, since atomistic Time is discrete. This concept is very similar to my conception of Time as will be described below.

According to Wikipedia, Time is a philosophical-scientific-linguistic expression, describing the degree of continuity or the gap between two situations or events. Some distinguish between the Time set by a clock and psychological Time, according to which Time intervals are a function of an estimate derived from our senses. Regarding points in Time, some argue that this is a theoretical concept that does not exist in practice and is an illusion of consciousness. My opinion, as I will describe later on is purely materialistic.

Galileo Galilei, the founder of the modern scientific method, stated that Time is a quantitative magnitude independent of motion and exists even if there were no motion. This opinion is accepted today, but it is completely opposite in my opinion.

Isaac Newton, the father of the theory of Classical Mechanics and the Theory of Gravity that preceded the Theory of Relativity, argued that Time is a being that has absolute value independent of the measurer or measured. This theory collapsed of course, with the development of the Theory of Relativity.

The philosopher Immanuel Kant stated that Time is continuous, infinite and homogeneous. His opinion is accepted as correct and is built into Einstein's equations of the theory of General Relativity.

In contrast to Isaac Newton, Albert Einstein, the father of the Theory of Relativity, stated that the magnitude of Time is not absolute. The relative velocity of a Moving Matter determines the Time it elapses. He rejected the concept of "simultaneous", established that Time is an equal dimension to the spatial dimensions, and bound them all together in a new entity: Space-Time.

Summarizing the various opinions, it seems that there is no clear and precise opinion about the essence of Time.  Although there is a general consensus, based on General Relativity, that Time is one of the four dimensions in the Universe. 

Essence of Time

My premise when I try to understand the essence of Time and how it is created, is that Space is material and discontinuously, or alternatively it can be named grainy.

Definition of Time to my understanding – Time is a measure of delay – Time is a dimension in the Universe that expresses the delay of the motion of Matter in Space-Time, by Space-Bodies.

A distinction must be made between Elapsed Time measured by a clock, and Timing which is a place (event) on the axis of motion of Matter in Space-Time.

Elapsed Time

Elapsed Time (later I will call it most often – Time) is a quantitative measurement by a clock, of doses of delay consumed because of motion of Matter among Space-Bodies.                Different materials have different intensity of delay while meeting Space-Bodies, because they have different features such as size, density or geometric structure.

The definition of a single dose of delay is: the minimum possible Time during which a unit of Matter in the Universe is delayed by Space-Bodies. One delay-dose is the one that creates the minimum unit of Time in the Universe – which is Planck-Time whose magnitude is equal to 10 to the power of minus 43 seconds.

Since in my opinion Time is created due to delaying of Matter in motion by the Space-Bodies which are themselves discrete, Time itself is also divided into discrete doses (Discontinuity).

A mere quantitative measurement of Time by a clock will give a scalar solution, i.e., directionless. As mentioned, Time is the result of motion in Space, and since motion has direction, Time also has direction. This direction is precisely the opposite direction to the motion of Matter in Space. All this exactly according to Newton's third law, which states that every action has a response equal in intensity and opposite in direction. Hence Time is vector, it has a size and direction that change according to circumstances.

Timing

Timing is the place of Matter in Space-Time (or in common parlance "point in Time" or "hour"). This is the place of an "event" as defined by General Relativity. The absolute position is measured relative to the center of the Big Bang or the cosmic background radiation. When Matter is outside the Space-Bodies (in the process of moving from one to another) no Time is measured. In fact, the terms Time or Timing are meaningless outside these Space-Bodies.

Motion in Instant velocity among the Space-Bodies

The Theory of Relativity is based, among other things, on the premise that the maximum permissible and possible velocity in the Universe is the speed of light in vacuum. I do not dispute this assertion when it expresses the reality measured by us, and I certainly do not disagree with the equations of the theory of Relativity and the results that are remarkably accurate and consistent with the physical reality obtained from their solution. In my opinion, there is a more basic motion in nature that cannot be measured by humans, this is the motion of Matter in the Universe at an instant velocity (or alternatively infinite velocity). Meaning, the basic motion is actually moving from place A to place B without any Time elapsing – when there is no delay of motion by the Space-Bodies. This velocity actually exists only over extremely short spatial distances. In Space that is accessible and familiar to us, Matter in motion will always meet the Space-Bodies after passing a very small spatial distance and its velocity will therefore be defined and measurable.

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: September 16, 2023

היקום:  פרק 3 – זמן (חלק א)

הקדמה

בחלק ניכר מהספרים והמאמרים העוסקים בשאלת הזמן, מצוטט הפילוסוף והכומר אוגוסטינוס הקדוש כאומר: "מהו הזמן?  כשאיש אינו שואל אותי – יודע אני, אך כשרוצה אני להסבירו לשואל – אינני יודע".

דעתי שלי על מהות הזמן עומדת בליבה של סדרת המאמרים "היקום" והיא הסיבה העיקרית לפרסומה ברבים. אינני מדען, אך דעתי בעניין, שהיא מקורית, התגבשה לאחר חשיבה עמוקה ועיון מקיף בעבודותיהם של אנשי מדע דגולים כפי שפורסמו בספרות מדעית פופולרית.

היסטוריה של הבנת הזמן

אריסטו, מחשובי הפילוסופים של העולם העתיק, ואחרים ביוון הקדומה טענו שהזמן מורכב ממנות קטנות בנות גודל סופי – אטומים של זמן.  הוא הגדיר את הזמן כ – "מספור התנועה מבחינת מוקדם ומאוחר". לדעתו הזמן נמשך אחרי התנועה ושניהם רציפים. פילוסופים שבאו אחריו ראו ברציפות הזמן טעות אופטית שלנו, שכן הזמן האטומיסטי הוא בדיד. תפיסה זו דומה מאוד לתפיסת הזמן שלי כפי שתתואר בהמשך.

לפי ויקיפדיה, זמן הוא ביטוי פילוסופי-מדעי-לשוני, המתאר את מידת ההמשכיות או הפער בין שני מצבים או אירועים. יש המבחינים בין הזמן שנקבע ע"י שעון לבין הזמן הפסיכולוגי, לפיו מרווחי הזמן הם פונקציה של אומדן הנובע מתחושותינו. לגבי נקודות בזמן, יש הטוענים שזהו מושג תיאורטי שאינו קיים בפועל והוא בחזקת אשליה תודעתית. דעתי כפי שאתאר בהמשך היא מטריאליסטית לחלוטין.

גליליאו גליליי, מייסד השיטה המדעית המודרנית, קבע שהזמן הוא גודל כמותי בלתי תלוי בתנועה ומתקיים גם לולא הייתה תנועה. דעה זו מקובלת כיום, אך היא הפוכה לחלוטין לדעתי.

אייזיק ניוטון, אבי התיאוריה של המכניקה הקלאסית ושל תיאוריית הכבידה שקדמה לתורת היחסות, טען  שהזמן הוא יש בעל ערך מוחלט בלתי תלוי במודד או בנמדד. תיאוריה זו התמוטטה כמובן עם פיתוחה של תורת היחסות.

הפילוסוף עמנואל קנט קבע שהזמן הוא רציף, אינסופי והומוגני. דעתו מקובלת כנכונה והיא מובנית בתוך משוואות תורת היחסות הכללית של איינשטיין.

בניגוד לאייזיק ניוטון קבע אלברט איינשטיין, אבי תורת היחסות, שגודלו של הזמן אינו מוחלט. מהירות התנועה היחסית של חומר-נע קובעת את הזמן העובר עליו. הוא כפר במושג "בו-זמני", קבע שהזמן הוא ממד שווה בחשיבותו לממדים המרחביים וכרך את כולם בישות חדשה: מרחב-זמן.

לסיכום הדעות השונות, נדמה שניתן לקבוע שאין בנמצא דעה ברורה ומדויקת לגבי מהותו של הזמן.  אם כי קיימת הסכמה כללית, על בסיס תורת היחסות הכללית, בדבר היות הזמן אחד מארבעת הממדים ביקום. 

מהות הזמן

הנחת היסוד שלי בבואי לנסות ולהבין את מהות הזמן ודרך היווצרותו, היא שהמרחב הוא חומרי ובדיד (לא רציף), או לחילופין ניתן לכנותו גרגרי.

הגדרת הזמן להבנתי –זמן הוא מידה של עיכוב – זמן הוא  ממד ביקום שמבטא עיכוב של תנועת החומר במרחב-זמן, על ידי גופי-המרחב.

יש להבחין בין זמן שחלף שנמדד על ידי שעון, לבין עיתוי שהוא מקום (אירוע) בציר התנועה של החומר במרחב-זמן.

זמן שחלף

זמן שחלף (בהמשך אקרא לו לרוב – זמן) הוא מדידה כמותית על ידי שעון של מנות עיכוב שנצרכו עקב תנועה של חומר בין גופי-המרחב. לחומרים שונים יש עוצמת עיכוב שונה במפגשם עם גופי-המרחב, וזאת כתוצאה מתכונות שונות שלהם כמו גודל צפיפות או מבנה גיאומטרי.

ההגדרה של מנת עיכוב אחת היא: הזמן המינימאלי האפשרי שבו מעוכבת יחידת חומר כלשהי ביקום על ידי גופי-מרחב. מנת עיכוב אחת היא זו שיוצרת את יחידת הזמן המינימאלית ביקום – שהיא  זמן פלאנק שגודלו שווה ל 10 בחזקת מינוס 43 שניות.

מכיוון שלדעתי הזמן נוצר בשל עיכוב של תנועת חומר על ידי גופי-המרחב שהם כשלעצמם בדידים, גם הזמן עצמו מחולק למנות בדידות (אי-רציפות).

מדידה כמותית בלבד של הזמן על ידי שעון תיתן תוצאה סקאלרית, כלומר חסרת כיוון. כאמור, זמן הוא תוצאה של תנועה במרחב, ומכיוון שלתנועה יש כיוון גם לזמן יש כיוון. כיוון זה הוא במדויק הכיוון ההפוך לתנועת החומר במרחב. כל זה בדיוק לפי החוק השלישי של ניוטון שקובע כי לכל פעולה יש תגובה ששווה לה בעוצמתה והפוכה לה בכיוון. מכאן שהזמן הוא וקטורי, יש לו גודל וכיוון שמשתנים בהתאם לנסיבות.

עיתוי

עיתוי הוא מקומו של חומר במרחב-זמן (או בשפה המקובלת "נקודת זמן" או "שעה").  זהו מקומו של אירוע כהגדרת תורת היחסות הכללית. המיקום המוחלט נמדד ביחס למרכז המפץ הגדול או ביחס לקרינת הרקע הקוסמית. כאשר חומרים נמצאים מחוץ לגופי-המרחב (בתהליך המעבר מאחד לשני) לא נמדד זמן. למעשה אין משמעות למונחים זמן או עיתוי מחוץ לגופי-מרחב אלו.

תנועת במהירות מיידית בין גופי-המרחב

תורת היחסות מבוססת, בין היתר, על הנחת יסוד לפיה המהירות המרבית המותרת והאפשרית ביקום היא מהירות האור בריק. אינני חולק על קביעה זו כאשר היא מבטאת את המציאות הנמדדת על ידנו, ובוודאי שאיני חולק על משוואותיה של תורת היחסות והתוצאות המדויקות להפליא ותואמות את המציאות הפיזיקאלית המתקבלות מפתרונן. לדעתי, קיימת בטבע תנועה בסיסית יותר שאינה ניתנת למדידה על ידי בני אנוש, זו תנועתו של חומר ביקום במהירות מיידית (או לחילופין מהירות אינסופית). כלומר, התנועה הבסיסית היא בעצם מעבר ממקום א' למקום ב' בלי שיעבור זמן כלשהו  – כאשר אין עיכוב של התנועה על ידי גופי-המרחב. מהירות זו מתקיימת בפועל רק לאורכם של מרחקים מרחביים קצרים במידה קיצונית ביותר. בחלל הנגיש והמוכר לנו, גוף בתנועה יפגוש תמיד את גופי-המרחב לאחר שעבר מרחק מרחבי קטן ביותר ומהירותו תהא לכן מוגדרת ומדידה.

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: September 15, 2023

The Universe: Chapter 2 – Space (part b)

Expansion of the Universe

A distinction must be made between the expansion of Space-Time, which is actually the expansion of Space-Bodies in Primordial-Void, and the distancing galaxies from each other, since the distancing of galaxies is due to both the expansion of Space-Time and movement within Space-Time originating from inertial motion Energy that has been kept in galaxies since their creation and with the addition of the effects of gravitational rejection forces operating in Space-Time. The expansion of Space-Time is also a constant change in the scale of the Universe, since in addition to moving away from the center of the Big Bang, there is also an increase in distances between the Space-Bodies themselves, which are reference points for measuring distances. The general direction of the movement of Space itself is outward from the center of the Big Bang. Therefore, geometrically it creates an imaginal movement of mutual distancing. Assuming that the starting point of the Big Bang can be set as a reference point, or the cosmic background radiation can be viewed as a reference field, the relative speed of expansion of Space-Time with galaxies is not necessarily the same as the speed of expansion of galaxies in Space-Time.   

Finality of the Universe                                   

An interesting question that concerns astrophysicists is: Is the Universe finite or infinite?

To answer this question, we must first define the Universe itself. I think the Universe is where you can find Space-Time, Matter, Dark Matter and Dark Energy. The definition intentionally excludes the Primordial-Void into which the Big Bang event erupted. The answer accepted today by many astrophysicists to the question of the finality of the Universe is that Space-Time resembles the surface area of a sphere, that is, limited in dimensions but without defined boundaries and therefore can be seen as infinite. In my opinion, there are several good reasons to assume that the Universe is indeed finite in size. I will list some of them:

1. The proven expansion of the Universe means that it has a size limitation. A Universe of infinite size cannot expand because it has nowhere to go. The act of expansion of the Universe, if it is limitless, would be meaningless, as it contradicts the concept of infinity that we use to describe its magnitude. (A brief mathematical reminder: infinity is not a mathematical number by which any size can be described, but is a concept that describes the absence of limits or dimensions that can be defined or quantified). Mathematically, the absurd interpretation of the hypothesis about the Universe being infinite is that the expansion of Space-Time (i.e., its enlargement) adds nothing to the size of the Universe.
2. The quantities of all kinds of Matter, including the Space-Bodies that erupted in the Big Bang, were finite. The distances between particles in the Universe are limited and defined (although as a result of the expansion of the Universe, these distances are constantly changing, and consequently the size of the Universe is also changing). It is therefore unreasonable to assume that the magnitude of the Universe containing these components is not finite and limited in size.
3. In my opinion, the Universe has a spherical structure. There is no good reason to assume that the explosion of any components into Primordial-Void created only a shell without internal Space. It is quite reasonable to assume that the interior Space of the Universe is already empty of material content, as a result of Inertial Motion Energy that causes all kinds of Matter to move away from the place of the Big Bang event. Such an action indeed creates a kind of material shell without Matter in its center and causes the illusion of the formation of only a shell in the first place.
4. The sphere of the Universe is so large that its Space-Time curvature seems to be so flat that it resembles a flat as the surface of a sphere rather than as it really is, the material content of the sphere of Space-Time.

Discontinuity of the Universe 

The discontinuity of the Universe is originated from the fact that it is made entirely of discrete components of minimal size or multiples. The main reason for preferring the hypothesis that the Universe is continuous over the hypothesis of being discrete is historical, and originated from the extremely limited ability of the senses and instruments to separate what is measured as continuous into its elementary and discrete components. The measured components appear to be continuous due to the limited scale that the senses and instruments can handle. History is full of dominant theories that later turned out to be wrong. Therefore, the fact that the theory of continuity prevails today does not constitute proof of its correctness.

Another reason is the illusion of continuity that comes from our biological ability. For example, eyesight – our eye catches discrete images and it is the brain that translates them into a sequence of movement. the entire film and television industry is based on this.

Einstein's General Theory of Relativity, which deals with the large scale of the Universe, embodies in it a Space-Time continuum hypothesis. When the tiniest dimensions of the Universe are reached, it is replaced by Quantum Mechanics, where discontinuity dominates. Sizes and dimensions, when very small, are measured in this theory in multiples of an elementary number in nature – Planck's constant. In my opinion, formulating General Theory of Relativity using discontinuity mathematics will greatly help bridge the two important scientific theories, a goal that has not yet been achieved.

The Space-Time discontinuity hypothesis solves, on the one hand, paradoxes created by the hypothesis of its continuity, and on the other hand does not create new problems. For example, the discontinuity feature of Space-Time explains the Achilles and Turtle paradox. The paradox claims that the mythical Achilles, the fastest of humans, will never be able to achieve a turtle that started a race a little before him, because Achilles will always have to pass half the distance and half the time between him and the tortoise, in a repetitive and endless process. The fact that Space-Time is discrete causes the Space between Achilles and the tortoise to be finite, thus allowing Achilles to obtain the tortoise.

The discontinuity of Space-Time does not contradict the theory of relativity, whose formulas hide a continuum hypothesis. This is because the velocity of Matter between Space-Bodies is at an immediate speed, and gives a sense of continuity. It is this feeling that causes, for the purposes of mathematical formulation of the Universe (as general relativity does) it is permissible to assume that the Universe is continuous. But discrete and discontinuity are essential for determining that the Universe is finite in size and amount of Energy and of Matter. On a side note, I would like to add that the great mathematician Bernhard Riemann, whose scientific work formed the basis of Albert Einstein's General Theory of Relativity, thought that "it is possible that the Universe in which we live, when viewed in full, is very different from three-dimensional Euclidean Space. It's even possible that if we use stronger and stronger magnification and look at the smallest things, it won't look like a sheet, but will be discrete, or something else entirely."

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: September 14, 2023

היקום:  פרק 2 – מרחב (חלק ב)

התפשטות היקום

יש להבחין בין התפשטות המרחב-זמן, שהיא בעצם התפשטות של גופי-המרחב בריק-הקדמון, לבין התרחקות הגלקסיות זו מזו, שכן התרחקות הגלקסיות נובעת גם מהתפשטות המרחב-זמן וגם מתנועה בתוך המרחב-זמן שמקורה באנרגיית תנועה בהתמד שנשמרה בגלקסיות מאז שנוצרו, ובתוספת של השפעות כוחות דחייה וכבידה הפועלים במרחב-זמן. התפשטות המרחב-זמן היא גם שינוי מתמיד בקנה המידה של היקום, שכן בנוסף להתרחקות ממרכז המפץ הגדול יש גם גידול במרחקים בין גופי-המרחב עצמם, המהווים כזכור נקודות ייחוס למדידת מרחקים. כיוונה הכללי של תנועת המרחב עצמו היא החוצה ממרכז המפץ הגדול. לכן, גיאומטרית נוצרת תנועה לכאורה של התרחקות  הדדית. בהנחה שניתן לקבוע את נקודת ראשית המפץ הגדול כנקודת ייחוס, או לחילופין לראות בקרינת הרקע הקוסמית שדה ייחוס, מהירות ההתפשטות היחסית של המרחב-זמן עם הגלקסיות אינה בהכרח זהה למהירות ההתפשטות של הגלקסיות במרחב-זמן.    

סופיות היקום                                                         

שאלה מעניינת שמטרידה את האסטרופיזיקאים היא: האם היקום סופי או אינסופי?

כדי לענות על שאלה זו עלנו להגדיר תחילה את היקום עצמו. לדעתי היקום הוא המקום בו ניתן למצוא את המרחב-זמן, את החומר, את החומר האפל והאנרגיה האפלה. ההגדרה אינה כוללת, במכוון, את הריק-הקדמון אליו התפרץ אירוע המפץ הגדול. התשובה המקובלת כיום על חלק גדול מהאסטרופיזיקאים לשאלת סופיות היקום היא, שהמרחב-זמן דומה לשטח הפנים של כדור, כלומר מוגבל בממדיו אך חסר גבולות מוגדרים ולכן ניתן לראותו כאינסופי. לדעתי, קיימות כמה סיבות טובות להניח שהיקום אכן סופי בממדיו. אמנה כמה מהן:

1. התפשטותו המוכחת של היקום פירושה שיש לו מגבלת גודל. יקום שגודלו אין-סופי אינו יכול להתפשט כי אין לו לאן להגיע. פעולת התפשטות היקום, אם הוא חסר גבולות, תהיה חסרת משמעות, שכן היא סותרת את מושג האין-סוף בו אנו משתמשים על מנת לתאר את גודלו. (תזכורת מתמטית קצרה: אין-סוף איננו מספר מתמטי שניתן לתאר באמצעותו גודל כלשהו, אלא הוא מושג שמתאר היעדר גבולות או ממדים שניתנים להגדרה או כימות). מבחינה מתמטית, הפירוש האבסורדי של ההשערה בדבר אין-סופיות היקום, הוא שתנועת התפשטות המרחב-זמן (כלומר הגדלתו) אינה מוסיפה דבר לגודלו של היקום.
2. כמויות החומר לסוגיו, כולל גופי-המרחב שהתפרצו במפץ הגדול היו סופיות. המרחקים בין החלקיקים ביקום מוגבלים ומוגדרים (אם כי כתוצאה מהתפשטות היקום מרחקים אלו משתנים ללא הרף ובעקבות כך משתנה גם גודלו של היקום). מכאן שאין זה סביר לשער שממדיו של היקום המכיל את אותם רכיבים אינו סופי ומוגבל בגודלו.
3. לדעתי היקום הוא בעל מבנה ספירי. אין שום סיבה טובה לשער שפיצוץ של רכיבים כלשהם אל תוך הריק הקדמון יצר רק מעטפת ללא מרחב פנימי. בהחלט סביר לשער שהחלל הפנימי של היקום כבר ריק  מתוכן חומרי, זאת כתוצאה מאנרגיה התמדית שגורמת להתרחקות כל סוגי החומר למיניהם ממקום אירוע המפץ הגדול. פעולה כזו אכן יוצרת מעין מעטפת חומרית ללא חומר במרכזה וגורמת לאשליה של היווצרות מלכתחילה של מעטפת בלבד.
4. ספירת היקום היא כל כך גדולה, עד שעקמימות המרחב-זמן שלה נדמית להיות כל כך שטוחה, עד כדי הידמות לשטוחה כפני כדור ולא כפי שהיא באמת, תוכן חומרי  של ספירת המרחב-זמן.

אי-רציפות היקום 

אי-רציפות היקום נובעת מעובדת היותו עשוי כולו מרכיבים בדידים בעלי  גודל מזערי או כפולותיו. הסיבה העיקרית להעדפת ההשערה שהיקום רציף על פני ההשערה בדבר היותו בדיד היא היסטורית, ונובעת מיכולת מוגבלת ביותר של החושים והמכשירים להפריד את הנמדד כרציף לרכיביו היסודיים והבדידים. המרכיבים הנמדדים נראים כרציפים בשל קנה המידה המוגבל בהם מסוגלים החושים והמכשירים לטפל. ההיסטוריה מלאה בתיאוריות שולטות שהתבררו בהמשך כשגויות. מכאן שאין בעובדה שתיאורית הרצף שולטת כיום כדי להוות הוכחה לנכונותה.

סיבה נוספת היא אשליית הרצף שמקורה ביכולת הביולוגית שלנו. למשל ראייה – העין שלנו קולטת תמונות בדידות והמח הוא שמתרגם אותן לרצף של תנועה. תעשיית הקולנוע והטלוויזיה כולה מבוססת על כך.

תורת היחסות הכללית של איינשטיין, שעוסקת בקנה המידה הגדול של היקום, מגלמת בתוכה השערת רצף של המרחב-זמן. כאשר מגיעים לממדים הזעירים ביותר של היקום, מחליפה אותה מכניקת הקוונטים שבה שלטת דווקא אי-רציפות. גדלים וממדים, כשהם קטנים מאוד נמדדים בתורה זו בכפולות של מספר יסודי בטבע  – קבוע פלאנק. לדעתי ניסוחה של תורת היחסות הכללית באמצעות מתמטיקה בדידה תעזור מאוד לגישור בין שתי התורות המדעיות החשובות, מטרה שטרם הושגה.

השערת בדידות המרחב-זמן פותרת מצד אחד פרדוקסים שנוצרו בשל ההשערה בדבר רציפותו, ומצד שני אינה יוצרת בעיות חדשות. למשל: תכונת אי הרציפות של המרחב-זמן מסבירה את פרדוקס אכילס והצב. הפרדוקס טוען שאכילס המיתולוגי, המהיר בבני האנוש, לא יוכל לעולם להשיג צב שהתחיל מרוץ מעט לפניו, מכיוון שתמיד יצטרך אכילס לעבור את מחצית המרחק ואת מחצית הזמן בינו לבין הצב, בתהליך חוזר ואינסופי. עובדת היות המרחב-הזמן בדיד גורמת למרווח בין אכילס לצב להיות סופי, ובכך מאפשרת לאכילס להשיג את הצב.

בדידות המרחב-זמן אינה עומדת בסתירה לתורת היחסות, שבנוסחאותיה חבויה השערת רצף. זאת מכיוון שמהירות התנועה של חומר בין גופי-המרחב היא במהירות מיידית, ואז מתקיימת תחושת רצף. תחושה זו היא הגורמת לכך, שלצורך הניסוח המתמטי של היקום (כפי שעושה תורת היחסות הכללית) מותר להניח שהיקום רציף. אך הבדידות ואי הרציפות חיוניים לקביעה שהיקום סופי בגודלו ובכמות האנרגיה והחומר. בהערת אגב ברצוני להוסיף שגם המתמטיקאי הדגול ברנהרד רימן, שעבודתו המדעית היוותה בסיס לתורת היחסות הכללית של אלברט איינשטיין, חשב  ש "ייתכן כי היקום שבו אנו חיים, כשמתבוננים בו במלואו, שונה מאוד ממרחב אוקלידי תלת-ממדי. ייתכן אפילו שאם נסתייע בהגדלה חזקה יותר ויותר ונתבונן בדברים הקטנים ביותר, הוא לא ייראה כמו יריעה, אלא יהיה בדיד, או משהו אחר לגמרי".

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: September 13, 2023

The Universe: Chapter 2 – Space (part a)

Essence

Space is a central component of the Universe, made of pieces of Matter. One of the most important situations in which Basic-Matter exist is in the form of tiny bodies, which I will name Space-Bodies. These bodies, being spread out in the Void (which I will name Primordial-Void) where the Big Bang took place, are by their very existence the Space. It is important to emphasize that they do not create Space, but are themselves the Space. The density of Space-Bodies is probably the maximum possible (absolute stiffness) and is due to their tiny size and lack of any complexity. Other Matter particles are larger, they are less perfect and their degree of density decreases accordingly.

The other pieces of Matter attach temporally to the Space-Bodies during their motion. The Space-Bodies are the only place where Matter can be found for measurement purpose. The basic motion of Matter, were it not for the existence of Space-Bodies, would have been in immediate velocity.  Only the delay by Space-Bodies enables measurement of distance and measurement of time.

The entire Universe can be seen as a "Space-Time field", with the creators of the field being the Space-Bodies. 

The creation of Space

Due to the lack of interaction with the basic forces in nature other than Gravity, the Space-Bodies broke through the age of darkness (which existed between the beginning of the Big-Bang and the separation of photons from the other particles) long before the rest of Matter, thus created a Space to which the rest of Matter in the Universe spread.

Explanation of astrophysical questions

These features of Space-Bodies can solve and explain a number of important astrophysical problems –

1. The feature of mass (interaction with Higgs-Field), and the fact that these bodies are "material" may explain the missing Matter in the Universe as compared with what is observed and calculated, as the solution of cosmological equations suggests.
2. The existence of Space-Bodies explains what is the curvature of Space due to the presence of Mass. The curvature, in a very picturesque way, is the transformation of relatively flat layers of Space-Bodies into spherical layers around the center of massive mass and also a change in their density. When another material (with mass) moves thru the Space-Bodies (from one body to another), its way changes (curvature of space) and so does the time (curvature of time).

A place in Space-Time

Space-Time is a Space in which time passes as a result of the movement of Matter andits delay by the Space-Bodies. More about time will be given in the next chapter.

A place in Space of a particle is the place of the Space-Body on which it is located at the time of measurement. This position changes constantly due to the expansion of Space and due to the movement of the particle itself in Space.

An absolute place in Space of a particle is measured in relation to the position of the beginning of the Big Bang in Primordial-Void, or alternatively in relation to the cosmic background radiation. This place is also subject to the various cosmic movements.

A relative place in Space of a particle is measured in relation to the place of other particles in the Universe, subject to the cosmic movements of everyone.

A place in Time of a particle is the same as the position of the Space-Bodies in which the body resides in the present, has been in the past or will dwell in the future. As stated in previous paragraphs, more about Time will be given in the next chapter devoted to Time.

Contrary to the insight derived from quantum mechanics and the uncertainty principle, in my understanding, the place of a body in Space-Time is absolute and well-defined. But due to circumstances that I will detail immediately, there is no practical way to measure their absolute place. Relativity theory prefers the term "event" to "place" and the term "interval" to "distance".

When the uncertainty principle was discovered and mathematically formulated by Werner Heisenberg, the initial thought that came to many scientists' minds was that these were technological difficulties derived from limitations of measuring instruments, problems related to wavelengths of the particle use for measuring and the measured particle, and problems of mutual influences as a result of the surveyor's contact with the measured. Later, with the development of Quantum Mechanics, scientists realized that these were not merely technological difficulties but an inherent property of particles in nature. Ther is no possibility, and it will be impossible to accurately measure simultaneously pairs of features such as the position and momentum of a particle. Moreover, even the maximum accuracy of measuring one of the features, even when the measurement of the other attribute is completely forfeited, is limited by nature to a certain level of accuracy determined by the uncertainty principal formula. This insight and the amazing advances in understanding the structure of the atom, led physicists to come up with an interpretation, which I believe is far-reaching and incorrect.

Physicists argue that a particle has no place and momentum that can be measured simultaneously, and that the particle does not have defined place in Space at all. According to physicists, the measured position of a particle is only the point at which there is the highest probability of finding it, but the particle is also present simultaneously in places where the probability of finding it is smaller. When measuring the position of the particle, all probabilities collapse to the same point where it was measured. Again, it is important to emphasize that according to physicists, this is only where we measured the particle. Its "true" place is wherever its probability curve stretches – that is, the particle has no defined place in Space. In fact, according to this interpretation, all the particles in the Universe are spread throughout the Universe. This kind of phenomenon was defined as part of the peculiarities of Quantum Mechanics, and since it – Quantum Mechanics – was found to be highly accurate and correct, it was decided that our logic – according to which a particle has a well-defined real place in Space – was wrong. This, in my opinion, is an erroneous and distorted conclusion both in terms of the existence of place for the particle and in terms of rejecting our logic as an important tool in analyzing nature.

In my humble opinion, a particle of Matter has both a defined place and momentum, as well as other features, that the common denominator of them is an absolute and defined existence while staying on the Space-Bodies, but which we cannot accurately measure. The source of the problem is that Space-Time itself is in motion, the position of Space-Bodies is unstable in itself and is subject to statistical evaluation. Maybe in future, with the development of physics and mathematics, we will be able to be more precise in calculating the place of Matter using the four known coordinates and the addition of moving coordinates that will express the spatial changes of Space-Bodies and the motion of particles in Space-Time.

It is very important to emphasize here that a state of total rest does not exist at all in our Universe. Everything moves – the measurer, the measured, the measurement tools, and the environment in which they are located, have their own internal energies, and energies acquired from the environment. They all move within Space-Time, which in itself is in an expansion motion relative to the cosmic background radiation. In addition, every measurement process is accompanied by sending and receiving information that consumes precious time during which everyone's place has changed. The constant movement of all participants in the measurement, in addition to the lack of complex dynamic mathematics, is the reason for the need to compromise with statistical determinations, which by definition contain a certain level of uncertainty.

DANIEL ASSA                             

Israel. Givatayim, 90 Shenkin St. 5330801

Email: AssaDany@Gmail.com   Blog: DanielAssa.com    Cell. 972-52-6553999    

Israel. Givatayim: September 12, 2023

היקום:  פרק 2 – מרחב (חלק א)

מהות

מרחב הוא מרכיב מרכזי ביקום, עשוי מפיסות של חומר. אחד המצבים החשובים  ביותר שבו נמצא חומר יסוד הוא בצורה של גופים זעירים, שאקרא להם  גופי-המרחב. גופים אלה, בהיותם פרושים בריק (לו אקרא בהמשך ריק-קדמון) שבו התרחש המפץ הגדול, מהווים בעצם קיומם את  המרחב. חשוב להדגיש – הם אינם יוצרים מרחב אלא הם בעצמם המרחב. צפידותם של גופי-המרחב היא כנראה המרבית האפשרית (קשיחות מוחלטת) והיא נובעת מגודלם הזעיר ומהיעדר מורכבות כלשהי. חלקיקי חומר אחרים גדולים יותר, מושלמים פחות ומידת צפידותם פוחתת בהתאם.

פיסות החומר האחרות, נצמדות זמנית, במהלך תנועתן, אל גופי-המרחב. גופי-המרחב הם המקום היחיד שעליו ניתן למצוא חומר לצרכי מדידה. התנועה הבסיסית של החומר, אלמלא קיומם של גופי-המרחב, היתה במהירות מיידית. רק העיכוב ע"י גופי-המרחב מאפשר מדידה של מרחקים ומדידה של זמן.

ניתן לראות בכל היקום  כאילו הוא  "שדה של מרחב-זמן", כאשר יוצרי השדה הם גופי-המרחב.

היווצרות המרחב

בשל היעדר פעולת גומלין עם הכוחות הבסיסיים בטבע למעט כבידה,  גופי-המרחב פרצו את עידן החושך, (התקיים בין תחילת המפץ הגדול לבין היפרדות הפוטונים מהחלקיקים האחרים) הרבה לפני שאר החומר וכך יצרו מרחב אליו התפשט שאר החומר ביקום.

הסבר לשאלות אסטרופיזיקאיות

תכונות אלו, של גופי-המרחב, יכולות לפתור ולהסביר מספר בעיות אסטרופיזיקאיות חשובות –

• תכונת המסה (האינטראקציה עם שדה היגס), ועובדת היות גופים אלה "חומריים" יכולות אולי להסביר את החומר החסר ביקום לעומת הנצפה והמחושב, כפי שיוצא מפתרון המשוואות הקוסמולוגיות.
• קיומם של גופי-המרחב מסביר מהו עיקום המרחב שנוצר עקב נוכחותה של מסה. העיקום, בצורה ציורית ביותר, הוא הפיכת שכבות שטוחות יחסית של גופי-המרחב לשכבות כדוריות מסביב למרכז המסה המסיבית וגם שינוי בצפיפותן. כאשר חומר אחר (בעל מסה) נע דרך גופי-המרחב (מגוף אחד לשני), דרכו משתנה (עיקום המרחב) וכך גם הזמן (עיקום הזמן).

מקום במרחב-זמן

המרחב-זמן  הוא מרחב שעובר בו זמן כתוצאה מתנועת החומר ועיכובו  על ידי גופי-המרחב. כאמור, הרחבות בנושא זמן יינתנו בפרק הבא.

מקום במרחב של חלקיק, הוא מקומו של גוף-המרחב עליו הוא נמצא בעיתוי המדידה. מיקום זה משתנה בעקביות בשל התפשטות המרחב ובשל תנועת החלקיק עצמו במרחב.

מקום מוחלט במרחב של חלקיק, נמדד ביחס למיקום ראשית המפץ הגדולבריק-הקדמון,או לחילופין ביחס לקרינת הרקע הקוסמית. גם מקום זה כפוף לתנועות הקוסמיות השונות.

מקום יחסי במרחב של חלקיק, נמדד ביחס למקומם של חלקיקים אחרים ביקום, בכפוף לתנועות הקוסמיות של כולם.

מקום בזמן של חלקיק, זהה למקומו של גוף-המרחב שבו שוהה החלקיק בהווה, שהה בעבר או ישהה בעתיד. כאמור בפסקאות קודמות – הרחבה בכל הקשור לזמן תינתן בפרק הבא שיוקדש לזמן.

בניגוד לתובנה הנובעת ממכניקת הקוונטים ומעיקרון אי הוודאות, להבנתי, מקומו של גוף במרחב-זמן הינו מוחלט ומוגדר היטב. אלא שבשל נסיבות אותן אפרט מיד, אין דרך מעשית למדוד את מיקומם המוחלט. תורת היחסות מעדיפה את המונח "אירוע" על פני "מקום" ואת המונח "מרווח"  (אינטרוול) על פני "מרחק".

לכשנתגלה ונוסח מתמטית עיקרון אי הוודאות ע"י ורנר הייזנברג, המחשבה הראשונית שעלתה בראשם של מדענים רבים הייתה שמדובר בקשיים טכנולוגיים שנובעים ממגבלות מכשירי מדידה, בעיות הקשורות באורכי גל של החלקיק המודד והחלקיק הנמדד ובעיות של השפעות הדדיות כתוצאה מהמגע של המודד בנמדד. בהמשך, עם התפתחותה של מכניקת הקוונטים, הבינו המדענים שאין מדובר בקשיים טכנולוגים בלבד אלא בתכונה מובנית של החלקיקים בטבע. אין, ולא תהיה אפשרות למדוד בצורה מדויקת בו-זמנית צמדים של תכונות כמו מקום ותנע של חלקיק. יותר מכך, גם מידת הדיוק המכסימלית במדידה של אחת התכונות, אפילו כאשר מוותרים לחלוטין על מדידת התכונה השנייה, מוגבלת ע"י הטבע עד לרמת דיוק מסוימת שנקבעה בנוסחת עיקרון אי הוודאות. תובנה זו והתקדמות מדהימה בהבנת מבנה האטום גרמה לפיזיקאים להגיע לפרשנות, שלדעתי היא מרחיקת לכת ולא נכונה.

פיזיקאים טוענים שלחלקיק אין מקום ותנע שניתנים למדידה בו-זמנית, וגם שלחלקיק אין בכלל מקום מוגדר במרחב. לטענת הפיזיקאים, מקומו הנמדד של חלקיק הוא רק הנקודה שבה קיימת ההסתברות הכי גבוהה למצוא אותו אך החלקיק נמצא בו-זמנית גם במקומות שבהם ההסתברות למצוא אותו קטנה יותר. כאשר מודדים את מקומו של החלקיק, קורסות כל ההסתברויות לאותה נקודה שבה הוא נמדד. אך שוב חשוב להדגיש שלדעת הפיזיקאים, זהו רק המקום שבו מדדנו את החלקיק. מקומו ה"אמיתי" הוא בכל מקום שבו משתרעת עקומת ההסתברות שלו – כלומר: אין לחלקיק מקום מוגדר במרחב. למעשה, לפי פרשנות זו, כל החלקיקים ביקום פרושים בכל היקום. תופעה מסוג זה הוגדרה כחלק מהמוזרויות של מכניקת הקוונטים, ומכיוון שהיא – מכניקת הקוונטים – נמצאה מדויקת ונכונה ברמה גבוהה אזי הוחלט שההיגיון שלנו – לפיו יש לחלקיק מקום אמיתי מוגדר היטב במרחב –  הוא השגוי. זו, לדעתי, מסקנה שגויה ומעוותת הן מבחינת קיום מקום לחלקיק והן מבחינת פסילת ההיגיון שלנו ככלי חשוב בניתוח הטבע.

לעניות דעתי, לחלקיק חומר יש גם מקום מוגדר וגם תנע וגם תכונות נוספות שהמכנה המשותף לכולם הוא קיום מוחלט ומוגדר בעת השהייה על חלקיק המרחב, אלא שאין ביכולתנו למדוד אותו במדויק. מקור הבעיה הוא בכך שהמרחב-זמן בעצמו נמצא בתנועה, מיקומם של גופי-המרחב אינו יציב כשלעצמו ונתון להערכה סטטיסטית. יתכן ובעתיד, עם התפתחות הפיזיקה והמתמטיקה, נוכל לדייק יותר בחישוב מקומו של חומר בעזרת ארבעת הקואורדינאטות הידועות ובתוספת של קואורדינאטות נעות שיבטאו את השינויים המרחביים של גופי-המרחב ואת תנועתם של חלקיקים במרחב-זמן.

חשוב מאוד להדגיש כאן, כי מצב מנוחה מוחלטת אינו קיים כלל ביקום שלנו. הכל זז – למודד, לנמדד, לכלי המדידה ולסביבה בה הם נמצאים, יש אנרגיות פנימיות משלהם, ואנרגיות שנרכשות מהסביבה. כולם נעים בתוך מרחב-זמן, שהוא כשלעצמו נמצא בתנועת התרחבות ביחס בקרינת הרקע הקוסמית. בנוסף לכך, כל הליך מדידה מלווה בשליחת וקבלת מידע שצורכים זמן יקר במהלכו מקומם של כולם השתנה.  התזוזה הבלתי פוסקת של כל המשתתפים במדידה בנוסף להיעדר מתמטיקה דינמית מורכבת הם הסיבה לצורך להסתפק בקביעות סטטיסטיות, שבהגדרה יש בהן רמה מסוימת של אי-וודאות.